אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גראמי, בריטס וסנטר כפול: אדל נתנה לעולם הרבה יותר ממוזיקה טובה

למרות ההתבטאויות המרושעות והעיסוק האובססיבי במשקל של אדל, היא לא נכנעה וכבשה את העולם כבחורה מלאה

תגובות

אם יש משהו שהוא לא מובן מאליו בעולם הקוקה קולה של היום, זה שהקהל יסכים לחבק אשה שלא עומדת ברשימת המוסכמות הארוכה שהציבו מגזיני האופנה כבר לפני כמה עשרות שנים. אפילו באולפני החדשות - מקום שאמור להיות רציני, טרגי לעתים - לצד גברים שמנים, זקנים ומכוערים, יושבות באופן כמעט בלעדי נשים יפות וצעירות. אפילו בפוליטיקה, בעסקים, באקדמיה ובמדע, לנשים עם גזרה טובה ותספורת יקרה יש סיכוי טוב יותר להצליח מאשר לקולגות שלא זכו בהגרלה הגנטית. העולם לא אוהב נשים אמיתיות. העולם אוהב פנטזיה, בכל תחומי החיים ולו האפרוריים ביותר. העולם אוהב להכתיר לעצמו מוזות, שמלבד היותן יפות להחריד, אין להן שום דבר משמעותי או מהותי להציע. » על האלבום החדש של אדל ועוד כתבות» דודו טסה היה בטוח שלא יקליט עוד אלבום» פסטיבלי המוזיקה הקלאסית שכדאי להכיר» איפה הולכים לראות הופעות בירושלים?אז לא, זה לא מובן מאליו שהזמרת הכי חמה בעולם מאז שאיימי וויינהאוס ז"ל הלכה לעולמה היא אשה בממדים של ריקי לייק. זה לא מובן מאליו שאת כל פרסי הגראמי החשובים קטפה מישהי שיש לה שלושה סנטרים. זה בכלל לא ברור ובכלל לא מובן שכולם, אבל כולם, פשוט מתים על אדל.  

גדולה ויפהפיה באותה מידה. אדל (צילום: AP)

זמרת של פעם בחיים  זה קורה פעם בירח כחול. עולם הזוהר מאמץ לו "אשה גדולה מהחיים" או "דיווה" שהוא יכול להעריץ לגמרי בזכות הקול הענק שלה והכישרון הגולמי שהיא ניחנה בו. אבל לא זכור לי מצב שבו התעשייה והקהל גם יחד הכתירו את את אותו עלה תאנה בתור הפרח המרכזי, היהלום שבזר. אפילו תעשיית האופנה חיבקה חזק את אדל ושמה את תמונותיה על שערים של מגזינים כמו ווג, אל, גלאמור, קוסמופוליטן, והיד עוד נטויה.

זה לא שלא עשו לה צרות בדרך. התקשורת התעניינה נון סטופ במשקל של אדל, כי המוזיקה הרי היתה קלה יותר לעיכול לו הייתה מגיעה באריזה קונבנציונלית יותר. אפילו המעצב קרל לגרפלד לבית שאנל אמר באופן פומבי כי בעיניו אדל שמנה מדי (ואחר כך מיהר להתנצל, כמובן). אם את לא עומדת בסטנדרטים של שאנל, כיצד נשים ברחבי העולם אמורות להזדהות איתך? אדל עצמה אמרה בתגובה לפיפל מגזין שהיא היתה מורידה במשקל אם היא היתה שחקנית שנדרשת לגלם תפקיד של בחורה ששוקלת 20 קילו פחות, אבל למשקל שלה אין שום קשר לקריירה שלה כזמרת.

הכי טובה, הכי זוהרת, הכי דיווה - אז למה פוטושופ? אדל על השער של ווג

אל נא תחשבו שלאדל אין אמירה אופנתית. היא מנפחת את השיער שלה בסגנון שנות ה־60 ומציירת לעצמה עיניים חתוליות (מה שעוד יותר גורר השוואה מתבקשת לוויינהאוס), היא מתלבשת כמו מישהי שיודעת שהיא אייקון בפוטנציה, אולי אפילו מודל לחיקוי, והפנים שלה מזכירות גרסה כבדה יותר של לייטון מיסטר (בלייר וולדורף, בשבילכם). אז אולי דווקא העובדה שהיא בוחרת לשמור על פיגורה פחות מקובלת (לעומת כל מיני נינטיות שבחרו לעבור למשקל נוצה כשהקריירה שלהן המריאה) היא האמירה האופנתית המשמעותית מכולן. חוסר הפשרנות של אדל, ההתעקשות שלה לשים בקדמת הבמה את קולה ואת הכישרון המוזיקלי שלה, הסירוב שלה להשתמש במיניות שלה בתור דרך למכור תקליטים - הם אלו שהופכים אותה, מלבד לבשורה מוזיקלית, גם לבשורה אופנתית ומגדרית רלוונטית וחשובה.  

אדל היא זמרת ענקית, תרתי משמע. יש לה קול עצום וגוף עצום עוד יותר, ובזכות העובדה שהיא משלבת את השניים יחד בצורה כל כך מוצלחת, היא מחנכת אותנו - הצרכים חסרי התקנה של סחורת הרזון, הסקס והאובססיה אליהם - לקבל את העובדה שיופי נשי הוא לא עדות על כישורים מסוג כלשהו. שכל הקונספט הזה, שלפיו צריך לסגוד לאשה יפה, הוא לא פחות ממגוחך. שמוזות באות בכל מיני צורות, צבעים וגדלים. 

*#