גן ארט: החלומות של אינגריד וימן גלברד

היא התחילה כילדת קיבוץ אאוטסיידרית שעלתה מדרום אמריקה, והיום מגשימה את כל הפנטזיות שלה על גבי עץ ממוסגר שכולו עבודת יד. הכירו את אינגריד וימן גלברד - אחת המעצבות שיציגו בפסטיבל "גן ארט"

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עכבר העיר

מי אמר שצריך לנסוע למילאנו בשביל לראות אופנה נועזת? למה צריך לקנות פריטים מעוצבים בחו"ל? ומה הקשר בין אוכל, עיצוב ומוזיקה? החל משישי הקרוב, ובכל יום שישי עד לסוף מאי, יתקיים בגן העיר בתל אביב פסטיבל תרבות ייחודי, שיארח יצירה ישראלית מקורית, תחת הכותרת "גן ארט- אמנות, עיצוב, אופנה, מוזיקה". סביב הגן הפתוח שבמרכז המתחם יתאספו בכל פעם מגוון יוצרים מעולמות תוכן שונים: מעצבי אופנה צעירים ומבטיחים, מעצבי מוצר חדשניים, מוזיקאים, אנשי אוכל ואמנים שיציגו תערוכות מתחלפות בגלריה ייעודית שתוקדש לאמנות ישראלית. הפסטיבל הוא סנונית ראשונה בסדרת אירועים שיתקיימו במקום שמטרתם לקרב את קהל המבקרים לקהילה היצירתית שפועלת בתל אביב. » גן ארט - לכל הפרטים עכבר העיר וגן העיר מזמינים אתכם להכיר את האמנים שיקחו חלק בפסטיבל מקרוב. והפעם: אינגריד וימן גלברד. בקיבוץ היא תמיד הייתה ילדת חוץ, בגלל המבטא הדרום-אמריקאי הכבד ולבוש שלא תאם את החיים הקיבוציים, ואולי גם בשל חוסר בדמות אב מכוונת. היום יכולה וימן גלברד להתבונן מבעד לדימויים שהיא מייצרת, ולהגשים את כל מה שחסר לה בילדותה - היא יכולה להיות הילדה שיושבת על ברכיי אביה ושומעת סיפור, או זאת שאופה יחד עם אמא שלה. מה שבטוח - היא גומעת בשקיקה את הלימונדה שנקראת החיים, ובדרך לא שוכחת להעריץ את פיקאסו. החיים הם ההשראה. עבודה של אינגריד וימן גלברדשם: אינגריד וימן גלברד.גיל: 36.מגורים: געש.מה אני עושה: מעצבת גרפית ומאיירת, מקווה לעסוק רק באיור ובאמנות, וכרגע עובדת במלוא המרץ כדי להגיע לשם. מאיירת ויוצרת דימויים המודפסים בין השאר על עץ, וממוסגרים בעבודת יד מוקפדת ואוהבת.העבודה הראשונה שלי: אני יוצרת מהיום שאני זוכרת את עצמי. מה נותן לי השראה: החיים שלי. כל יום אני לומדת לעשות מהחיים לימונדה. גם היום למדתי. נולדתי בדרום אמריקה ועליתי לארץ עם אמי כשהייתי בת שנה. את אבא שלי מעולם לא הכרתי (אגב, את שמי הוא העניק לי כי העריץ את אינגריד ברגמן). רוב חיי "אכלתי ממנו קש" והיום למדתי כמעט לאהוב אותו. תמיד אפפה את הסיפור סביבו עננה כבדה ואפורה. בגיל ארבע אמי נישאה ועברה לקיבוץ, ושם מצאתי את עצמי מנותקת ממנה, מהדבר הכי יציב שהיה לי. בבית הילדים הייתי סוג של "ילדת חוץ" - היה לי מבטא כבד כי אמא שלי דיברה איתי רק ספרדית והלבוש שלי בהחלט לא תאם את קוד הלבוש הקיבוצי. עם השנים גדלתי התחזקתי, והיום אני גרה בקיבוץ ואוהבת אותו עד מאוד.הדימויים שאני יוצרת מייצגים את הפנטזיות והחלומות שלי - הילדה שיושבת על ברכיי אביה ושומעת סיפור, ילדה ואמא אופות יחד, תמונת קרקס שמייצגת דרך שעוברת ילדה בתוך העולם הגדול, ועוד.האמן האהוב עלי: אין ספק שמדובר בפאבלו פיקאסו. אני מעריצה אותו מגיל מאוד קטן. אולי מעבר ליצירה הפנומנאלית שלו, משהו באישיות שלו ובאהבה שלו לנשים גרם לי באופן מעוות להימשך אליו עוד יותר.למה בחרתי להשתתף בגן ארט: אני חושבת שבישראל אין מספיק אמנות לעם, ולצערי זו מילה גסה כאן. הייתי שמחה שהאמנות תצא מגבולות המוזיאונים. מאוד משמח ומרגש אותי לראות את העוברים והשבים עוצרים לרגע, מתרגשים ומאוד מעריכים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ