אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עירום בעיני המתבונן: תערוכה ושמה פרובוקציה

התערוכה של אלדד פניני מבקשת להעצים נשים, ומסתבר שבגלל זה היא מפשיטה אותן, סותמת להן את הפה בתחבושת הגיינית ומכניסה אותן לארגז. ראיון עם אמן

תגובות

אלדד פניני רצה בכלל לקרוא לתערוכה שלו "כוספאוור". צילומים חושפניים, בוטים ולא מתנצלים, של נשים רזות לצד מלאות, חלשות לצד חזקות, נלחמות לצד מדוכאות - עם מכנה משותף ברור: כולן עירומות. רק שלטענת פניני, בשום רגע לא היה לו עניין להפשיט את הנשים, להפך - הוא מבקש להעצים אותן ולהאדיר את כוחן. וכך, אחרי לא מעט התלבטויות נגנז הרעיון לטובת הכותרת "עירום בעיני המתבונן", שמבשרת על אוסף התמונות שנתלו בגלריה גרוס בתל אביב. "אני רוצה להראות שהנשים הן המהפכניות האמיתיות", הוא מסביר, "יש להן כוח ליצור מציאות או להפסיק אותה. נשים הן המובילות, וצריך להחזיר להן את תהילתן באמצעות ההתמקדות בכוח שטמון בגופן". עבורו, על כל פנים, התערוכה זו נוצרה עבור ואודות נשים.» עירום בעיני המתבונן - לכל הפרטיםצילומיו של פניני הם קולנוע שותק. התמונות דוחסות בתוכן עלילה טעונה רגשית ורווייה בבעיות חברתיות, ומספרות אותה החוצה ללא מילים. "עירום, מוות, לידה, אלימות, יופי - כל הרעיונות האלה מצטמצמים לתוך שוט אחד, שמבטא אינספור מחשבות מתחלפות שלי", הוא מסביר. כדי להתחמק מהגדרות פניני לא נותן כותרת ליצירותיו. הוא קורא לאנשים לצפות בהן, לחוש את הצילום מבלי לחשוב על האמן, ולתת את הכותרות בעצמם. "אני גם לא מקבל השראה מאמנים אחרים בדרך כלל, למרות שדווקא האמנות של ספנסר טוניק כן השפיעה עלי", הוא אומר. "בעולם שבו צילום עירום הפך להיות כמעט נדוש, אני רוצה למצוא את המקוריות שלי, ומבחינתי, יצירת הסצנה והסיפור מאחורי הצילום זה האתגר האמיתי שלי". "לא מעוניין שאנשים יתלו את העבודות בסלון". "עירום בעיני המתבונן" (אלדד פניני)

אם המטרה היא העצמה של נשים, מדוע בחלק מהיצירות נראות הנשים עם תחבושת על הפה, או מקופלות בתוך ארגז?"כשנשים מקבלות את המחזור שלהן הן חוות מצבי רוח קשים, שבמהלכם הן מתחילות להתלונן בלי סוף. פשוט רציתי להפסיק את זה. ליצור שקט, וכן -  אפילו להשתיק. הרעיון של נשים בארגז הוא לא חדש ויש מישהו שיצר אותו לפניי, אבל עם ארגזים עשויים עץ. אני ארזתי את הזיכרונות שלי לתוך הארגזים האלה ופשוט שמתי בתוכם נשים. זה הכל. כוחן של הנשים הוא גם מה שמפחיד בהן. לידה זה דם, אבל גם מוות זה דם. יכולתי לצלם תמונות פורנו, כמו הרבה צלמים אחרים שמצלמים נשים עירומות ביער כשהן חצי מכוסות בבדים ובסוף קוראים לזה אמנות. העובדה שאני הורדתי מהן את הבדים והוצאתי אותן מתוך היער הייתה דווקא כדי לצאת מתוך המגמה הזאת של עירום פורנוגרפי שמתיימר להיות אמנותי".

זכרונות בדמות נשים, ארוזים בארגזים. מתוך "עירום בעיני המתבונן" (אלדד פניני)ואכן, פניני חווה תגובות שונות לגמרי מגברים ומנשים: "הרבה פעמים קשה לנשים לראות חלק מהצילומים, כמו זה של האישה השמנה התלויה כמו שק אגרוף, או כמו הצילומים שיש בהם דם של מחזור. לעומת זאת, הגברים ברוב המקרים לא מעבדים את המסרים, ו'מדרגים' את היצירות לפי מידת היופי של הדוגמניות או התנוחות בהן הן מוצבות", הוא מספר, ומוסיף: "היו שתי מבקרות אמנות שהופתעו לגלות שיוצר התערוכה הוא גבר. ההבדלים בין המינים ניכרים גם באקט הצילום עצמו. יש מעט נשים שמצלמות נשים. זה לא מעניין אותן כל-כך, אבל אני לא עסוק בגינונים של לכסות. אני בעיקר מחפש להוריד את השכבות ולחשוף את האמת שלי".לפעמים המסר שלו שקוף ולפעמים נסתר, אבל פניני לא מעוניין לפתור את הבעיות שהעבודה שלו מזמנת, אלא לתת לצופים להתמודד איתן. "אני לא מאמין שאנשים יתלו בסלון את העבודות שלי, וגם לא רוצה שהן ירגיעו את העין, אלא להיפך - יעוררו אותה", הוא אומר בחופשיות, תוך שהוא לוקח בחשבון את המחיר שנאלץ לשלם, בדמות ביקורות שליליות לא מעטות שקיבל לאורך הדרך. אחד המבקרים שסייר בתערוכה אמר לו: "איבדת אותי ברגע שהפשטת את הדוגמנית", ומבקר אחר העיר בפניו כי "צילום עירום בבית קברות הוא זלזול במתים". חלקם אומרים שהתמונות חולניות, אבל פניני משתדל להשאיר את עצמו מחוץ להתרשמויות של האנשים, גם במקרים בהם מאוד אוהבים את הצילומים. "הפרובוקציה עוזרת בחיים, אבל אני לא מנסה לעשות 'דווקא'. היצירה עצמה, כשהיא מתעוררת לחיים, יוצרת את הפרובוקציה". לא מנסה לעשות "דווקא". מתוך "עירום בעיני המתבונן" (אלדד פניני)איך הייתה העבודה עם הדוגמניות?"אני מחתים אותן על טופס הסכמה שמגן על הזכויות שלהן ושלי. אם הדוגמנית חדשה בתחום אני עובד לאט יותר ונותן לה יותר זמן להירגע ולהיפתח, אבל מבחינתי זה מקצועי לגמרי. בשבילי הדוגמניות הן מכחול, וחשוב לי שהן תהיינה מכחול טוב ולא עיפרון עם חוד שבור. יש כל מיני סוגים של דוגמניות עירום. חלקן סטודנטיות שזקוקות לכסף וחלקן שואפות להיכנס לתעשיית הדוגמנות, ומבחינתן זו אחת מהדרכים. רובן צעירות ולפני לידה, כלומר לא אימהות". פניני מעיד על כך שכל התחום של דוגמנות עירום באמנות הוא פרוץ, ומאוד חשוב לשמור על הדוגמניות. "הרבה מהנשים מפסיקות לדגמן בגלל הטרדות מיניות בעקבות עבודתן, או שבן-זוגן מבקש מהן להפסיק. אבל לצד זאת החיים גרמו לי להבין שהמיניות של האישה היא הכוח הכי גדול שלה". בסופו של דבר פניני לא שוכח להבהיר: "ההתעניינות שלי היא באנטומיה ולא בפורנו. הגוף שלנו הוא מיני, אבל מין זה לא בהכרח סקס. העירום הוא הסרת המסכות מעצמינו, התחברות למי שאנחנו וחשיפת פגיעותו של הגוף האנושי, והפגיעות הזו מאוד יפה כי יש בה מסתורין".

*#