דיוקן צעיר: אמנות הנפש של יאנה רישה

היא למדה אמנות בגרמניה, גרה בפלורנטין ובהתחלה בכלל לא רצתה ללמוד אמנות. האמנית יאנה רישה חוקרת את מושגי היסוד של הנפש והקיום דרך האמנות

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

היא מציגה כיום בגלריה מרחב לאמנות ביפו, חיה תקופה בגרמניה ומשם עברה לפלורנטין - האמנית יאנה רישה (36) מקבלת השראה מהסביבה שעוטפת אותה, מקשיבה למוזיקה קלאסית בזמן העבודה וחולמת להציג במוזיאון ישראל.שם: יאנה רישה גיל: 36 איפה למדת? "נולדתי בווטקינס שברוסיה, סיימתי תואר אקדמי בחינוך לאמנות באוניברסיטת אודמורט. ב-2003 היגרתי לגרמניה, שם המשיכתי ללמוד אצל הפרופסור נורברט פראנגנברג באקדמיה לאמנות של מינכן".

היכן את עובדת? "אני יוצרת בסטודיו שלי בפלורנטין". האמנות כחתירה להבנת העולם. "האלים של פלורנטין" (צילום: יח"צ)ז'אנר: "הז'אנר שלי הוא ציור ריאליסטי פיגורטיבי בשילוב מופשט, ובמקביל אני גם מפסלת ועוסקת ברישום". האמן האהוב עליך, ולמה? "אין לי עדיפות למישהו אחד, יש אמנים רבים שאני אוהבת, ולעיתים קרובות זה משתנה בהתאם לזה שהעולם סביבי משתנה ואיתו גם אני".  התערוכה הראשונה שראית: "אני זוכרת את התערוכה הראשונה שהשפיעה אלי מאוד, ולאו דווקא הראשונה שראיתי. במוזיאון בסן פטרבורג הוצגה תערוכה קבוצתית של הציור מופשט הרוסי. לא היו בה אובייקטים או פיגורות מזוהות, רק ביטויים של ערכים אמנותיים כגון: צבע, צורה, מרקם, קומפוזיציה וכדומה. התערוכה הזאת היתה בלתי רגילה, ושיקפה מבחינתי את יסודות האמנות כחתירה להבנת העולם. בהשפעתה התחלתי לחקור את מושגי היסוד של הנפש והקיום".  איך התחלת: "אמא שלי רשמה אותי לבית ספר לאמנויות למרות שלא לא רציתי בכלל. אך מהרגע שהתחלתי כבר לא רציתי לחזור הביתה. למדתי בו שבע שנים, מהיפות בחיי". מוזיאון/ חלל שאת חולמת להציג בו, ולמה: "הייתי רוצה להציג במקום שהכי טוב ומעניין לעבודה שלי בזמן אמת. כעת זהו מוזיאון ישראל בירושלים, המראה במקביל גם את העבר וגם את ההווה ואולי גם את העתיד. בעיניי הוא בין המוזיאונים היפים והמקצועים ביותר באירופה. אני מבקרת בו באופן קבוע ועוקבת אחר כל תערוכה חדשה".לא לפחד ולהעז. "האלים של פלורנטין" (צילום: יח"צ) העצה הכי טובה שקיבלת? "הפרופסור שלי במינכן המליץ לי לא לפחד ולהעז. לנסות הכל, לשנות סגנונות, טכניקות, חומרים, לעבור ממדיום למדיום וגם לא לחשוש מלא לעשות כלום".מה את שומעת בזמן העבודה? "מוזיקה קלאסית. אני אוהבת במיוחד את באך".

מהם מקורות ההשראה שלך? "ההשראה שלי מגיעה בעיקר מהחיים ומהסביבה בה אני חיה ויוצרת, וגם מהחלומות שלי ומהתחושות שלי, שאותם אני מתרגמת לשפת אמנות".חיי העבדים ואנשי בוהמה. "האלים של פלורנטין" (מתוך התערוכה)על מה את עובדת עכשיו? "התחלתי לעבוד על 'האלים של פלורנטין', סידרת פסלים ששניים מהם יוצגו בתערוכה הנוכחית. אני מאמינה שככל הנראה אמשיך לפסל במקביל לציורי פורטרטים של אנשים שמסקרנים אותי מהשכונה. אותה שכונה גם מאפשרת לי להיקלט, לחיות וליצור בה בתנאים משלה". ספרי על התערוכה שאת מציגה עכשיו: "זה פרויקט שאני עובדת עליו שנתיים שמהוות את השנתיים הראשונות שלי כאן בארץ. החלפתי מקום מגורים, ובעקבות זה גם השתנה הסגנון והעיסוק האמנותי שלי, כמו גם הגישה לחיים. בתערוכה הזו שתוצג ב"מרחב לאמנות ביפו", אני מתעסקת בשלושה נושאים עיקריים המשתלבים אחד בשני: דיוקנאות של אנשי הבוהמה משכונת פלורנטין 'המתחדשת', אל רובם אני מתוודעה דרך תהליך הציור והופכת אותם לאלים מיתיים. הנושא השני הוא ציורי עבדים שנעשו ברישומי עיפרון, שהם הגדלות של צילומים זעירים מתחילת עידן הצילום, המתעדים את הנסיון הקולוניאליסטי לאפיין כל גזע וגזע. הנושא האחרון הוא ציורי ילדים העוסקים במובן הפואטי של המוות וחיים חדשים, אותם התחלתי לצייר מיד כשנחתתי בישראל בעת 'צוק איתן'. הם מסמלים עבורי את התקווה לעתיד טוב יותר".

התערוכה "האלים של פלורנטין" תוצג עד יום שישי ה-31 באוגוסט בגלריה מרחב לאמנות, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ