אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבע טרי 2012: מוכר לקהל את הפנטזיה

איך הופכים משהו שמקומו במוזיאון לחפץ נחשק בכל סלון? עם הרבה יצירתיות ועיצוב מדויק, יריד צבע טרי מציג את עולם האמנות התל אביבי כצבעוני, צעיר וסקסי

תגובות

הרבה נאמר כבר על יריד צבע טרי לאורך השנים. חמש שנים שהוא זוכה לשבחים על התרומה הגדולה והחשובה שלו לפיתוח אמנים צעירים, על הצגת גלריות ותיקות לצד חדשות ועל החיבור הבלתי אפשרי בין "אמנות גבוהה" לקהל שאינו שוחר אמנות באופן מובהק. יריד צבע טרי 5, שנפתח אתמול במתחם בית הספר העל-יסודי החדש בקרית החינוך, לקח את כל האמרות הידועות והוכיח אותן שוב - חזק וברור יותר מאי פעם.

» צבע טרי 2012 - לכל הפרטיםפרויקט מיוחד - הכירו את האמנים:» מתוך חממת האמנים: לנה רבנקו» מתוך חממת הוידאו: אפרת ויטל» פרויקט מיוחד: המרכז לאמנות עכשווית» מחללי הגלריות: עינגע

בשונה לגמרי מעוד טיול חרישי בגלריה, ממבט משתאה לנוכח תערוכות מונומנטאליות במוזיאונים ומהתנהגות נבוכה מול יצירה אמיצה, יריד צבע טרי ללא ספק מסתכל לקהל בדיוק בגובה העיניים. אמנות צעירה ומעניינת שמאורגנת נכון בחלל ולא נותנת לקהל ללכת לאיבוד. בשונה מירידי אמנות מקומיים אחרים או מתערוכות במוזיאונים, מטרת האירוע היא למכור עבודות. וזה ברור ובא לידי ביטוי בכל.

רוצים את הכל, צבע טרי 2012:

החוויה הקפיטליסטית

בחלל הראשי מקדמת את פני הבאים חממת אמני הוידיאו. עבודות של אפרת ויטל, נבט יצחק, אמיר יציב, תום פניני ועוד רבים וטובים מעוררות עניין ומחשבה. אבל זה לגמרי רק המנה הראשונה. לאורך המסדרון של קומת הקרקע ממוקמים עבודות של אמני החממה והם אצורים באופן מושלם. בחדר הראשון מחכות לקהל העבודות של הילה לביב ואסף שחם, שני אמנים שכבר מזמן תפסו את תשומת ליבי. בצד ימין מוצגות עבודות הצלופן של לביב – צבעוניות ושמחות, מצד שמאל העבודות של שחם כהות וכבדות. ביחד הן מתחברות ויוצרות הרמוניה ועניין. הקונה התמים לא רוצה עבודה של לביב או של שחם, הוא רוצה את שתיהן, ביחד, זו לצד זו. וזו רק דוגמה אחת. אותו דבר אפשר להגיד על חדר התצוגה הפופי של אדם שר, אלון קדם ודדה ועל השיגעון של הרן מנדל, יונתן לוי ואיוה כפרי.

חממת האמנים מדמה אצל הקהל תחושה של קניון ענק, וזה דווקא לא נאמר בגינוי. בדומה לחנות בגדים שמעוצבת היטב, כך נראים חללי התצוגה של יריד צבע טרי. מלבד לצבעים והעבודות המרהיבות, תגי המחיר, שהם בהחלט שפויים לעבודות אמנות אבל עדיין לא שווי נפש לכל כיס, והמדריכות שעומדות במרכז החדר ומציעות מידע על האמנים, רק משלימים את חווית הקנייה. בדומה למרכז ענק, הצופה יכול רק לדמיין את עצמו יושב בסלון יפהפה, מעוצב להחריד, כשציור של אמן צעיר ומבטיח תלוי לו על הקיר. היריד מציע חוויה שונה מחללי אמנות כפי שאנחנו רגילים אליהם, וגורם לאמנות להראות קומוניקטיבית, אפשרית ונחשקת עד מאוד. וכשאמנים צעירים רק חולמים להתפרנס מהמקצוע אותו הם למדו, ליצור חוויה כזו אצל הצופה היא כמעט תחושת שליחות.

תחושת שליחות, צבע טרי:

בגובה העיניים

בקומות העליונות של היריד אפשר למצוא את ביתני הגלריות, העבודות המוזמנות, פרויקט גוגל, הגלויה הסודית ותערוכת הפרס. פלורנטין 45 מציגה עבודות זוהרות של מירי צ'ייס, כשלצידן יצירות מורבידיות בשעווה של אסתר נאור. גלריה שלוש מראה, בהתאם לתערוכה המתקיימת כרגע בחללה, עבודות צילום יפהפיות של אורי גרשוני, וגלריה קונטמפוררי, שבזמן האחרון עובדת עם האוצר אורי דסאו, בחרה להציג עבודות של הצלם אבי אייזנשטיין. וזה ממש קצה המזלג. שתי הקומות העליונות מציגות עושר אמנותי מרהיב שגורם לתהות איך מרבית השנה הגלריות התל אביביות עומדות ריקות. את הקירות מקשטות עבודות של סיגלית לנדאו, נעמה ערד וליהי תורג'מן ועוד.

יש עוד הרבה להרחיב, להדגיש לשבח או לגנות את האירוע. אני גם מאמינה שכל אחד יכול להגיע ולהתאהב במשהו אחר שיתפוס את תשומת ליבו. בשורה התחתונה יריד צבע טרי מצליח לעשות את מה שהרבה אירועי אמנות המוניים לא תמיד מצליחים – להראות את עולם האמנות הישראלי כצבעוני, צעיר ונחשק.

*#