אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבע טרי אחד ביום: החוף הצבאי של אפרת ויטל

אפרת ויטל חזרה לבסיס חיל הים בו שרתה לפני יותר מעשור, ויצרה עבודת וידאו שמחברת בין שקט, רוגע וים למיליטריזם הקר והמנוכר. ביום שלישי היא תגיע לחממת אמני הוידאו ביריד צבע טרי

תגובות

אפרת ויטל היא אמנית צעירה, ילידת חיפה ובוגרת בהצטיינות של המדרשה במסלול לאמנות 2010. עד כה היא השתתפה בשש תערוכות קבוצתיות בין היתר במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית ובמוזיאון הרצליה. ביום שלישי, ה-15.5, היא תציג ביריד צבע טרי 5, במסגרת חממת הוידיאו שפועלת זו השנה השלישית. כמדי שנה מציג היריד פרויקטים שונים המביאים את האמנות הצעירה המקומית למרכז הבמה. מעבר לחממת האמנים ו"הגלויה הסודית" המפורסמת, השנה יתקיימו כמה פרויקטים מעניינים נוספים. "ארכיון", המציבה את ארכיון הצלמניה של רודי ויסנשטין כנקודת מוצא לבניית תערוכה עכשווית, "קובייה לבנה" בשיתוף המכון הצרפתי שעוסקת בקשר שבין ארכיטקטורה מודרנית לנפש ופרויקט משותף עם גוגל.

» צבע טרי 2012 - לכל הפרטיםצבע טרי 2012 - הכירו את האמנים:» מתוך חממת האמנים: לנה רבנקו» פרויקט מיוחד: המרכז לאמנות עכשווית» מתוך מתחם הגלריות: גלריה עינגע

העבודה "החוף השקט - בסיס חיפה" היא חזרה של ויטל יותר מעשור אחורה למחוזות ילדותה ולבסיס חיל הים בו שירתה כחיילת. סביב החוף נמצאים מקומות חשובים כמו בית החולים רמב"ם, התחנה המרכזית והרכבת של חיפה. אך יותר מכל בולט בנוכחותו הבסיס הצבאי. ויטל בעבודתה מנסה לעמוד על התפר הזה שבין הטבעי והנאיבי - קן החוף, הים, הצורך של התושבים בהשתשכשות במים, ברגיעה על החום החם, אל מול ה"הסנטימנטלי"- תרבות בטחונית שמפרה ללא הרף את השקט. קולות בקשר מן הבסיס, תרגיל בכיבוי אש בשיתוף רמב"ם ואיסור הגורף לצלם את כל מה שמסביב, גם מן ה"חוף השקט", האזרחי.

עולם של ניגודים, תמונות מתוך עבודת הוידאו:

מהו עבורך החיכוך המתמיד בין האזרחי והצבאי?"יש בו משהו חד-צדדי שברור לגמרי מי בעל השליטה. זה מעניין לחזור למקום כאזרחית ולהתמודד עם כך שאני לא יכולה לצלם מהבסיס. חזרתי לצד השני של הגדר. צילמתי מרחוק, בלי שום פרטים מזהים, את מה שנראה לעין הבלתי מזוינת. ולמרות שהכל גלוי לעין, לא ניתן לצלם. אין שלט שאוסר על כך כי הוא היה מסגיר את העובדה שיש מה להסתיר. אם היו שמים לב לנוכחות המצלמה היה עוצר אותי קצין ומוחק את הכול. במהלך העבודה גיליתי שהצד האזרחי חי בשלום עם הצבאי. התרגיל הביטחוני מתקבל בשוויון נפש על ידי המתרחצים".

יש משהו בקצב של סרט שהוא איטי, מתבונן, אדיש, כמעט שמו של החוף."האמירה הביקורתית בעבודה לא מזדעקת לא מתרעמת. ניסיתי להאיר את העיניים שלנו להסתכל על המיליטנטיות שחודרת לחיינו בסיטואציות בלתי אפשריות שהתרגלנו אליהם. וגם אם לא התרגלנו, העייפות, החום הכבד והאדישות קיימים בסרט. יש פטאליות כי כך זה היה וכנראה כך יישאר".

האם את מצפה שירכשו אותה כעבודת וידיאו או גם כצילומי סטילס שבחרת ליצור?"אם אנשים ירצו לרכוש סטילסים בפני עצמם זה אפשרי. אבל בחרתי להציג ביריד רק את עבודת הווידאו שאורכה חמש דקות בלופ כפול. 10 דקות נראה לי הזמן האופטימאלי עבור הצופה המתמיד כדי להרגיש את ההתבוללות הזו בין האזרחי היומיומי, לבין הצבאי והבטחוני".

כתבות שאולי פספסתם

*#