איך מאיירים לקהל הדתי?

מה קורה כשמאיירת רוצה שספרה ייקרא גם בבני ברק, ואיך מאיירים עם מגזרות נייר? המאיירת ליאורה גרוסמן מציגה תערוכה שתיקח אתכם למסע בעולם מצויר וקצת אחר

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

בהמשך לתופעת ההתחרדות שגוברת בשנים האחרונות, גם ספרי הילדים נפגעו. הקלאסיקות שכולנו גדלנו עליהן הן לא תמיד חלק ממדף ספרי הילדים בחנויות של הקהילה החרדית. מה קורה כששתי נשים מחליטות להנגיש את סיפרהן החדש ולהתאימו לחברה החרדית? זהו סיפורן של הסופרת רונית חכם והמאיירת ליאורה גרוסמן, שהחליטו ליצור דמויות שידברו אל כל הילדים כאחד בספר "ויקי בום" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2015). את התוצאות תוכלו לראות בתערוכה "מציירת - גוזרת - מדביקה", שתוצג החל מיום חמישי, ה-12 בנובמבר בחנות אסופה, יפו. "בספרים הפונים לקהל הדתי, יש רשימה ארוכה של דברים שאסור לצייר: החל ממגבלות לבוש של הדמויות הראשיות, וכלה בבעלי חיים כמו חזיר וכן הלאה", מספרת גרוסמן. "מאחר ומדובר בספר שמנסה לפנות לכולם, היה צריך לגלות פה רגישות רבה, אני מקווה מאד שהצלחתי". » מציירת - גוזרת - מדביקה - לכל הפרטיםבסופו של תהליך ארוך יצרה גרוסמן, ילדה-ארנבת, ילדה שהיא כמעט חיה, שיודעת לדבר עם החיות כולן. שנתיים שלמות הקדישה המאיירת ליצירת ספר במגזרות נייר מאוירות, טכניקה הנחשבת כיום לפחות פופולרית בעידן בו הכל דיגיטלי. "אני אחת מאחרונות המוהיקנים העובדים בטכניקה ידנית", היא מוסיפה. "הטכניקה שלי היא שילוב בין טושים של חברת פנטון וצבעי עיפרון, כאשר בדרך כלל האיור שלי שטוח, וניתן לסריקה. אבל בספר הזה, החלטתי להתפרע קצת".ספק ילדה - ספק ארנב. "מציירת - גוזרת - מדביקה" (מתוך התערוכה)להתפרע?"לאחרונה, הוצאות הספרים עוברות מהפך, ובו הן מצלמות את הספרים במקום לסרוק אותם, וחשבתי לנצל את המדיה הזו באופן חדש. הספר עשוי משכבות של מגזרות נייר מצויירות. כתוצאה מכך, השכבות השונות מטילות צל אחת על השניה. גזירת העלים המדוייקת למשל, יצרה אפשרות להפוך את עלוות העץ בספר ל'אמיתית'. ויקי בום יושבת מתחת לעץ, שמטיל עליה צל אמיתי". ולא היית רוצה לעבור לשיטה אחרת של איור?"היכולת לייצר מין קסם שכזה היא בדיוק הסיבה שאני לא עוברת, וסביר שגם לא אעבור לטכניקה ממוחשבת. מעבר לעובדה שאני לא לגמרי מבינה למה אני צריכה לעשות מה שכולם עושים, הטכניקה הידנית נותנת אפקט של חמימות, של עבודת יד, ומאפשרת לי הרפתקאות מרתקות כמו זו. העבודה על הספר הזה נמשכה שנתיים. עבודה על ספר רגיל נמשכת בין חודש לשלושה חודשים - גג. כן, זה היה קשה - אז מה? זו הרי האמנות שלי, ואם בתקופות בהן לימדתי באקדמיה ביקשתי מהסטודנטים שלי 'להתאבד' על האמנות שלהם, אז מן הסתם אני צריכה לשמש להם דוגמא אישית". אפקט של חמימות. "מציירת - גוזרת - מדביקה" (מתוך התערוכה)מהו לדעתך איור טוב?"לדעתי איור בספר ילדים קודם כל משרת את הטקסט שלו. אחר כך, אם המאייר ממש טוב - הוא מספר סיפור נוסף באמצעות הציורים. זה די מסובך - מפני שמאייר לא יכול לצייר משהו לגמרי אלטרנטיבי לטקסט, ובכל זאת - הוא זה שמספק את המידע החזותי לגבי הדמויות, רומז לגבי התפתחות העלילה, שלא לומר - זורה איזה קסם על הסיפור, שמושך את הקורא הקטן פנימה. אחרי הכל, ספר הילדים הוא שער הקסמים, שמעביר ילדים לעולם של קריאה. בספר שלנו יש גיבורה שהיא לא לגמרי ארנבת ולא לגמרי ילדה - רינת פרימו, העורכת, אמרה שעשיתי 'החייהה' שזה כמו ההיפך מ'האנשה' של הדמות. מכיוון שרצינו דמות לא שגרתית, שלא מהדהדת סטריאוטיפים - עשיתי אותה בעצם צהובה כמו לימון. ומכיוון שהיא גם ילדה וגם ארנבת, היא יודעת לדבר עם כל החיות. עוד החלטה שקיבלתי - בכל אחד מהדפים, כל בעלי החיים הם בעלי אותו גוון, או אותה דוגמא - חוץ מאחד שיש לו דוגמא שונה. המסר הוא כמובן - שגם זיקית שהצבע שלה לגמרי אחר, היא עדיין זיקית, ועדיין שווה לגמרי לכל שאר הזיקיות". במסגרת התערוכה יתקיים דיון ביום חמישי ה-19 בנובמבר על הדרה של ייצוגים חברתיים בספרות ילדים עברית, ועל הצורך בתקינות פוליטית בספרי ילדים. התערוכה "מציירת - גוזרת - מדביקה" תוצג עד חמישי ה-26 בנובמבר בחנות אסופה, יפו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ