רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יעל ברתנא: "בישראל לא מקבלים ביקורת עצמית"

אחרי שהציגה בכל העולם, מגיעה הטרילוגיה הפולנית של יעל ברתנא למוזיאון תל אביב. בראיון היא יוצאת נגד מי שקורא לה אנטי ציונית, מתלוננת על חוסר תמיכה מהממסד ומבקשת מהדור הצעיר לצאת מהנמנום

תגובות

"התערוכה הוזמנה על ידי האוצרת הנכנסת סוזן לנדאו", מספרת יעל ברתנא. "בעבר זה בכלל לא היה על הפרק. מוטי עומר לעולם לא היה מזמין אותי. ברגע שלנדאו קיבלה את התפקיד היא החליטה שהיא רוצה את הטרילוגיה". בסוף השבוע האחרון נפתחה בביתן הלנה רובינשטיין התערוכה ואירופה תוכה בתדהמה של האמנית יעל ברתנא. היא כוללת טרילוגיית סרטים אשר הוצגה לראשונה בביאנלה בונציה 2011, מאירועי האמנות החשובים בעולם, בו כל מדינה מציגה את מיטב אמניה. ברתנא הגיעה לשם, בצורה יוצאת דופן, כנציגת פולין ולא ישראל. לפתיחה בוונציה נוסף סיפור ביקורה של שרת התרבות לימור לבנת, אשר הגיעה לתת כבוד לתערוכתה של סיגלית לנדאו, "הרצפה של האחד היא התקווה של האחר", בביתן הישראלי, אך מיאנה לבקר בפתיחה של ברתנא, ככל הנראה בשל תוכן היצירה שלא מתיישב עם הקו הפוליטי שלה. רק לאחר הפתיחה היא ביקרה בביתן ואף לחצה את ידה של ברתנא.

» יעל ברתנא - ואירופה תוכה בתדהמה - לכל הפרטים

זאת לא הפעם הראשונה שהטרילוגיה מוצגת בארץ, הפרק הראשון והשני הוצגו בתערוכה בגלריה זומר שמייצגת את ברתנא, והטרילוגיה במלואה הוקרנה גם בסינמטק תל אביב, בחולון ובמרכז לאמנות עכשווית. אחרי ונציה היא הוקרנה בגוגנהיים בניו יורק, בקנדה, לוס אנג'לס, לואיזיאנה, הולנד, אנגליה והיד עוד נטויה. לאור כל זאת, הגעת הטרילוגיה למוזיאון תל אביב אינו דבר של מה בכך, והיא כרגע התערוכה הגדולה והמכובדת ביותר של ברתנא בישראל עד היום.את רואה את זה כהתחלה חדשה למוזיאון תל אביב? "כן, בהחלט, זה מדהים. מאוד התרגשתי. לנדאו נוקטת עמדה מאוד ברורה, היא מכריזה 'אני עושה פה שינוי'".

בחזרה לפולין, מתוך הסרט הראשון "חלום בלהות":

מתעסקת לצופים בקישקה סיפור המסגרת של שלושת הסרטים המרכיבים את הטרילוגיה עוסק בפעילות של תנועת הרנסנס היהודית בפולין, הקוראת להחזיר 3.3 מיליון יהודים לפולין - מספר היהודים שחיו בה ערב מלחמת העולם השנייה. בסרט הראשון, "חלום בלהות" (2007), קורא סוציולוג לאותם יהודים לחזור לפולין על מנת לעזור לעצמם ולפולנים כאחד. בסרט השני, "חומה ומגדל" (2009), מוקם על אדמת פולין קיבוץ חדש על פי סגנון חומה ומגדל. בסרט השלישי, "התנקשות" (2011), מתואר מסע ההלוויה של הסוציולוג, מנהיג התנועה, לאחר שהתנקשו בחייו. במקביל הקימה ברתנא לאחר הסרט השני תנועה ממשית, עם משרד שיושב בברלין. לאחרונה התקיים גם קונגרס שתפקידו לייצר אג'נדה לתנועה. איך הגעת לעסוק בנושא המורכב הזה?"ב-2002 אוצרים פולנים הזמינו אותי להתארח בתוכנית שהות בפולין. הסכמתי להזמנה רק ארבע שנים מאוחר יותר, ושהיתי שם שבועיים, בהם הסתובבתי בעיירות שפעם היו בהן קהילות יהודיות. הדבר הכי חזק שחוויתי הוא האין - אין יהודים, תחושת הריק. כל שנותר הוא לדמיין שפעם היו כאן חיים גדושים ותרבות ענפה. נפגשתי עם פולנים איתם ניהלתי דיון מאוד עוצמתי ומעמיק, זאת הייתה תקופה שבה שלושים שנה לא היה דיון על השואה ועל יהדות פולין. אחרי עיסוק אמנותי בישראל ובפוליטיקה המקומית, ניסיתי להתבונן מבחוץ על מה שקורה פה. מבחינתי לצאת החוצה ולראות את הקשר האירופאי למציאות הישראלית היה המשך ישיר. הפרקטיקה הינה לחשוב דרך ההיסטוריה על ההווה ועל העתיד. זה בסיס הטרילוגיה".מה מטרת העבודה?"הסרטים החלו כפרופגנדה הקוראת ל-3.3 מליון יהודים שהיו הקהילה היהודית לחזור לפולין. התכוונתי לערער על סטטוס קוו גם בישראל וגם בפולין, לראות איזה רוחות רפאים ושדים יצאו החוצה, ולהבין מה זה אומר על ישראל ועל אירופה. הרי כולם מתו, זה לא שהם יחזרו. העבודות מבקשות לשאול מי אלה היהודים שיחזרו. יש בסרטים המון אירוניה והם נוגעים עמוק בפצעים של שתי האומות".

עם הרבה אירוניה, חלק מהסרט השני "חומה ומגדל":

עזבת את הארץ בגיל 26 ומאז את על קו ישראל-אירופה. את לא מנסה להימנע לא מהישראליות ולא מהאירופאיות."אני גרה עכשיו בברלין, אבל תמיד עולות השאלות של איפה הבית. זה חלק מהעבודות שלי, חלק מהזהות שלי. לעולם לא אהיה אירופאית, אבל אני חיה באירופה, זה מאוד שונה. אני קוראת לעצמי 'חוזרת מתמדת', החוסר נוחות והעיסוק בחזרה מאוד מעניינים אותי. זה קשור גם לזכות השיבה שלא קיים, חלק ממנגנון חסימה שמי שחוזר הם רק היהודים. החזרה היא אף פעם לא אותה חזרה, אלה לא אותם אנשים, זה לא אותו הדור. הטרילוגיה מעלה שאלות כמו 'מי זה אנחנו?' ו'לאן לשוב?'".אז מה התשובות?"לאנשים קשה עם חוסר ההחלטיות והעדר תשובות. העבודות פותחות את המורכבות של חברות לאום, בניית נרטיבים והיסטוריה של מקום. אני מנסה לערער את זה. חשוב לי לייצר צופה אקטיבי. אני מפתה את הצופה דרך אסתטיקה פאשיסטית, סטאליניסטית, שמחזירה אותנו לשנות העשרים והמאה ה-20. זה קשה בעיקר במדינות מזרח אירופה כמו ברית המועצות, שזה חלק מאידיאולוגיה מאוד הרסנית". למה הרגת את המנהיג?"אנחנו לא יודעים מי רצח אותו. זה קשור לסיפור המשיכי הפולני וגם היהודי. הרבה מנהיגים עם רעיונות מתקדמים נרצחו. ויש כמובן את הקשר לרבין, רק ישראלים מבינים את ההתעסקות בזה. ברגע שאנחנו נפטרים מהמנהיג אנחנו יוצאים מהמקום המדומיין של התנועה, ונוצרת אופציה להיות תנועה אמיתית. זה רגע מאוד חשוב בעיני". איך הצופה האירופאי מגיב לעבודות לעומת הצופה הישראלי?"הצופה הישראלי יכול לקרוא את כל הניואנסים ומכיר את הז'אנר בתוכו אני פועלת, נגיד את ירון לונדון, אלונה פרנקל, סיפור רצח רבין, חומה ומגדל. פולנים שרואים את הסרט השלישי בהלם כמה הצלחתי שהסרט יהיה פולני, זה נוגע להם בקישקה - רק תתני להם הזדמנות לצאת לרחובות ולרחם על עצמם, להיות ביגון, לדוגמת התרסקות המטוס בסמולנסק שהוציאה מיליונים לרחובות. ההתעסקות באבל מאוד חשובה להם, זה מאוד דומה לישראל".

רעיונות נרצחים, חלק מתוך הסרט השלישי "התנקשות":

אותו הדבר, זווית אחרת בשונה מהתדמית שדבקה בה, ברתנא לא רואה בעבודותיה יצירה אנטי ציונית, אלא אופציה לחשיבה ביקורתית ושימור המורשת הציונית. רעיון העבודה מופרך בכוונה, ברתנא לא מצפה ש-3.3 מליון יהודים ישובו לפולין, הרי אלה נספו בשואה ברובם. העבודות מבקשות לבחון את ההשקה שבין התרבויות הפולנית והישראלית, לנסות לחשוב על המציאות והפוליטיקה המקומית באופן יצירתי ולא פלקטי, כמו גם להתמודד עם ההעדר והמוות של השואה, והתבוננות על התקומה מתוך עיניים עכשוויות. אפשר להגיד שאחד מהמוטיבים בעבודה שלך הוא החייאת המודל הציוני?"כל הטרילוגיה עוסקת ביהדות המודרנית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בסרט השני קיימת התעסקות אינסופית בסמלים בכלל וסמלים ציונים של לאום. הכוונה הייתה להפוך אותם, לערבב אותם, למזג בין מיתולוגיות. מצד שני זה המשך ישיר של המורשת הציונית. אני צריכה לקבל פרס משרת התרבות על זה! אני נותנת לה חיים! להרבה אנשים יש נוסטלגיה לציונות מהסוג הזה, של חלוצי התנועה. זאת נוסטלגיה וזה אבסורד; האם אבסורד זה לחזור לפלסטינה כפי שחזרנו או שמא החזרה לפולין? גם נדידת הארכיטקטורה של חומה ומגדל מפלסטינה-ישראל לאירופה נותנת מימד אחר לגמרי, זאת המשך של מורשת הכיבוש תוך בניית התנועה על התחדשות יהודית בפולין, ברור שהיא פיקטיבית ומדומיינת, הכוונה היא להעניק להיסטוריה המקומית נופך מחשבתי נוסף".למה לא הגשת מועמדות לפרס הציונות?"כי הם בשום צורה לא מספיק פתוחים ומפותחים להבין את זה, הקריאה היא מאוד מצומצמת".אפילו לא נתת להם צ'אנס."אם שרת התרבות החליטה שהיא לא באה לפתיחת התערוכה בונציה, והגדירה אותי כאנטי-ציונית, איפה אני משתלבת להם פה? אפילו ממפעל הפיס אני לא מקבלת תמיכות. לא מקבלת שום תמיכות ממדינת ישראל, כבר הפסקתי לבקש".מאשימים אותך שאת עוד אמנית ישראלית שירדה מהארץ שעושה עבודות אנטי-ציוניות."כל התפיסה הזאת של יורד ועולה מנכיח את הקביעה שרק למדינת ישראל יש את השליטה המוחלטת להגדיר מה זה יהודים. יהודי זה רק במדינת ישראל, ומה שנמצא מחוץ לזה איננו מספיק יהודי וציוני. זאת תפיסה שמרנית שאין לה שום ביקורת עצמית על המקום בו אנחנו חיים. אני נתקלת בתגובות שמרניות גם מיהודים וגם מאירופאים, שם אין מקום לפרשנויות, הכול בשחור לבן, אין אפורים. זה מטריד אותי, ברור לי מאיפה זה בא, זאת הרי ההצלחה המסחררת של מדינות לאום".

יהודי זה לא רק במדינת ישראל. הטרילוגיה הפולנית

דור שחי בשמרנות ופחד ברתנא חיה תקופה ארוכה בברלין כי זו עיר שמאפשרת לאמנים לחיות בקלות יחסית. את ההגירה המסיבית מישראל בשנים האחרונות היא מייחסת למציאות הבלתי נסבלת כרגע במדינה, שלא מאפשרת חיים נורמלים ומוגנים.איך קרה שפולין בחרה בך לייצג אותך?"הפרויקט מאוד עוצמתי מבחינתם, הם חיכו לפתוח את נושא היהודים בפולין. יאמר לזכותם שיש להם את היכולת לביקורת עצמית, אני חושבת שזה עשה להם עבודת יח"צנות מאוד טובה. כמובן שהיו אנטישמים שלא סבלו את זה, אבל קיבלתי תמיכה מלאה לאורך כל הדרך. נבחרתי להיות מס' 2 כאשת פולין כאמנית, אות כבוד מטעם הממשלה, ואני אפילו לא גרה שם. קיבלתי אותו מכיוון שאני חלק מהאוסף של המוזיאון הפולני, וכי אני מעורה חברתית. מאז 2006 אני מסתובבת ומציגה שם". לדעתך זאת פתיחות שקשה למצוא בישראל?"סיפרו לי שלימור לבנת ממש שמחה שהמנהיג מת בסרט השלישי, שהמהלך של התנועה יכשל, אבל היא לא הבינה שהמקום הקונקרטי של חזרת היהודים לפולין איננו העיקר, אלא רק סיפור המסגרת של הטרילוגיה. העיקר הוא המקום ממנו אפשר לדמיין פוליטית משהו שונה מהרגיל. יש חבורת היסטוריונים בריטים שמעלה שאלות על היסטוריה חלופית ב-'מה אם', צריך להסתכל על ההצעה לשוב לפולין כ'מה אם', זה מה שמעניין בעיני".

ניואנסים שמובנים לקהל הישראלי. הטרילוגיה הפולנית בסופו של יום את חיה בברלין, גרמניה."אם אתה אמן זאת עיר שאפשר לחיות בה יחסית בסדר, לשרוד את החיים. מי שאובססיבי לשואה - עדיף לו לנסוע לפולין, השיח שם לוהט עכשיו. בברלין לא באמת מרגישים את ההיסטוריה. ההגירה של צעירים קשורה יותר למציאות שמדינת ישראל לא הצליחה ליצור מצב בו ניתן לחיות חיים נורמאליים, שיהיה לך טוב ותרגיש מוגן כעם יהודי. יש כאן שני כישלונות: גם לנתק אותנו מההיסטוריה שלנו, וגם ליצור מצב שאנשים לא יכולים לחיות פה. אז אנשים בורחים".מה הכי מטריד אותך?"מטריד אותי שהדור הצעיר שקוע בשמרנות ובפחד, פחד שייקחו אותנו מפה או לחשוב אחרת. זה להמשיך את מורשת הקורבנות. שטיפת המוח הזאת היא גם באירופה, יש שם אופוריה, לא מבינים שהספינה שוקעת, מדברים על 'האיום', זאת התחושה הזאת של שנאה עמוקה מאוד, ופחד מזרים.אז כפתרון הקמת את תנועת הרנסנס היהודית בפולין?"חשוב לי השיח הפוליטי, לתת לאנשים לחשוב אלטרנטיבית על החיים. אשמח שכמה שיותר אנשים יצטרפו לתנועה".

» יעל ברתנא - ואירופה תוכה בתדהמה. ביתן הלנה רובינשטיין, שדרות תרס"ט 6, תל אביב. שעות פתיחה: א' סגור ב' 10:00-16:00 ג' 10:00-22:00 ד' 10:00-16:00 ה' 10:00-22:00 ו' 10:00-14:00 שבת 10:00-16:00.

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true