חלום ציוני: סיפורה של תערוכה משוחזרת

מה קורה כשמגלים צילומים היסטוריים מנותצים מארכיון קק"ל? עודד בלילטי אוצר התערוכה "רואים שקוף" מספר על תהליך האוצרות בתערוכה בה החומרים לא שלמים, מבחירה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"הכל התחיל כשקק"ל פנו אלי ונתנו לי משימה לאצור תערוכה שעוסקת בצילומי הארכיון שלהם משנות ה-20 ועד ה-60", אומר עודד בלילטי, אוצר תערוכת הצילומים "רואים שקוף" שנפתחה החודש במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, ומציגה צילומי זכוכית נדירים מימיו הראשונים של החלום הציוני. "בצורה מאוד מקרית של יד הגורל, כשהלכתי לאסוף את הצילומים מהארכיון של קק"ל, מצאתי ליד דיסק התמונות, קופסה שהיה כתוב עליה 'שבורות ולא ניתנות לסריקה'. שפתחתי אותה גיליתי אוצר של תמונות שבורות, שכנראה נפגעו מהזמן וממעברים שבוודאי קרו. ואז הבנתי שיש פה משחק מאוד מעניין, בו העין יוצרת על ידי השברים תמונה אחרת, והחלטתי להשיב את התצלומים האבודים לחיים ולהציגם בתערוכה, לצד תמונות שלא נפגעו"."בשונה מאוד מהיום ומהצילום הדוקומנטרי שאני יותר אוהב", מעיד בלילטי, צלם דוקומנטרי של סוכנות הידיעות האמריקאית AP, שאף זכה ב-2007 בפרס פוליצר על תמונת הפינוי בעמונה, "הצלמים של פעם יצרו רגע, הקפיאו אותו ואז צילמו. אני בעבודתי יותר אוהב להקפיא את הרגע עם המצלמה ואז לצלם. זה הכוח שאני מרגיש שיש לי בתור צלם. הם צילמו בשביל לגייס כספים, הם לא היו צלמי מגזין או צלמי עיתונות, הם כן תיעדו משהו, אבל עבור מישהו מסויים. הצלמים באו מבתי ספר ואוניברסיטאות מאוד גבוהות, ולכן הסגנון שלהם היה מאוד נקי ומבויים. הצלמים תמיד זכו לכבוד, הם היו לבושים יותר נקי מהחקלאים ובעצם היוו סוג של במאים, הם ביימו סיטואציה בתוך סיטואציה אמיתית ובכך יצרו דוקו דרמה".» רואים שקוף - לכל הפרטיםהסגנון היה מאוד מבויים. קונצרט למען קק"ל במגדל דוד (צילום: שמואל יוסף שוויג, 1926)גיבוש עבודת האוצרות עבודת אוצר היא אף פעם לא קלה, אבל מה עושים כאשר עומדים לפניך 3000 צילומים, ואתה צריך לבחור מתוכם 30 צילומים בלבד. כיצד מגבשים תערוכה עם משימת סלקציה כל כך קשה? "כשאני ניגש לפרויקט חדש אני אוהב להסתכל, לא לחשוב על שום דבר, וכך עשיתי במשך חודש. פעם בשבוע הסתכלתי על כל החומרים ברצף ונתתי לזה לשקוע", אומר בלילטי. "המשימה פה הייתה לסקור תקופה של שלושה עשורים, שצולמו בהרבה מקומות, עם ביטוי התחושה של צילומים שצולמו על פלטות זכוכית, כאשר בסופו של דבר יוצגו בתערוכה על נייר. דבר נוסף, היה ההתמודדות עם 'הצילומים השבורים'. פתאום בא איזה צלם צעיר מתחילת המאה ה-21 ולוקח את ה'טעויות' האלו ומביא אותם לפרונט. קק"ל לא נרתעו מלתת במה לדברים מקולקלים, דבר שמאוד הפתיע אותי לטובה. עשינו פאזל מהחתיכות השבורות של כל תמונה, סרקנו והדפסנו, דבר ששבר את הקומפוזיציה של הצלם ויצר משהו אחר".פאזל מהחתיכות השבורות. רדיית דבש במכוורת גן שמואל (צילום: זולטן קלוגר, 1958)

מה התחושות שעוררו בך הצילומים?"במשך כמה שבועות הסתכלתי על הצילומים האלו והצלחתי כמעט להיכנס לאותה תקופה, הייתי רווי בדימויים האלו, הנוף היה כל כך שונה ונקי. היום אתה הולך לאמצע המדבר ואתה לא יכול לצלם תמונת נוף בלי כבל חשמל. פעם הכל היה מאוד בתולי, הייתה איזו תחושה שיש פה מטרה משותפת לכולם עם המון אופטימיות. היום במישור החברתי זה מתחיל להתפרק, ולא רק בנוף המקומי. יש פה שינוי שקורה, מין סחרחורת לאומית שאף אחד לא מרגיש מחובר, אף אחד לא מרגיש שלם ואין על מי לסמוך. אלו תחושות שלא ראיתי בתמונות הארכיון של קק"ל. פעם כולם היו למען מטרה מסויימת והיום אין את זה. נראה שהתקופה היתה מדהימה".יצרו דוקו דרמה. בית התינוקיה בבית אלפא (צילום: שמואל יוסף שוויג, 1926)»התערוכה רואים שקוף תוצג עד יום חמישי ה-15 באוקטובר במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ