אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראלים, הם מנהלים את העולם: אמנות

חן תמיר נולדה בישראל, גדלה בטורנטו, התמחתה בחולון ועובדת כאוצרת בניו יורק. כשהיא משלבת בין תרבויות שונות היא מספרת על התגובה לאוצרים ישראלים, מתלוננת על שם שאי אפשר להגות ומתגעגעת לעגבניות

תגובות

עזבו אתכם מנועה תישבי, תשכחו מאיילת זורר ואפילו אל תחשבו על גיא עוזרי – רוב הישראלים שמצליחים בחו"ל עושים את זה בשקט, ורחוק מעיני המצלמה. בפרויקט מיוחד מספרים אנשי תעשייה, אמנים, מוזיקאים ושפים על סוד ההצלחה, על החוצפה הישראלית וגם מגלים למה הם הכי מתגעגעים בארץ.

» פרויקט מיוחד: ישראלים, הם בכל מקום

שם: חן תמיר

גיל: 32

מקום מגורים: "בעיקר ניו יורק, אבל גם טורונטו ותל אביב".

כרגע עובדת כ: "אוצרת עצמאית ומנהלת פרויקטים בארטיס (Artis) -  ארגון ללא מטרות רווח שתומך באמנות ישראלית והפצתה בעולם".

מההתחלה עד הסוף - הדרך להצלחה: "נולדתי בישראל ובגיל שמונה עברתי עם המשפחה לקנדה. אחרי 10 שנים חזרתי לעשות צבא בארץ ואחרי השחרור נסעתי שוב לטורנטו להיות עם המשפחה וללמוד אמנות. תמיד הייתי טיפוס יצירתי, אבל בקולג' אמנות פתאום נהייתה "שעורי בית", ואני מצאתי את עצמי הרבה יותר מתעניינת במה שאנשים אחרים עושים – גם חברי לכיתה וגם אמנים גדולים".

"כסטודנטית עבדתי במשרה חלקית בגלריה של ידסה הנדלס בטורנטו (Ydessa Hendeles Art Foundation). במשך תקופה ארוכה עמדתי בחדר חשוך והשגחתי שאף אחד לא נוגע ברגל של רוברט גובר שבצבצה מהקיר. כבר אז היחסים שלי עם ידסה היו טובים והיא קראה לי "הישראלית הקטנה שלי". אחר כך התחלתי לעבוד במרכז האמנות Power Plant והכרתי רשת רחבה יותר של אנשים. אחרי הקולג' חזרתי לעבוד עם ידסה והתחלתי ללמוד מעט על תהליך האוצרות. התחלתי לכתוב על אמנות ונרשמתי לבית ספר לאוצרות בניו יורק".

התחילה מלמטה. חן תמיר

"בין השנה ראשונה לשנייה עשיתי התמחות במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון. גלית אילת פתחה את עיני לדברים שלא נחשפתי אליהם בעבר. עד היום אני מחשיבה אותה כמנטור. בשנה השנייה שלי חפשתי מקום לישון ומצאתי את Flux Factory – קולקטיב אמנים עצמאי, שקצת דומה לחללית 70 בארץ. שנה אחרי שסיימתי ללמוד העירייה קנתה את הבניין ואנחנו נאלצנו לעזוב. הדירקטוריון עזב ואני לקחתי על עצמי את הניהול. מצאתי בניין חדש, פתחתי תוכנית מגורים ונתתי לארגון תחייה מחודשת. אחרי 3 שנים עזבתי.  מצאתי את המשרה בארטיס (Artis) ובמקביל אני מריצה תערוכות משלי".

במה שונה עבודת אוצר בארץ מבחו"ל? "אוצרים ישראלים צריכים להתמודד עם הכיבוש, וההשלכות באות לידי ביטוי באופן מקצועי ואישי. בחו"ל אנשים מאוד מסוקרנים מישראל והמצב המדיני. אוצר ישראלי הוא בעמדה מצוינת להשמיע קול חדש וזווית רעננה על הנושא. מצד שני זה גם יכול להיות מאוד מגביל כשמבקשים ממך להתמקד בישראל או להציג צדדים מסוימים בתרבות הישראלית".

למה דווקא חו"ל? "אני שואלת את עצמי את אותה שאלה די הרבה. אני סוג של "בת כלאיים" -  בן אדם עם שלושה בתים שבכל מקום מצליח להרגיש בבית. זה קצת גורם לי למשבר זהות. אני תמיד מתפתה לחזור לישראל, ואני מאמינה שבשביל העבודה הנכונה אני אחזור".

מנטורית. גלית אילת (צילום: דניאל צ'ציק)

הכי מתגעגע בארץ ל: "מאיפה להתחיל? אני מתגעגעת לאדיבות של אנשים. אני מאמינה שלהיות כנה ופתוח עם מישהו זה סוג של אדיבות. אני מתגעגעת לזה מנטאלית. וגם לעגבניות".

להיות ישראלי – מפריע או עוזר ואיך? "למרות שקשה להיות ישראלית-קנדית שגרה בניו יורק, המצב הזה למד אותי הרבה על תרבויות וגרם לי להיות יותר רגישה להבין איך תרבות משפיעה על אנשים  - ברמה האישית והלאומית. נהגתי להיות מאוד גאה בזה שאני ישראלית, עד שלמדתי יותר על הכיבוש, אז פיתחתי מצפון. עכשיו אני מבינה את המורכבות שיש בזה".

כששומעים שאני ישראלי אומרים לי ש...."אי אפשר להגות את השם שלי. אנשים חושבים שאני סינית שהם מקבלים מיילים חתומים בשם Chen".

מהו סוד ההצלחה? "דברו עם כמה שיותר אנשים, תשאלו כל הזמן שאלות".

ישראלי מפרגן לישראלי: "גלית אילת, יעל ברתנא ורבקה סקר".

*#