פרויקט מיוחד: יובל למוזיאון ישראל

פסל שמזמין מגע, בית כנסת ששוחזר מחדש ואסלה ששינתה את עולם האמנות - בשביל האוצרים של מוזיאון ישראל בירושלים כל היצירות טובות ויפות, אבל יש כאלה ששוות יותר

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

אריה שואג, מגילות ישעיהו ואפילו אסלה אחת מאוד מפורסמת - חמישה עשורים של אמנות יחגוג השנה מוזיאון ישראל בירושלים, ועשרות (אם לא מאות) של תערוכות. אלפי ציירים, פסלים ואמנים רב תחומיים באו בשעריו, כשאת יצירותיהם של כל אלה אוספים, מי שנמצאים בדרך כלל מאחורי הקלעים של העשייה - האוצרים. אם מאחורי כל יצירת אמנות טובה עומד אמן מוכשר, הרי שמאחורי כל תערוכה מצליחה עומד אוצר, שבעיניים רגישות ופעולת תכנון מוקפדת, דואג שכל עבודה תקבל את מקומה הראוי. בפרויקט מיוחד לעכבר העיר בחרו אוצרי המוזיאון את היצירה שהשפיעה עליהם יותר מכל, ומספרים על האחריות הגדולה לחבר בין אמנות לקהל. מירה לפידות - אוצרת ראשית לאומנויות ע"ש ז'אק ויולה ליפשיץ הבחירה שלי: פסל "מעשן המקטרת" של חנה אורלוף. 1924"הפסל 'מעשן המקטרת' מאת חנה אורלוף מוצב כבר שנים בכניסה לאגף הנוער במוזיאון. איש מבוגר, מזוקן בעל כרס עגלגלה יושב משקיף ומשועשע ומקבל את פני הבאים. קרחתו מבהיקה מרוב נגיעות ידיים של העוברים והשבים המחליקים את ידם בחיבה על ראש הברונזה. בחרתי בפסל כי הוא מציג יחס אחר בין קהל לבין יצירת אמנות – יחס קרוב, אינטימי, יחס של מגע, מגע שמשנה את היצירה עצמה. זה איננו היחס המקובל לאמנות במוזיאון בו נדרש לשמור 'מרחק נגיעה'. מיקום הפסל מוכיח את כוחה של הצבה מוצלחת".מגע שמשנה את היצירה עצמה. פסל "מעשן המקטרת", חנה אורלוף, 1924טניה כהן - עוזיאלי - ראש אגף שירותי אוצרות הבחירה שלי: תחתיות זהב מוזהבות מרומא. המאה ה-4 לספירה"חפץ קטן יכול לעתים לספר סיפור גדול. כזה הוא סיפורן של שתי תחתיות זכוכית מוזהבות מרומא המוצגות באגף לארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל. התחתיות נתגלו בקברים מתחת לכנסייה הגדולה של פטרוס הקדוש בוותיקן, זו שמשמשת את האפיפיור כשהוא מברך את מאמיניו. בתקופה הרומית המאוחרת נטמנו יהודים, פגאנים ונוצרים בחדרים סמוכים זה לזה. בקרב שלוש הקהילות נהגו בעת טקסי הקבורה לשתות יין מקערות, לשבור אותן ולהדביק את שבריהן לקירות הקבר. כל אחת מהקהילות עיטרה את כליה בסמלים המיוחדים לה. תחתיות הקערות המוצגות במוזיאון ישראל עוטרו בסמלים יהודיים והן תמצית סיפורם של היהודים בתפוצות: איכות המוצר והעיצוב הרומי המובהק מעידים על שאיבת מנהגים ומסורות מן הסביבה הקרובה ואילו הסמלים היהודיים מלמדים על קהילה חזקה אשר שמרה על סמליה המובהקים ועל ייחודה. חפצים יהודיים בסגנון 'רומאי' שבאו למוזיאון ישראל בירושלים – אולי הם קרובים לליבי כי ההיסטוריה שלהם דומה לשלי?".שאיבת מנהגים ומסורות מארץ המגף. תחתיות זהב מוזהבות מרומאד"ר חיים גיטלר - אוצר ראשי לארכיאולוגיה ע"ש תמר וטדי קולק הבחירה שלי: מטבע פלשת מסוף המאה ה- 5 לפני הספירה. "יש מטבעות עתיקים שהדימויים עליהם יוצרים תמונת תעתוע המזכירה את משחקי האשליה של האמן המודרני מאוריץ קורנליס אשר. לדוגמא על מטבע כסף של פלשת (רצועת החוף הדרומית של ארץ ישראל הכוללת את הערים אשדוד, אשקלון ועזה), מתואר משמאל ראש אריה ומימין פלג גופו האחורי וכך נוצרת אשליה של דמות אריה שלם. אולם כאשר מסובבים את המטבע ב–90 מעלות נגד כיוון השעון, הדימוי הופך לראש גבר מזוקן וגוף האריה הופך לקסדה".

משחק היפוכים. מטבע פלשתדייזי רקח ג'ברה - אוצרת ראשית אגף לאמנות ותרבות יהודית

הבחירה שלי: בית הכנסת מקוצ'ין, המאה ה-16"כל חללי הפנים של בתי הכנסת המשוחזרים בתצוגת הקבע המחודשת שלנו הם מרשימים במיוחד, אבל מתוכם הכי קרוב ללבי הוא בית הכנסת 'קאדאבאמבאגאם' שהובא מקוצ'ין והיה בשימוש מאז המאה ה- 16 ועד למאה ה-20. בית הכנסת ייחודי משום שיש בו שתי תיבות, ששימשו האחת לשבתות וחגים והשנייה לימי חול, דבר שאינו שכיח בבתי כנסת בכלל. הוא מתאפיין בעושר עיטורי עץ מגולפים וצבועים בסגנון המשלב מוטיבים מקומיים עם השפעות זרות. עם עלייתם של יהודי קוצ'ין לישראל בשנות ה-50, הפך בית הכנסת למחסן חבלים ומחצלות ובנס ניצל מהריסתו. ב-1991 במבצע חסר תקדים, הועברה תכולת הפנים של בית-הכנסת ששרדה למוזיאון ישראל, וכאן שוחזר מחדש. זכות גדולה הייתה לי להיות שותפה פעילה בתהליך עד לסופו. חלקי העץ המגולפים כוסו בשכבות רבות של צבע, וכשעברו תהליך ניקוי ושימור, לא אשכח את הפלא של גילוי ציורי העץ הצבעוניים בכל הדרם ויופיים".מוטיבים מקומיים עם השפעות זרות. בית הכנסת מקוצ'יןד"ר טלי גביש. ראש אגף הנוער והחינוך לאמנות

הבחירה שלי: פסל אריה שואג של האמן לין צ'אדוויק. 1960"בכל פעם שאני עוברת ליד פסל 'האריה השואג' הניצב בגן האמנות של המוזיאון אני מחייכת. בין הפסלים המרשימים ומעוררי ההשראה בגן האמנות ניצב פסל זה, בו הפשטה של דמות אריה, מפוסלת בברזל, צנועה ונוגעת ללב בפשטותה. המפגש עם הפסל הזה מחזיר אותי אל ילדותי, והוא עדיין  מעורר בי את העניין והסקרנות של ילדה קטנה המגיעה למוזיאון הגדול ולא רוצה לעזוב".צנועה ונוגעת ללב בפשטותה. פסל אריה שואג ד"ר אדולפו רויטמן - אוצר היכל הספר ומגילות מדבר יהודה

הבחירה שלי: מגילת ישעיהו (קלף; מאה א' לפנה"ס; מערה 1, קומראן)"מאז 1994 אני מכהן כאוצר המגילות הגנוזות ומנהל היכל הספר. ועל אף השנים הרבות שעברו מאז המינוי שלי, והפעמים האין-ספור שהדרכתי במקום, אני לא מפסיק מלהתפעל מהעובדה שאוצר לאומי זה, מן החשובים ביותר, אם לא החשוב מבין אוצרות האומה, נפל בחלקי. שכן מדובר בכתב היד של התנ"ך היחיד שנמצא שלם מבין כל כתבי-היד של התנ"ך שנמצאו במערות קומראן שליד ים המלח, והעתיק ביותר בעולם מכל כתבי-היד של ספר ישעיהו. ומאחר ואותו ספר נחשב לאחד מעמודי התווך של הציביליזציה היהודית והנוצרית כאחת, אזי התמזל מזלי כאוצר להיות אחראי על אחד מנכסי הברזל של התרבות הרוחנית בעולם".אחד מעמודי התווך של הציביליזציה היהודית והנוצרית. מגילת ישעיהושלומית שטיינברג - אוצרת בכירה לאמנות אירופה

הבחירה שלי: דיוקן הצייר אברהם נוימן של האמן שמואל הירשברג, 1904, צבעי-שמן על בד."כשראיתי בשנה שעברה לראשונה את הציור שצייר האמן שמואל הירשברג,  כשנוקה במעבדה לרסטורציה של המוזיאון הופתעתי עד כמה הוא עוצמתי ורענן. השפעות של פרגודים יפניים, צבעוניות שהושאלה מאמיל בונאר, ונטייה מפתיעה להפשטה - כל אלה חברו בו יחדיו. בחרתי להציגו במרכז התערוכה שלי 'האמן והסטודיו' כי הוא מציג את הצייר כישות כמעט-דמונית בקומפוזיציה נועזת וכמו-עכשוויות שיצר האמן היהודי שמואל הירשברג שפעל בסוף המאה ה-19 ונפטר בראשית המאה ה-20. נושא הציור, צייר הנוף אברהם נוימן יליד פולניה היה ידוע כגבר מסעיר ושרמנטי, שנדד במהלך הקריירה שלו ברחבי אירופה ואף לימד בשנות העשרים בבית הספר 'בצלאל' לאמנות בירושלים, הוא נרצח בגטו קרקוב בשנת 1942 כשסירב לפקודה של חייל נאצי להפסיק לשרוק".הצייר כישות כמעט דמונית. דיוקן הצייר אברהם נוימן דודי מבורך - אוצר בכיר לתקופה ההלניסטית, רומית וביזנטית הבחירה שלי: פסלי קבורה מבית שאן, התקופה הרומית - המאה השלישית לספירה, אבן"בקצה הגלריה הרומית במוזיאון ניצבת קבוצת פסלים יוצאי דופן - חבורה מוזרה זו היא לקט של דיוקנאות מפוסלים באבן פשוטה שהתגלו לאורך השנים בבית שאן. הם נעשו בידי אמנים מקומיים, אשר ניסו לתאר בפשטות את דמות הנפטרים שאת קבריהם עיטרו. בתקופה הרומית עוטרו מבני הציבור של העיר בית שאן בפסלים מפוארים של אלים ושל שליטים, שיובאו ממרכזי הפיסול הרומי, מעוצבים בשיש יקר ועשויים ברמה גבוהה. דווקא הקווים הפשוטים, ההבעות הנאיביות או המגוחכות והאופי הילדותי משהו של חבורה זו תמיד שבו את לבי, בעיניי הם מביעים יותר רגש ואנושיות מיצירות הפאר הקלסיות שלצדם".הבעות נאיביות ומגוחכות. פסלי קבורה מבית שאןד"ר עדינה קמיאן - קשדן - אוצרת המחלקה לאמנות מודרנית הבחירה שלי: מרסל דושאן, מזרקה, 1964-1917, חפץ מן המוכן משופר, משתנת חרסינה הפוכה. אוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות דאדא וסוראליזם."ה'מזרקה' של מרסל דושאן היא בעבורי איקונה של אמנות המאה ה-20 מפני שיצירה זו הגדירה מחדש את תפקיד האמן והאמנות, בזה לאמות המידה המוסריות של הבורגנות וערערה על תקפותו של הממסד האמנות. בהפיכתה של המשתנה ביטל דושאן את תפקודה השימושי ויצר 'מחשבה חדשה על החפץ'. באמצעות מעשהו החדיר דושאן את רוח הדאדא לניו יורק, והכשיר את הקרקע לאמנות המושגית העתידית. היצירה ממשיכה לעורר שאלות, כמו למשל הטענה הרווחת כיום המשייכת את ה'מזרקה' לאמנית אלזה פון פרייטג לורנהופן (הברונית אלזה), אמנית דאדא ו'אמא' של אמנות המופע. הדוקטורט שלי בהיסטוריה ותיאוריה של האמנות התמקד ביחס בין המקור לרפליקה ברדי -מיידס של דושן ובאובייקטים של מאן ריי. התמקדתי בנושא מפני שבמוזיאון אוסף דאדא וסוראליזם ראשון במעלה תרומת -הגלריסט-אספן-חוקר ארטורו שוורץ ששיתף פעולה עם אמנים אלו. בגלריות דאדא וסוראליזם בחרתי להציב את ה'מזרקה' על המשקוף כפי שעשה דושאן בסטודיו שלו, כדי להימנע מהצבה מסורתית על בסיס ולעשות אקט איקונוקלסטי ברוח דושאן במיקום היצירה כמעין מזוזה".איקונה של אמנות המאה ה-20. מרסל דושאן, מזרקה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ