אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מניף את הדגל: סעיד אבו שקרה קורא לדיאלוג אמנותי בינתרבותי

פרויקט מיוחד: סעיד אבו שקרה רוצה לקיים שיח תרבותי בין שווים ולהציע את הגלריה באום אל פחם כבמה לדיאלוג תרבותי שהכאב, הזכרון והתרבות עומדים במרכזו

תגובות

אחרי קיץ של הבטחות וחורף של אכזבות, מנסה המחאה החברתית להרים שוב את ראשה. בפרויקט מיוחד מניפים שורה של אנשי תרבות את הדגל שלהם, כדי שלצד מדיניות כלכלית שפויה יותר, נוכל ליהנות גם מתרבות טובה ומגוונת בהרבה.

» חגי דגן מחפש פטרון לאמנים» ריי שגב אומרת לא לעריצות הרזון» דביר בנדק דורש כבוד לשחקנים» המהפכה הטבעונית של אורי שביט» יוני רועה נגד תרבות הקומבינה» נטלי עטיה שוברת קירות» המאבק בממסד של הדס רשף» עדו ריקלין חולם על תיאטרון עם אמירה» יובל הרינג וילדי האינדי האבודים» רני בלייר רוצה תקציב לתרבות

הרעיון לייסד גלריה לאמנות עכשווית באום אל-פחם התפתח במציאות מורכבת, בעולם מלא ניגודים וקודים חברתיים נוקשים וחד משמעיים. אום אל פחם היא עיר פלסטינית בישראל. כ-50,000 תושבים  מאכלסים את חלקו הצפוף והעתיק של היישוב ויוצרים מארג חברתי ותרבותי מרתק. מוקדם בכל בוקר, יותר מ-20,000 איש יוצאים לעבוד באזורי תעשייה של ערים יהודיות מרוחקות, ובכך מקנים לעיר את כינוייה "בית מלון של עובדים". ברמה החברתית, המשמעות היא העדר של סמכות הורית , כאשר רובם נמצאים בחיפוש מתמיד אחר פרנסה יומיומית.

לאזור ואדי עארה ישנה היסטוריה ארוכה. המיישבים הראשונים הגיעו לאזור ההררי של אום אל-פחם לפני כ-800 שנה. הם עיבדו את האדמה במשך מאות שנים, מה ששימש מקור של גאווה, כבוד והכנסה. הם יצרו תרבות מרתקת המאופיינת בהתפתחויות ייחודיות בתחומי הביגוד, הרקמה, הקדרות והבנייה. מסורת של ערכים התפתחה, ונוצרו יחסי שכנות ושיתוף פעולה בתוך הקהילה ובין המשפחות והכפרים. כך נותר בסיס קהילה זו עד היום. אולם כשמלחמת 48' הסתיימה ומדינת ישראל נוסדה, המרקם החברתי המשגשג של אום אל-פחם רוסק. אלפי פליטים נותרו ללא בתים, רבים מהם בשטחים מרוחקים. התרבות בת מאות שנים נשארה בכפרים שננטשו או נהרסו. אדמות החקלאות עוקלו והתושבים הפכו נתינים למשטר צבאי שנכפה עליהם על ידי המדינה החדשה. אום אל-פחם, ישוב עשיר באדמה, הפך להתיישבות מרוששת ואזרחיה הפכו מעורבים במלחמת הישרדות יום-יומית. מציאות חדשה זו הובילה למחאה המוגדרת עד היום כאבן דרך חשובה עבור האוכלוסייה הפלסטינית בישראל כולה.

הדמייה של המוזיאון העתידי באום אל פחם (אדריכלים: אמנון בראור, ליאור ציונוב וליאור ויתקון)

לתוך מציאות זו נולדה גלריית אום אל-פחם לאמנות בשנת 1996. הרעיון לייסד את הגלריה החל כחלום אישי. הוא החל לצמוח בהססנות, כמעט ללא תקציב ומימון, וללא הגדרה עתידית מדויקת. ייסוד הגלריה סייע לי להכיר את עצמי מחדש באופן ייחודי. הוא אפשר לי ללמוד עד כמה חשוב העבר עבורי. הוא אפשר לי לדמיין את עתיד העיר ולבוא במגע עם פחדי הגדולים ביותר ועם העוצמות הרגשיות המלוות לתהליך. היה עלי למצוא את האומץ לחשוב באופן יצירתי, לפרק לגורמים קודים חברתיים בני מאות שנים ולבחון אותם מחדש. הרגשתי בעצמה את האהבה ואת הגאווה בתרבות שלנו ובעבודת הדור הותיק, אך גם את הצורך ליהנות מתמיכה ובטחון מהדור החדש.

הגלריה סיפקה עבורי סיבה והזדמנות לומר: "הנני כאן". הנני כאן על מנת לקבל אחריות על הכשלונות וההצלחות של העבר, וכן על התקוות מהעתיד. בכך, אני גם אומר "לא שוב" למציאות שבה סדרי יום חשובים מצווים עלינו, משאירים אותנו ללא כל תקווה, ללא תחושת שייכות וללא יזמה אישית או קולקטיבית. האחריות שלי היא ליזום ולחקור את תרבותנו - לשמרה, להנציחה  ולהציגה באופן ראוי ונגיש. המטרה הראשונית שלי בכינון הגלריה הייתה להביא אמנות איכותית לאום אל-פחם. זמן קצר לאחר מכן הגלריה התפתחה כבית לאמנות פלסטינית, וכן לאמנות מכל העולם. לקחנו על עצמנו את האחריות לשמר זכרונות היסטוריים המבוססים על הארכיון שבנינו, המכיל אוספי תמונות ועדויות שבעל פה, הקשורות לאום אל-פחם ולאזור ואדי עארה.

התהליך המזורז של הפיכת הגלריה למוזיאון הביא אותנו לדיונים ודילמות ממושכים בנושאי תרבות וזהות. הדבר שאנו יודעים בבטחה הוא שהמוזיאון ישמש כבמה לשיח תרבותי בין שווים - וכולם מוזמנים. נסתכל זה לזה בעיניים ונהיה שותפים לכאב אחד של השני, ולזיכרונות ההיסטוריים והתרבותיים. אלפי תלמידי בית הספר המבקרים בגלריה ונהנים מהפעילויות שהיא מציעה, יהוו ללא ספק את הבסיס לדור העתידי, שבתורו ייקח אחריות לפתח את המוזיאון ואת הרעיון שהוא מייצג בעתיד.

סעיד אבו שקרה הוא המנהל של גלריית אום אל-פחם לאמנות ומוביל מאמץ לייסוד מוזיאון לאמנות ותרבות פלסטינית עכשווית בעיר.

*#