אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרון 2.0: השואה כמובילה תרבותית

חוק נגד אזכור שואה בטוקבקים, אפליקציה שתיקח אתכם למסע זיכרון בן שעה וסרטי טראש חדשים. כך נהפכה השואה לז'אנר תרבותי אלטרנטיבי

תגובות

מהאייפון ליוטיוב, מהקולנוע לקומיקס, מפרסום עד טוקבקים - בצד טקסי הזיכרון ומפעלי ההנצחה צומחים מוצרים תרבותיים שמנסים להתמודד עם השואה במאה ה-21.אפליקציות: השואה ב־60 דקות מאסתם ב”אנגרי בירדז”? “גרמניה הנאצית בשעה” (2.99 דולרים) מבית היוצר של “היסטוריה בשעה” היא אפליקציה חדשה לאייפון, המכווצת את שורשי השואה ל־60 דקות, כולל צילומים ופרופילים של דמויות מרכזיות. קוראינו האוריינים פחות יכולים להתחבר לזוועות באופן אקטיבי יותר ולירות בנאצים עם אקדחי לייזר. המשחק "Iron sky: The Last Territory" מציע בדיוק את זה (ב-1.99 דולרים). האפליקציה מבוססת על הסיי־פיי הפיני המפוקפק ”Iron Sky" (ראו בהמשך), שזכה להצלחה בפסטיבל הקולנוע בברלין מוקדם יותר השנה. בסרט חוזרים הנאצים להכות בנו שוב לאחר שברחו לירח עם תום מלחמת העולם השנייה. (יונתן שקדי)אינטרנט: היטלר עצבני קיץ 2007. לינק מבטיח במייל שולח אותי ליוטיוב, שם מתהווה טרנד אינטרנטי (עוד לפני שכל תופעת רשת, מאוסה יותר או פחות, כונתה כאן מֵם): אדולף היטלר מתעצבן. על Xbox, על כריסמס, על טיסות לואו קוסט, על קניה ווסט, על מה לא. השיטה פשוטה: לוקחים את אחת מהסצנות של הסרט “הנפילה” שבהן הצורר בגילומו של ברונו גנץ מאבד את זה, מדביקים טקסט בתוכנה פרימיטיבית לעריכת וידאו, והנה היטלר לוקח ללב את שבירת השיא של יוסיין בולט בגמר ה־100 מטר. וכך, הודות ליותר מדי זמן פנוי באמתחתי, יצא לדרך ההיטלר המתעצבן הישראלי הראשון. המטרה שנבחרה הלמה רפרנס משועשע וקבוע של אוהדי הפועל תל אביב, והיטלר מצא את עצמו בהתמוטטות עצבים אל מול הפסד של מכבי תל אביב בדרבי, כולל זעקות “שטראובר!” ו”נמני!” בסינכרוניזציה מושלמת להפליא להגייה הגרמנית. כמה עשרות אלפי צפיות הובילו לשני המשכונים בטרילוגיה הפרטית שלי, שבה כישלונות מביכים של מכבי בזירה האירופית נגד קבוצות זניחות מאנדורה ומטורקיה גרמו למורת רוח נוספת לאוהד הצהוב, עד שזה החליט לעשות לזה סוף והתאבד בסרטון השלישי והאחרון.מכיוון שפייסבוק עוד לא תפס פה חזק באותה תקופה, התגובות האוהדות ותהילת הנצח שלהן זכיתי נשארו בעיקר בקרב אוהדי הפועל. שנה אחר כך, גם שאר עם ישראל גילה את היטלר ושלח אותו לחפש חניה בתל אביב, לחתום על עתודה צבאית או ללמוד באוניברסיטת באר שבע. יוטיוב מצדה תרמה למפעל ההשכחה וההכחשה והסירה את הטרילוגיה, שזמינה היום רק באתר Flix - יד ושם הפרטי שלי (חפשו "היטלר", "מכבי", "הנפילה"). ערב יום השואה 2012, הגיעה העת להתוודות אך גם לדרוש את הבכורה הראויה לי: אני הראשון שעיצבנתי את היטלר בעברית. לזכור ולא לשכוח. (ערן לאור)לא מתיישן. היטלר מחפש חנייה:גיימינג: הטירה הנאצית ה־משחק שלמעשה זיהה את הדחף הפופולרי להרוג נאצים כשאנחנו בתחתונים וזה שהיווה את ההשראה למשחקי המלחמה בגוף ראשון - "Wolfenstein" - פותח במקור ב־1981, ברזולוציה מצחיקה ממבט צד, בדיוק כמו המשחק דייב. בהמשך יצא משחק נוסף בשם “Beyond Castle Wolfenstein”, שבו השחקן מתגנב לבונקר בברלין ויורה את דרכו למשרד הפיהרר בכבודו ובעצמו.המטרה הסופית היתה להצמיד לדלת פצצה שתשמיד את היטלר ואת יועציו, משימה שמזכירה באופן מחשיד את תוכניתו של הגנרל שטאופנברג. ב־1992 יצא המשחק בשם הסופר חדשני Wolf 3D וכבש את העולם כולו, לרבות זה הישראלי. סוף סוף אפשר להילחם בנאצים! ועוד בגוף ראשון! ועוד בתלת ממד!למשחק היו שלושה חלקים: “הבריחה מוולפנשטיין”, “מבצע אייזנפאוסט”, ו”מות!, פיהרר, מות!”, שבו מגיעה הדמות לבונקר של הרייכסטאג לקרב נוסף עם היטלר, שמחופש לרובוט. גם אם הצלחתם להשמיד את שריונו, הוא ימשיך לירות עם מקלע בכל יד עד שימות תוך שהוא ממלמל: “אווה, להתראות”. אתם יודעים, כמו שקרה במציאות. בכל כמה שנים מאז יצאו גם משחקי המשך, שזכו לביקורות ממוצעות, וב־2002 החלו השמועות גם על סרט. רוג’ר אייוארי (שזכה עם טרנטינו באוסקר על התסריט ל”ספרות זולה”) כנראה יועד לכתוב ולביים, אולם מאז שנכנס לכלא הוקפא הפרויקט. עם זאת, כיום ניתן למצוא את המשחק גם בגרסאות לאייפון ולטאבלטים. (יותם קניספל)”מות!, פיהרר, מות!”. צילום מסך מתוך “Beyond Castle Wolfenstein”קולנוע: טראשואה "שמי ברזל" ("Iron Sky"). זה התחיל בתור טריילר שנראה כמו בדיחה, המשיך בהתארגנות על מימון גם בעזרת תרומות ממעריצים ואז הפך לסרט אמיתי - פלישת הנאצים מהחלל. על פי חזונו של הבמאי הפיני טימו וורנסולה, שארית הפליטה הנאצית הקימה בסיס סודי על הצד האפל של הירח, אי אז בשנת 1945. הם פיתחו שם ציוויליזציה מקבילה והמתינו לשעת הכושר שבה יוכלו לשוב לכדור הארץ ולכונן את הרייך הרביעי. כעת נדמה שזמנם הגיע. הסרט נחשף לראשונה - כמה אירוני - בפסטיבל ברלין האחרון, וניאלץ לחכות ליציאתו ב־DVD כדי לבדוק מה בדיוק נעשה עם הקונספט הביזארי הזה. טרילוגיית "הרייך השלישי" של אווה בול. קשה לקבוע מיהו הבמאי הגרוע ביותר שפועל כיום, אבל אם יש קונצנזוס, הרי זהו הגרמני אווה בול (Uwe Boll). אחרי סדרה של סרטים מבוססי משחקי מחשב שהפכו אותו מועמד מרכזי לתואר הידוע לשמצה, החליט בול להתעסק בנושא שגדול גם על רוב הקולנוענים המוכשרים והרגישים ביותר - השואה. בעזרת שלושה סרטים, שצולמו גב אל גב באותם סטים אך עם עלילות שונות, הצליח בול להפוך את מחנות ההשמדה לסטים של סצנות אקשן. הטרילוגיה כוללת את “אושוויץ”, המתעד יום אחד במחנה, וכן את “בלאדריין: הרייך השלישי” ואת “בלוברלה”, שבמרכזם סוג של גיבורות על הלוחמות בנאצים. במקרה השני מדובר באשה גדולת ממדים, והבמאי עצמו מגלם את היטלר. הסרטים, מיותר לציין, לא נחשבים לטובים במיוחד. "צ’ילראמה". זוכרים את פרויקט גריינדהאוס, המחווה הדו־ראשית של רוברט רודריגז וקוונטין טרנטינו לזבלונים שהם אוהבים? אז קבלו את גרסת 2012, כפולה ומכופלת. ארבעה סרטי אימה קומיים־טראשיים, המשולבים בסיפור מסגרת על סינפיל המארגן ערב הקרנה לחבריו, שבמהלכו ייחשפו ארבעה סרטי דרייב־אין גנוזים ונדירים. אחד מהם נקרא “יומנה של אנה פרנקנשטיין”, והוא מתיימר לחשוף את הסיפור האמיתי מאחורי מאורעות מלחמת העולם השנייה. ביים אותו אדם גרין (“קיפאון”) ומככבים בו היטלר, צוות מדעניו ופרנקנשטיין היהודי. חפשו אותו בספריות, משום שמאוד לא סביר שהוא יגיע לדרייב־אינים בארץ. תתפלאו, דווקא יש אחד - בטבריה.זה בוודאי המקום. הוא אמנם רחוק מטראשיות, אבל סרטו האמנותי להפליא של פאולו סורנטינו האיטלקי בהחלט מתייחס בקז’ואליות מעוררת פליאה לנקודות קריטיות בסיפור שלו, הכוללת את המאורע הבלתי נתפס. שון פן מגלם רוקסטאר מבוגר ומאופר, היוצא למסע כדי למצוא את הנאצי שהתעלל באביו. הוא לא יודע הרבה על אף אחד מהם, או על השואה באופן כללי, אבל מחפש משמעות לחייו. לצדו ניצב גם צייד נאצים אקסצנטרי בשם מרדכי, שכמו נשלף מסרט של האחים כהן. הסרט מכיל כמה רגעים מטלטלים למדי הקשורים לנושא, אבל הדגש על מסעו האישי של הגיבור ממזער מעט את ממדי האירוע. לא מבזה, רק משונה.ראפ באטל: היטלר נגד דארת’ ויידר. כולנו, כאמור, שמענו וראינו את היטלר מתלונן על החניה בתל אביב, מתעצבן על האייפון ומתרגז על הורדת הפארודיות עליו אשר רצות ביוטיוב מאז שהוחלט שלהסתלבט על הסרט “הנפילה” זה מגניב. אבל האם שמעתם את הפיהרר חורז? זה שנים הגולש Nice Peter מציג ביוטיוב קרבות ראפ היסטוריים בין דמויות איקוניות. אחד המאבקים המילוליים הזכורים נערך בין דארת’ ויידר, הרשע הקולנועי הגדול מכולם, ובין אדולף היטלר, הרשע הגדול מכולם. למרות שורות שחורות משחור כמו “ויידר, אתה מסריח - כנס אלי למקלחת”, דווקא ידו של הסית’ היתה על העליונה. לפני כמה חודשים שוחרר גם הקרב החוזר והמצופה, אשר שב והוכיח שהיטלר הוא כבר מזמן דמות לא מאיימת יותר מאשר נבל קולנועי בסרט פולחן."Dead Snow". הסלאשר החצי־קומי שיצא ב־2007 וזכה להייפ לא קטן נוצר בנורבגיה (שכמובן מוכרת היטב בזכות צלילות הדעת של אזרחיה). העלילה: קבוצת סטודנטים לרפואה יוצאת לסקי בבקתה באזור יפהפה, שבמציאות נכבש בידי הנאצים עד שגורשו על ידי התושבים המרדניים לתוך הכפור הלא מוכר, שבו, כביכול, קפאו למוות. במהלך החופשה נתקלים המטיילים בגבר תמהוני, שמזהיר אותם מהקללה המקומית אודות הנאצים שעדיין שם. כמו כל הגיבורים היהירים של סרטי הסלאשר, המטיילים נמשכים להרים הקפואים והלבנבנים הנ”ל ולאט לאט נשחטים, כצפוי, בידי הזומבים הנאצים שצצים מהשלג, גם אחרי כל השנים שחלפו. את הסרט ביים טומי ווירקולה, שלפני כן יצר גרסא נורבגית ל”קיל ביל” בשם “Kill Buljo” ומאז זכה לתואר טרנטינו הנורבגי. אבל משהו אומר לי שהוא לא הולך להשיג עבודה בערוץ ההיסטוריה בקרוב."Shock Waves". זכות הראשונים על השימוש בנאצים כזומבים שמורה ליוצרי סרט הטראש הזה מ־1977, שלמרות צניעות הפצתו (ואיכותו המעורערת) נהיה למיני קאלט. בסרט מתברר שמדעניה המבריקים של גרמניה הנאצית יצרו לוחמים נטולי חיים, נטולי רגשות, שנקראים The Death Corps. שני זוגות יוצאים לשיט ונתקעים במקום לא ידוע בים אחרי שבטן סירתם נפגעת. הזוגות מחליטים להתפנות לאי הקרוב, שם הם מוצאים מלון נטוש שבו גבר זקן מספר להם שהוא נמצא שם שנים ארוכות לבדו. אחרי שמתגלה שהוא בעצם מפקדם של ה־Death Corps, מתחילות הבעיות האמיתיות. הנאצים, שהפעם יוצאים מהמים עם משקפות עגולות, לא רוצים לאכול. הם אפילו לא נושכים. הם רק רוצים להטביע (!) את קורבנותיהם. הדרך היחידה לחסל אותם היא לשבור להם את המשקפות כדי שיסתנוורו למוות מהאור הכתום והמוזר בשמיים. הסרט עיצבן את צופיו, שטענו שזה מגוחך שהנאצים והגיבורים כמעט לא נראים יחד, כאילו הם צולמו לגמרי בנפרד. בנוסף, הקצב איטי, נטול gore, וכמעט אדיש. אבל אם חלמתם לראות זומבים נאצים, עם משקפות, יוצאים אחד אחד מהמים, כאן תמצאו אותם.(אורון שמיר ויותם קניספל)קומיקס: זומבים נאצים בסדרת הקומיקס “Nazi Zombies” (הוצאת Antarctic Press,  3.99 דולרים), מלחמת העולם השנייה מתפתחת בכיוון קודר כאשר ה־Totenkorps של היטלר מנשנשים את אויביהם בשיטתיות על אדמת אירופה. בשונה מקרוביהם האמריקאיים, הנוטים להלך כשיכורים בעיירות דרומיות, הזומבים הנאציים מתואמים זה עם זה ויכולים אף לנהוג בטנק. האתר hipsterhitler.com מציע קומיקס ריאליסטי יותר, המתחקה אחר גרסתו הסלון־ברלינאית של היטלר. דר היפסטר מתהדר בטי־שירטים עם הברקות כמו “Back to the Furher", "I love juice", "Death Cab For Cutie", "Heilvetica” ועוד, שניתן להזמין באתר. (יונתן שקדי)יש גם טי-שירטס. היפסטר היטלראינטרנט: החוק נגד אזכור שואה בטוקבקים כל תרבות הטוקבק כבר מזמן הפכה למי השופכין של האינטרנט, לאיד הקולקטיבי של גולשי העולם, כך שלהזרים פנימה נושא טעון כמו השואה ואז לפרק אותו מכל משמעות היה רק עניין של זמן. אם תשאלו את מייק גודווין, היועץ המשפטי של קרן החזית האלקטרונית בשנת 1990, זמן הוא גורם המפתח. הציטוט המדויק, הידוע כיום בתור חוק גודווין, הוא “ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר מתקרבת לאחת (ודאות מוחלטת)”. חוק גודווין המורחב טוען למעשה כי מה שמזכיר את השואה או הנאציזם בדיון שאינו קשור ישירות לנושאים - מפסיד אוטומטית בוויכוח. החוק עבר טרנספורמציה גם לחיים האמיתיים, לתשומת לבם של מי שממהרים לרתום את האירוע המזעזע ביותר במאה שעברה להמחשת הרגשתם האישית (“איזה שואה פה!”) או כדי לסתום פיות בדיונים ראויים (“אז מה, גם היטלר היה צמחוני!”). (אורון שמיר)פרסום: היטלר ויראלי הקמפיין של בירה שפירא דפק לכמה אנשים את הראש. כך אפשר לראות בערוץ היוטיוב של הבירה, שזכה כבר ל־400 אלף צפיות. בסרטונים, שהופקו כקמפיין ויראלי, נראים טיפוסים שונים חוטפים במפתיע בקבוק בראש. האמת, מצחיק. את הקמפיין יצר וניה היימן, כוכב עולה בשמי הפרסום ברשת, שאחראי גם לסרטונים המוצלחים “חיי מדף”, “בקיצור” ועוד. לאחרונה גם היטלר הצטרף למסיבה. בזמן שאדולף נואם מול פעילי המפלגה הנציונל סוציאליסטית הגרמית הוא חוטף לפתע בקבוק בראש של בירה שפירא. את הקרדיט לצילום קיבל הפעם יוזף גבלס. (לירי הלפרין)שעון מעורר: לזכור כל בוקר טאקשי נאמיקווה הוא בחור יפני צעיר שמתכנת לאנדרויד. לאחר כמה אפליקציות של פתקיות דביקות שלא ממש תפסו, טאקשי פיתח משום מה גם את HitlerAlerm (כך במקור), שעון מעורר מסורבל להפעלה שיעיר אתכם כל בוקר עם אחד מנאומיו הצווחניים של הפיהרר. מומלץ במיוחד למי שמפחד להתעורר בבוקר בתחושת שאננות, כאילו הפרויקט הציוני כבר אינו רלוונטי ואף אחד כבר לא עומד עלינו לכלותנו. לאפליקציה הנוראית הזו אין אפילו מצב “נודניק”, אולי מתוך ההנחה שכל משתמשיה גם ככה קופצים אוטומטית מן המיטה ודורכים את נשקם ואת נפשם עם עלות השחר. או אולי מתוך ההנחה שהיטלר בעצמו הוא נודניק מספיק. (יונתן שקדי)קשה לקום בבוקר.  אפליקציית שעון מעורר (צילום מסך)פרסום בטעם רע: היטלר מוכר שמפו לא ברור מה חשבו לעצמם במשרד הפרסום הטורקי שהגה את הקמפיין הזה, אבל הרעיון הכי טוב שהיה להם למכירת שמפו הוא כתוביות שיווקיות שהוצמדו לנאום מייצג של הצורר הנאצי, ובו נצפה היטלר צועק על גברים שיתחילו להשתמש בשמפו לגברים. המקרה הקיצוני של חוסר הטעם והרגישות מצטרף אל קמפיינים נוספים מהשנים האחרונות, כמו מודעה למכון כושר בדובאי שעל רקע תמונות מחנה השמדה נכתב בה ”תגידו שלום לקלוריות” או פרסומת גרמנית למען המלחמה באיידס, שבה נראה הרודן מקיים יחסים מין על רקע הכיתוב “איידס: רוצח המונים”.  (אורון שמיר)חמישה MEMEs שואתיים שאולי לא הכרתם: » Nazis Suck! ידוע שהנאצים היו גרועים בהרבה דברים, אבל זה בולט במיוחד כשמבקשים מהם הוראות הגעה לאנשהו.» Chuck Norris כבר בתור תינוק בן יום, צ’אק נוריס תרם לאנושות יותר ממה שכולנו ביחד מסוגלים לתרום במשך כל חיינו.» Nazi Puns 70 שנה אחרי האחים מרקס, גם טרולים אינטרנטיים גילו ש”פרנק” היא מילה קלה וכיפית להטיה.» Nazi Logic הדבר היחיד שיותר מבאס מלוגיקה ניאו־נאצית הוא, כרגיל, חנונים שמצביעים על כשלים לוגיים.» Grammar Nazi דקדוק נכון הוא חובה מוסרית עבור כל אדם, יהודי או גוי. סוף סוף הם בחרו במטרה שכולנו יכולים לעמוד מאחוריה.(יונתן שקדי)

כתבות שאולי פספסתם

*#