עשור להתנתקות: רגעי השבר בתמונות

רגעי ייאוש, בכי וחוסר וודאות - תערוכה חדשה של צלמי "ידיעות אחרונות" מציגה האירוע שטלטל את המדינה לפני כעשור, דרך עדשתם של 14 צלמים שתיעדו את תוכנית ההתנתקות במשך שמונה ימים

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

"את הרעיון להקים תערוכה בנושא 'ההתנתקות' העלינו במערכת 'ידיעות אחרונות' כשחיפשנו חומרים לפרויקט,  וכך גילינו בארכיון אוצר של תמונות שמתעדות את הגוש בכל הרגעים", מספרת אביגיל עוזי, צלמת ואוצרת התערוכה "עשור להתנתקות" שמוצגת בימים אלו במתחם התחנה הראשונה. "בתערוכה מוצגים צילומים של רגעי יומיום אינטימיים לצד רגעי הכאב הכי דרמטיים. בחרנו בתמונות שריגשו אותנו וחשבנו שהן בטח ירגשו את כל מי שיראה אותן, ובמיוחד את כל מי שפונה מגוש קטיף או היה מעורב בפינוי", מרחיבה עוזי, "וזה עדיין פצע פתוח עבורו". עוזי (49), היא אמא לחיילת ועובדת כצלמת עיתונות כבר 25 שנים, ושנתיים מתוכן בדרום אפריקה. בתערוכה היא  מתפקדת כאוצרת וכן כמציגה. "זאת פעם ראשונה שאני אוצרת תערוכה, והתהליך היה מאוד מעניין. צריך להבין, כצלמת המחשבה שלך היא מאוד נקודתית וממוקדת במשימה שאת עושה: את תחפשי את הפריים האחד והחזק, שיחזיק את הסיפור כולו. כאוצרת זה ההיפך – אני מחפשת את התמונה המלאה שמורכבת מהרבה פרטים. זה קצת כמו ניצוח על תזמורת, לעומת עבודת הצלם שמנגן סולו".

את המעבר מאחורי עדשת המצלמה לכס האוצרות היא מייחסת לנסיון הרבה שצברה במהלך עבודתה כמי שמתעדת את הנושא שעליו ידברו במהלך היום. "אני חושבת שהיה לי יתרון כשבאתי לאצור את התערוכה הזו כי אני לא אאוטסיידרית לתמונות", היא משתפת, "אני הייתי שם בגוש לפני עשר שנים וצילמתי ותיעדתי, לכן היה לי קל יותר להתחבר לרגש וליצור תמונה מייצגת של האירועים".» עשור להתנתקות - לכל הפרטיםפצע פתוח. "עשור להתנתקות" (צילום: אביגיל עוזי)במהלך תהליך האוצרות נזכרה עוזי בכאב שחוו שני הצדדים במהלך שמונה ימי ההוצאה לפועל של תוכנית ההתנקות, דבר שנלקח על ידה בחשבון במהלך סינון ובחירת החומרים שיוצגו בתערוכה. "חשבתי הרבה על המפונים כשאצרתי את התערוכה כי היה לי חשוב לכבד אותם ואת הכאב והאובדן שלהם. לכן זה היה מדהים לראות את התגובות באירוע בבית הנשיא (שם הוצגה התערוכה בפעם הראשונה באירוע ממלכתי מ.נ). ראיתי אנשים שהתרגשו, כאלה שזיהו את עצמם או את חבריהם ובכו מול התמונות", היא משתפת. "אי אפשר להישאר מולן אדיש. הצלמים בכישרונם הצליחו לתפוס רגעים מדויקים של התרחשויות ורגשות שכל אחד יכול להזדהות איתן. כמו שאר הצילומים, גם תמונותיי מתעדות רגעים קשים, רגעים של כאב, פחד, וחוסר ודאות של תושבי הגוש ושל כוחות הפינוי. הצטרפתי לכוחות שעשו עבודה אינטנסיבית בית אחר בית, וצילמתי משפחות שנשברות לרסיסים, וחיילים צעירים שפורצים בבכי".

משפחות שנשברות לרסיסים. "עשור להתנתקות" (צילום: אביגיל עוזי)מקצוע גברי?

משמות המציגים, נראה שעוזי היא הצלמת היחידה בתערוכה. דבר שמעלה את השאלה האם מקצוע צילום עיתונות מושך אליו יותר גברים מנשים. עוזי מסכימה תיאורתית שכמות הגברים במקצוע זה עולה על כמות הנשים, אך מסייגת את דעתה. "נכון שהרוב המוחלט של צלמי העיתונות הם גברים, אבל במשך שנותיי הרבות במקצוע לא הרגשתי הבדל ביני לבין הצלמים הגברים בשטח. כולנו נלחמים באותה מידה על הפריים הכי טוב ואף אחד לא עושה הנחות לשני. צילום הוא מקצוע שפועל דרך הרגש. אם הצילום הוא אהבה, ועבורי זו אהבת חיי - אין שום מכשול שאת לא תעברי".

מה היה המקרה הכי קשה שצילמת ואיך עושים את ההפרדה בין העבודה לחיים האישיים?"כשהלכתי לצלם משפחה מרובת ילדים שנזרקה מהבית וישנה באוהל, ליבי יצא אליהם עד כדי כך שכמעט אספתי אותם לבית שלי. ידעתי שאני לא אשן טוב בלילה עד שימצא להם פתרון. בתור צלמת עיתונות אני מגיעה באופן טבעי לאירועים הכי קשים. צילמתי בדרום אפריקה במשך שנתיים מלחמות אכזריות בין שבטים. צילמתי ב'ידיעות אחרונות' פיגועים, מבצעים ומלחמות. באירועים כאלה אין שום הפרדה רגשית. ההתעסקות בסבל שאני רואה נמצאת בתוכי כל הזמן". התערוכה "עשור להתנתקות" תוצג עד יום חמישי ה-5 באוגוסט במתחם התחנה הראשונה, ירושלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ