אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מניף את הדגל: חגי דגן מחפש פטרונים לאמנות

פרויקט מיוחד: חגי דגן מתגעגע לימי הרנסנס, שבהם היה מי שיפרוש חסות על סופרים

תגובות

אחרי קיץ של הבטחות וחורף של אכזבות, מנסה המחאה החברתית להרים שוב את ראשה. בפרויקט מיוחד מניפים שורה של אנשי תרבות את הדגל שלהם, כדי שלצד מדיניות כלכלית שפויה יותר, נוכל ליהנות גם מתרבות טובה ומגוונת בהרבה.

» חגי דגן מחפש פטרון לאמנים» ריי שגב אומרת לא לעריצות הרזון» דביר בנדק דורש כבוד לשחקנים» המהפכה הטבעונית של אורי שביט» יוני רועה נגד תרבות הקומבינה» נטלי עטיה שוברת קירות» המאבק בשמרנות של הדס רשף» עדו ריקלין חולם על תיאטרון עם אמירה» יובל הרינג וילדי האינדי האבודים» רני בלייר רוצה תקציב לתרבות

לכן, בפרוס יום עצמאותנו, אני מציע למסד את קשרי הספרות וההון. כל גוף כלכלי שיכול להרשות זאת לעצמו (כלומר רובם המכריע) יאמץ איש ספרות ויתהדר בו כבנכס תרבותי, קישוט מעודן על צווארי איל הממון, אותיות קידוש לבנה כאיפור תחת עיני פיית הכסף, כתובת קעקע שלא תסולא בפז על זרועה החשופה של אלת הצריכה. כל בנק יאמץ סופר, כל רשת מרכולים תרפד מושך בעט, כל חברת בשמים תאפוף כותבת מתחילה, כל טייקון יניח את זרועו העבה על מותנה הענוגה של יוצרת מדופלמת.

שמא תאמרו, זה יוריד את הספרות לזנות? וכי למה? האם אמני הרנסנס זנו אל פטרוניהם? ואם זנו, האם הזנות הזאת הניבה אמנות באושה? שמא תאמרו, האמנות צריכה להשאר בלתי תלויה? האם כיום היא בלתי תלויה? לא ולא: היא תלויה גם תלויה! תלויה בגחמות שוק הצרכנים ובכל התכתיבים המשתלשלים מהן ומשפיעים על מו"לים, על עורכים ועל כותבים; תלויה ומחרחרת, והחבל מתהדק על צווארה.  במקום התלות בשוק הצרכנים, במקום הנסיון התמידי לרצות את קוני הספרים, אני מציע קשר פטרנאלי אך גמיש בין ספרות להון, בין ספרות לתאגידים, בין ספרות לכרישים. הספרות תעניק ברק סקסי במיוחד למלתעותיהם. אני רואה כאן אין-ספור כיווני התפתחות אפשריים: סופרים יוזמנו לפתוח ישיבות של דירקטוריונים ולהעניק מגע של תחכום מסתורי למועצות מנהלים, לקרוא בפני ילדי הטייקונים ולבדר את נשותיהם.  אני כבר יכול לשמוע את השיחות בבריתה בהרצליה פיתוח: "קראת את האחרון של הסופרת שלנו? מה אני אגיד לך, חומרים חזקים... המתחרים כבר העבירו לה הצעה. נראה לי שנצטרך להעלות לה את האחוזים. היא גורמת לחברה להראות נועזת. בעלי המניות אוהבים את זה". זה צו השעה. תשכחו מהסופר המיוסר המכרסם פת עבשה בעליית הגג. דוסטויבסקי כתב את "הקוביוסטוס" רק כדי לצאת מחובות, הנרי מילר כתב סיפורים פורנוגרפיים בהזמנה עבור עשירי פריז וכעת הגיע תורם של סופרי ישראל. רפדו את הסופרים בכסף והם ישיבו לכם שפע יצירה בוהקת באור יקרות ירקרק, ובא לציון גואל.     

חגי דגן, סופר ומרצה לספרות, תרבות ומחשבת ישראל במכללת ספיר. ספרו החדש - "שדים ברחוב אגריפס" - ראה אור בהוצאת כינרת זמורה ביתן

*#