קיטש או מקום מפלט: התערוכה שתקח אתכם לבילוי בים

כר למפגש חברתי, מקום לתפוס בו שלווה או נקודה ספורטיבית חביבה? תערוכה חדשה במוזיאון אשדוד בוחנת מחדש תפקידו של הים בתרבות הישראלית באמצעות מיטב אמני ישראל

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

ספינת מהגרים, חסיד יושב על החוף, טבע דומם עם תפוזים ושחיין המנסה לא ליפול מהחסקה הם רק חלק מהעבודות שמוצגות בימים אלו בתערוכה "הים האחרון", שבהתאם לשמה עוסקת בים. אולי זה קשור לטמפרטורה הגבוהה ששורת פה ברוב ימות השנה ואולי ללחץ המצוי עמוק בתוכנו, אבל נראה שבישראל הדבר שכולנו מחפשים לברוח אליו הוא הים. התערוכה החדשה במוזיאון אשדוד לאמנות, מבקשת לבחון את ריבוי מופעיו של הים התיכון באמנות הישראלית בשלושת העשורים האחרונים, כשיקוף של מהלכי העומק המניעים את הזהות המקומית וכתמונת ראי של התרבות הישראלית העכשווית.» הים האחרון - לכל הפרטיםכבכל דבר, גם באמנות ניתן לראות שינויים בנושאי העבודות שיצרו האמנים במהלך השנים. אם בהתחלה פיתחה התרבות הציונית המתחדשת עמדה של זרות והתכחשות כלפי הים, דבר שהשתקף לפעמים כמרחב של סכנות ופחדים - החל משנות ה-80 ובשני העשורים האחרונים, נראה היה שהים קיבע את מקומו כטריטוריה של תרבות ופנאי, לצד מקום המשקף גבולות, בריחה וסיפור אישי. התערוכה, באוצרתה של רוני כהן-בינימיני, מעמידה ציר של זמן בעזרת יותר מ-30 אמנים ישראלים מהשורה הראשונה, ביניהם: דגנית ברסט, יעל ברתנא, רון עמיר, דוד עדיקא, אלי פטל, סיגלית לנדאו, אורית סימן טוב ורועי קופר. הנה כמה מהעבודות שמוצגות בתערוכה.עבודתו של הצלם שמחה שירמן "משפחה" עוסקת בדמויות החוברות לים כמרחב ציבורי ופוליטי, בו רגע התצלום אינו מזוהה, כאילו מזיכרון העבר אל הווה. הצילום מרמז לסיפורו הביוגרפי של האמן, המספר את סיפורה של ההגירה מאירופה אל הארץ באמצעות הים. זיכרון העבר מהווה. "משפחה". עבודתו של שמחה שירמןאלי פטל מציג בתערוכה שני ציורים שנוצרו בעקבות צילומים שנלקחו מהאלבום המשפחתי האישי. מתוך צילום של חופשת שיט משפחתית באילת יצר האמן ציור בדוי בנושא הגירה, בו נראים השטים כאילו עלו זה מכבר, דבר השונה מסיפורו האישי של פטל, שסביו הגיעו לארץ מעירק, ולא דרך הים.משיט תיירותי לעליה דרך הים. "שתיקת הדגים". עבודתו של אלי פטלאמנית הוידיאו יעל ברתנא, מציגה בתערוכה, עבודת וידיאו בה נראה חותר שרירי לבוש בגופיה לבנה, כשהוא מנווט סירת משוטים. מראהו של החותר, עוצב בהשראת סרטי ההסברה של מדינת ישראל, בהם הוצגה דמותו של "הישראלי החדש" החזק והשזוף.

קריצה להסברה הישראלית בתחילת דרכה. "הצהרה". עבודתה של יעל ברתנא

את הפרויקט על ג'סר אל–זרקא התחיל האמן רון עמיר כבר בשנת 1996. בתחילה צילם עמיר סדרה של תמונות בה ראו משפחות על שפת הים, דבר שהוביל מאוחר יותר לחקירה פנימית של חיי הקהילה ומרקם החיים בכפר.ים מקומי. "הים האחרון". עבודתו של רון עמיר

נחום גוטמן הוא ללא ספק אחד מחלוצי הציור הארץ ישראלי של שנות העשרים, וכמובן גם בעבודתיו הים היווה רקע לא פעם, עם הבטחה לשלווה וחירות, וכמסר להווי החיים בעיר הניבנת.רקע לחיי העיר הגדולה. "שפת הים בחוף תל אביב". עבודתו של נחום גוטמןהמושג 'זאלה' הוא כינוי ערבי לאישה מקוננת, שתפקידה לתווך בין החיים והמוות. איציק בדש, אמן ישראלי, מציג בתערוכה עבודת וידאו בה הים נמצא ברקע של המקוננת, הנעה בשירתה בין קיום לחידלון.הים כרקע למקוננת. "זאלה". עבודה של איציק בדשאמנית המיצב, יהודית סספורטס מציגה בתערוכה צילומים שנעשו בראשית עבודתה כאמנית, ועוסקים בעיר הולדתה, אשדוד. בעבודות היא מנסה לנכס את הים אל המרחב הביתי והזיכרון האישי שלה.ניכוס הים. "Ashdod". עבודתה של יהודית סספורטס

התערוכה הים האחרון תוצג יום שלישי ה-13 באוקטובר במוזיאון אשדוד לאמנות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ