אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגובה העיניים: הגלריות הקהילתיות בתל אביב פורחות

קשר הדוק עם הקהילה, חדשנות, המון רצון טוב ועבודה קשה - עיריית תל אביב שמה לעצמה מטרה לקדם ולשפר את הגלריות הקהילתיות בעיר במסגרת שנת האמנות. שלוש גלריות מרכזיות מספרות על החזון, הקשיים והסיפוק הגדול

תגובות

"רק דרך חינוך של ילדים ונוער אפשר יהיה להגיע לתוצאות ושינוי בתפיסת הקהל את עולם האמנות. לא דרך סופי שבוע ראוותניים", אומרת סאלי הפטל, אוצרת של הגלריה הקהילתית קו 16 בשכונת נווה אליעזר. שנת האמנות התל אביבית נפתחה בקול תרועה גדול לפני כשלושה שבועות. אירוע פתיחה נוצץ ברחבת הקאמרי, תערוכה על בניינים ברחבי העיר, 24 שעות של וידאו, גאגא וסדנאות במוזיאון תל אביב ואירועים בכל רחבי העיר. מלבד לאותם אירועים גדולים כמו סופ"ש של אמנות, בתים מבפנים או יריד צבע טרי, בתוכנית של העירייה קיימים גם פרויקטים אחרים, נסתרים וצנועים יותר, לפיתוח האמנות בעיר. "מטרת 'שנת האמנות' היא פיתוח, העצמה ועידוד של יצירה בעיר", אמרה צלילית בן נבט, מנהלת מחלקת האמנויות בעיריית תל אביב-יפו במהלך מסיבת עיתונאים. "רצינו לתת פלטפורמות ואפשרויות גם לחללים ויוזמות עצמאיות וקטנות. מוזיאונים בעיר יקבלו תקציב נוסף להתרחבות, גלריות ציבוריות יזכו למענקים ויוזמות קהילתיות כמו גלריה קו 16 ובית הצעירים במזא"ה 9 יקבלו עזרה ופיתוח". עם כך, מסתמן שמעבר לארגון אירועי אמנות גדולים ואטרקטיביים, אחת המטרות ששמה לה לנגד עיניה עיריית תל אביב היא לתקצב ולשפר את הגלריות הקהילתיות בעיר.

» שנת האמנות 2012  - לכל הפרטים» שנת האמנות: פיתוח, העצמה ועידוד יצירה מקומית

"העירייה השכילה להבין שהיא צריכה לקדם גלריות מקומיות ושכונתיות שיענו על צרכי הקהילה שגרה בסמוך אליהם", אומרת יונית שטרן, מנחה עירונית לאמנות במחלקה לתרבות בעיריית תל אביב. "בתקופה האחרונה חלה התעוררות תקציבית בעירייה. זה לא מקרה שמזא"ה 9 החל לפעול בחודשים האחרונים במקביל לגלרית נוזהא ביפו, לפרויקט חדש בשוק הפשפשים ולמרחב הקהילתי בנווה צדק. המטרה היא לתת אלטרנטיבה לאמנות המוזיאלית ולגלריות של איזור גורדון ולספק פעילות אמנותית קהילתית לתושבי העיר. לכל חלל ציבורי מטרות משלו ודרושה חשיבה מחוץ לקופסה. מה שמתאים בנוה אליעזר, לא יתאים בשוק הפשפשים ובטח שלא במזא"ה 9".

לא רק אירועי ענק. סופ"ש אמנות (צילום: נועה מגר)

מספרה, חוגים למוזיקה וטיולים לימודיים

גלריה "קו 16" היא בין הגלריות הקהילתיות הותיקות בעיר. היא ממוקמת במתנ"ס נווה אליעזר ומלבד לתערוכות מתחלפות מציעה בשכונה גם אירועי אמנות מחוץ לחלל הגלריה. כבר שנתיים שעומדת מאחוריה האוצרת סאלי הפטל ומשקיעה במקום את כל מרצה. אחת הדברים המרכזיים שהיא רואה בעבודתה, מלבד לבחירות אמנותיות ודיאלוג טוב עם האמן, הוא קשר הדוק עם הקהילה. היא מאמינה גדולה בחינוך ולטעמה זהו הייעוד המרכזי של המקום. מעבר לתערוכות הקבועות היא מפעילה את המיזם "פעולה אחת בחודש" המתקיים בחללים שכונתיים כמו: המספרה השכונתית או חנות "טמבור", חוגים למוסיקה ופעילות של קשישים במתנ"ס. "בעיניי לפעולה מחוץ לגבולות הגלריה  יש כוח עצום", היא אומרת. "היא מביאה תושבים נלהבים להתקבץ במקום כמו מספרה, שהוא סוג של מוקד שכונתי, ולעסוק באמנות. מלבד זאת הגלריה משרתת את תלמידי הקהילה. כל תלמידי בית ספר גולומב באים  באופן שוטף לראות את התערוכות ונחשפים באופן עקבי וטבעי לאמנות ליד הבית, ולא משאירים את זה לגלובוסים או פינגווינים משועתקים באדיבות חברות הביטוח".

להפטל יש תקציב לארבע תערוכות בכל שנה. 5,000 שקלים לתערוכה הכוללים שכר האמן, שינוע של עבודות ואובייקטים, הדפסות של הזמנות, יין וכיבוד לפתיחה. יכול להיות שהכנסות של עשרה שקלים מכל מבקר היו עוזרות, אלא שהפטל מכירה היטב את המקום בו היא פועלת ומסרבת לבקש ולו שקל אחד מהתושבים. "יש בשכונה אנשים שיכולים לשלם עשרה שקלים אבל ישנם רבים שגם לא", היא אומרת. "חלק מתושבי הסביבה נמצאים במצוקה כספית גדולה. אני בשלב של לרכוש את ליבם וכסף בנקודה הזו הוא מכשלה. אני מעדיפה מלבד התקציב העירוני לקבל חסויות מגופים טובי לב שעוזרים לנו בחומרים".

את חושבת שהתוכנית של "שנת האמנות" תוכל לגרום לשינוי המיוחל בגלריות הקהילתיות?"זה מאוד מכובד שהביאו 40 אלף איש למוזיאון תל אביב במסגרת סופ"ש של אמנות, אבל הפתיחות היו גרנדיוזיות ועלו בהתאם. לפי דעתי הכסף לא מחולק נכון. צריך לפתוח גלריות ציבוריות בכל העיר,  בין אם ביפו ובין אם ברמת אביב, שגם שם אין אף גלריה, והדבר צריך להיות חלק מן העוגה התקציבית. צריך לקחת מבנים ולהחכיר אותם לטובת גלריות. רק דרך חינוך של ילדים ונוער אפשר יהיה להגיע לתוצאות ולא דרך סופי שבוע ראוותניים".

בית קהילתי לשכונה. עבודה של שרי גולן בגלריה קו 16 (צילום: דניאל צ'ציק) 

לא רק אמנות במקביל לעבודתה של הפטל בשכונות המזרחיות של העיר, הדס קידר לקחה על עצמה הקמת גלריה קהילתית ביפו. "אני חושבת ששדרות שאול המלך ואיזור המוזיאון הם לא בהכרח מרכז תל אביב", היא אומרת. "בעיניי זוהי מראית עין פיסית ומחשבתית שבאה מנקודת מוצא של אי-שוויון. אני רק רוצה לקוות שאירועי האמנות הגדולים לא באים על חשבון הפיתוח של אזורים שהם לא במרכז העיר", גלריה נוזהא היא יוזמה טרייה של קידר ויונית שטרן, שרצו להקים בית אמנות לבני נוער באזור בו יש פחות עשייה אמנותית.

"בתפיסה שלי הגלריה צריכה להיות רב-תחומית", אומרת קידר. "להגיע ממקומות שונים אל האמנות ולא לכפות בהכרח כיוון של ציור, צילום או וידיאו. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאוכלוסייה כי העבודה כאן היא מול השכונה והקהילה, ואם השכנים לא מגלים עניין בפעילות שלנו אז לא יעבוד". ואכן כרגע ניתן לראות שאמנות רחוקה מלהיות מרכז הפעילות בנוזהא. בנתיים היו שם סדנת בישול של אייל שני עם בשלן מוכשר שגר בשכונה, שני מעצבים צעירים שעבדו עם חנוך פיבן בטכניקת היצירה הייחודית שלו וגם סדנת אמנות מועטת משתתפים עם רועי מנחם מרקוביץ'. "הבעיה ביפו מורכבת כי לא קיימת פה קליינטורה שמבקשת אמנות", מספרת קידר. "אז ניסינו לייצר מסגרות עשייה שונות בכמה תחומים שאמנות הייתה רק אחת מהן. חלק מהמנחים עבדו זמן קצר בהתנדבות, אבל ברוב המקרים קיבלנו תמיכה מהעירייה".

לא לכפות אמנות על הסביבה. גלריה נוזהא (מתוך עמוד הפייסבוק של הגלריה)

בית חם ליוצרים צעירים בלב העיר בעוד קו 16 ונוזהא מותאמות ומבינות את צרכי הקהילה בשכונות הרחוקות מלב העיר, בית הצעירים שהוקם כפרויקט קהילתי צעיר, מנסה לתת מענה אלטרנטיבי לחללי האמנות השמרנים של לב תל אביב.  מדובר בבית תרבות צעיר שפועל בחסות העירייה. רות פתיר ועירא שליט, שניהם בוגרי בצלאל טריים, נבחרו בקפידה על ידי שטרן לנהל ולהוביל אותו. בקומה הראשונה נמצאים חללים שניתנים חינם לצעירים עם פינות מחשב ועבודה. בקומה השנייה נמצאת חממה חברתית והקומה השלישית היא הזירה של עירא ורות לעשות ככל העולם על רוחם. "אני לא רוצה למנוע מעירא ורות להציג תערוכות שהן לא בתכנית שלהם, אין בכוונתי לכפות עליהם", אומרת שטרן. "מדי פעם פונים אלי לגבי תערוכות, אם אחשוב שהחלל מתאים אז אפנה אליהם בדיאלוג לגבי התערוכה".

"מהתחלה היה ברור לנו שאנחנו לא בונים גלריה במובן הקלאסי של המילה", מספר שליט. "מבחינת העירייה היה רצון שיבואו לפה אנשים צעירים שמכירים את הסטודנטים והבוגרים. אנחנו דנים במהות של המקום עם אותם אנשים, עם יונית ובעצם עם כל אחד שמגיע. הרעיון הוא ליצור סוג של חלל שמתאים למפגש של קהילה צעירה שגרה כאן באזור ועונה לצרכיה. סוג של מועדון תרבות". "הייעוד שלנו, שלא כמו גלריה רגילה, הוא לא להציג 10-12 תערוכות", משלימה אותו פתיר. "אנחנו מתייחסים למקום כסוג של קולקטיב אמנים. מקום שמאד השפיע על החשיבה שלנו בתחום הוא Salon Populaire המצליח בברלין. בהחלט נציג פה כל חודשיים שלושה פלטפורמה של תערוכות, בעיקר קבוצתיות אני מניחה. אבל המקום אמור לעבוד בעוד כמה מישורים".

חממה נעימה. בית הצעירים במזא"ה 9 (התמונה באדיבות בית הצעירים)

אחת ממטרות העל של הפרויקט, כפי שרואים את זה פתיר ושליט, הוא ליצור בית חם לאמנים ויוצרים צעירים. "רוב האמנים יושבים לבד בסטודיו ונוצר מעין ואקום כזה", אומרת פתיר. "מהרגע שיצאת מבית הספר לאמנות אין לך קהל, אתה בתוך הבועה של עצמך. הרעיון הוא שאמנים יגיעו וידברו על העבודות ויצרו קבוצות עניין". עם זאת, בנוגע למושג "אמנות צעירה" היא מסייגת: "הרעיון הוא אמנות צעירה במחשבה. בזמן האחרון היו פה ג'אם סשנים, מסיבות ומיצגי וידיאו. עשינו כאן מרתון סרטי אימה, האמנית אלישבע לוי בנתה כאן מיצג של מיטת ענק והזמינה אנשים לבוא לשים פיג'מה ולהצטרף. בסופ"ש של אמנות היו פה 700 צעירים, 400 מהם בערב אחד".

*#