מה הקשר של מיכל חלבין לקרמיקה?

תערוכה חדשה בבית בנימיני מנסה לפצח כיצד ניתן לחבר בין שני מדיומים שונים באמנות - קרמיקה וצילום בעזרת אמנים נבחרים מתחומים אלו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

האמנות כידוע היא מושג מאוד רחב, הכוללת בתוכה ז'אנרים רבים. במהלך השנים התרחב המושג לעוד חלקים, כך שהיום גבולותיו אינם נראים ברורים, ועם זאת לעיתים קרובות קשה לראות חיבור מקשר. "חיפוש קרוב" היא תערוכה חדשה שמוצגת בימים אלו בבית בנימיני בתל אביב, המנסה לחבר בין קרמיקה וצילום - שני ז'אנרים העומדים בשתי קצוות הציר. "במציאות היומיומית אמנות הצילום היא אקטיבית שמצלמת בין השאר, את אמנות החומר הפאסיבית", מספרת רוני בן ארי, אוצרת התערוכה במשותף עם טליה טוקטלי, "בתערוכה זו שלחנו את אמני החומר להיות פעילים, הם נדרשו לצאת, לחפש ולבחור מתוך אחד המוזאונים בארץ חפץ קרמי, ללמוד אותו ולהגיש מצגת שבה יש הסבר להפריה שנוצרה בעקבות הפריט ותהדהד בעבודתם החדשה". התערוכה כוללת שלושים קבוצות, כאשר כל קבוצה מורכבת משלוש עבודות: הראשונה היא עבודת חומר ששמורה במוזיאון ושאותה בחר אמן חומר עכשווי; השנייה היא עבודת חומר של האמן שהוצבה בתגובה לעבודה המוזיאונית שנבחרה; והשלישית היא עבודה של אמן צילום שהציב אותה בעקבות מפגש יזום עם אחד מאמני החומר ועם עבודתו, דבר שיצר התקרבות של האמנים לאמנויות השונות.» חיפוש קרוב - לכל הפרטיםליזבט ביגר (חומר) ויאיר ברק (צילום) "שתי עבודות של תימצות רגשי וגעגוע. עבודות עם אופק ותבונה רעיונית למרות השוני. ביגר מציגה עבודה עשוית משטח חומרי שעליו כדורי זכוכית מאורגנים כקווי אורך ורוחב. סירת זכוכית 'שטה' על הגל שהתהווה למסע רחוק וירטואלי. מצד אחד מתרחק ומצד שני מגיע למקום חדש. האמנית עלתה מדנמרק על כן עבודתה מעלה שאלה של שייכות. לעומתה ברק מציג בעבודתו את האי גאבדוס, ששוכן מול חופו הדרומי של האי כרתים ושייך לו. מיקומו הגיאוגרפי הופך אותו לפיסת היבשת הדרומית ביותר של אירופה הקרה, וממנו דרומה - אפריקה החמה. מקום של תווך, גבול תרבותי הנטמע אל תוך קו אופק תכול, כמעט ומתכלה".תימצות רגשי וגעגוע. מימין: "ומה אם הגעתי מאוחר ועזבתי מוקדם?", ליזבט ביגר; משמאל: "אין דרומי ממנו", יאיר ברק (צילום)  רונית ברנגה (חומר) ומיכל מנדנבליק (צילום) "שתי האמניות מערערות בעבודתן על מהות התמימות, מתי זה מתקלקל ולאן מוליך אותם הגורל. ברנגה מפסלת דמויות של שומרי קברים בינקותם בזמן שהמתיקות והמשחק עוד היו אפשריים, ותוהה מה ישפיע עליהם עם התבגרותם. מנדנבליק מצלמת ביצה שקליפתה נבקעה ובתוכה מתגלה גוזל, היא מבקשת להתבונן בנקודת הזמן בה החיים והמוות דרים יחדיו. האם חיים חדשים יגיחו מתוך הביצה או שמא זה המוות שבו פוטנציאל ההתקיימות מעולם לא ימומש?".מהות התמימות. מימין: "ילדותם של שומרי הקברים", רונית ברנגה; משמאל: "הולדת המיתולוגיה", מיכל מנדנבליק

מיכל אדלר שלו (חומר) ומתי חלילי (צילום)

"שתי עבודות שנוגעות בחושניות וצבע, רוח וטבע. אדלר מלקטת בעבודתה חומרים מהטבע ומבייתת את מה שהטבע השאיר ואילו חלילי בעבודת הצילום מרקיד בשמחה את רוחו של אל הפרחים ועוצר את רגע המעשה הזה בטבע".   חושניות וצבע. מימין: "הילולה", מיכל אדלר שלו; משמאל: "רוחו של סוצ׳יפילי", מתי חליליג'וקרנדה קורי (חומר) ואיתן ויתקון (צילום) "שני האמנים עוסקים בצורניות ובאסתטיקה. קורי מתייחסת אל תבנית הספירלה של קונכייה בתוך המרחב. עבודתה עשויה בשריפת מלח ברמה גבוהה ושאינה פשוטה. ואילו ויתקון מצלם עלייה בגרם מדרגות לולייני ובתוך כך תנועת המצלמה מדגישה את צורת הספירלה שמדמה קונכייה ומאפשרת על ידי כך מבט לתוכה פנימה. שתי העבודות בוחנות את האיזון שבין המעשי והמופשט ויוצרות על ידי כך שיווי משקל בין החומר והצורה". צורניות ובאסתטיקה. מימין: "'לב #3", ג'וקרנדה קורי; משמאל: "ספירלה", איתן ויתקון

עירית אבא (חומר) וטלי אמיתי טביב (צילום)

"שתי אמניות שהתייחסו לתרבות מנקודת מבט חומרית. אבא עשתה בחירה יוצאת דופן, היא הוציאה את כוס התה מטרקלין הבית/מוזיאון של עגנון, חפץ שימושי אישי עשוי זכוכית והמירה אותו לכלי פורצלן ובכך שייכה אותו לתרבות של מרכז אירופה. ואילו המגש של כוס התה מצופה זפת, חומר סותם שמאפיין את הישראליות בקטע של סלילת הכבישים ובניית הארץ. הצילום של אמיתי טביב מתמקד באור החודר ומאיר את חפציו האישיים של עגנון שמונחים למזכרת על שולחן עבודתו. מבליטה בעיקר את נייר המכתבה הלבן והריק שמתכתב עם עבודות המגש והכוס הלבנה עשויה מפורצלן".

נקודת מבט חומרית. מימין: "ספל תה", עירית אבא; משמאל: "ללא כותרת", טלי אמיתי טביב זהרה הראל (חומר) ומיכל חלבין (צילום) "השתיים נוגעות בעבודתן בנקודת השבר שבין ילדה אישה. בקדמת תיבת התכשיטים שיצרה הראל יש דימוי של אישה הרה, סוג של טריטוריה אינטימית נשית. עבודתה של חלבין הוא דימוי 'שנלכד' מתוך עבודת וידיאו שבו נראית נערה אשר עולה ויורדת באוויר, יוצאת ונכנסת מהפריים, ונוצרת תחושה שנעה בין הזמנים. שתיהן  עושות שימוש אסטטי בצבע אדום עז שבמהותו מסמל את הפוריות הנשית".

פוריות נשית. "תיבת פרכוס", מימין: זהרה הראל; משמאל: "טרמפולינה", מיכל חלביןעינת כהן (חומר) רונית פורת (צילום) "שתי האמניות מטפלות בעבודתן בשבר ובמקום. כהן חורטת על פרגמנטים שמיצגים רגבי אדמה ועליהם חרוטים בחומר הרטוב שני שירי אהבה לאדמה. האחד של משורר הפלסטיני דרוויש ושיר והשני של חברתה עפרי עקביא. ובכך היא מנסה לייצר דיאלוג בין שתי השפות התרבויות והעמים שכותבים מימין לשמאל. פורת מתמקדת בהיסטוריה של מקומות דרך פירוק דברים שנשארו מאחור ובהרכבת זיכרונות מדימויים קיימים. היא מצלמת מעטפה לבנה ובתוכה קטע מתוך הספר של יוהאן וולפנג פון גתה. ההרים זולגים מהמעטפה ובאותה העת נכנסים למעטפה".שבר האדמה. מימין: "כותבים מימין לשמאל", עינת כהן; משמאל: "ואנחנו עיניים גדולות", רונית פורת

התערוכה "חיפוש קרוב" תוצג עד ה-2 בינואר בגלריה בית בנימיני, תל אביב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ