אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין המציאות ל"יצרים": תערוכת הצילום של אסף שחם מתעמתת עם המדיום

האור המייצר מניפולציה, הנייר קולט אותה והעין הרואה - האם מתוך כך נולדת מציאות חדשה? אסף שחם עוסק בצילומיו בפער בין הנתפס בעין ובין תהליכים מכניים ודיגיטליים

תגובות

התחביר האמנותי של אסף שחם מבוסס על מה שלעולם לא יהיה ועל מה שהיה פעם אבל כבר איננו. התערוכה שלו מורכבת, אינטליגנטית ומעמיקה במחקר שלה את מדיום הצילום. המילה "צילום" היא צמצום, או יותר נכון הסטה של מה ששחם עושה. מה עושה את התערוכה הזאת לצילום? מדוע אי אפשר לכנות את העבודות של שלם אובייקטים? האם מכיוון שלחץ על כפתור ההפעל במכשיר כלשהו?

» אסף שחם - דה קינג איז דד, לונג ליב דה קינג! - לכל הפרטים 

התערוכה הזאת מדגימה היטב את הכיוונים שאליהם הולך המדיום, או לפחות את פיצול האישיות שלו, וכותרתה, "דה קינג איז דד! לונג ליב דה קינג", אינה מותירה מקום לספק מי מת ומי היורש שלו. כפי שכתב יאיר ברק במאמר לקטלוג, "בין הרווח שלפני הפסיק, לרווח שאחריו. בין מותו של המלך לבין תחילת השלטון של יורשו, עבודותיו של שחם נמצאות בטווח הסיכוי של המדיום לאחר שנרצח שוב ושוב. לאחר שגסס ומת ונולד מחדש ונפל ונרקב מבפנים וניצל ושוב קם ונעמד על רגליו האחוריות".

תערוכת הצילום של שחם, בכל זאת צילום, היא מעניינת במניפולציה, בריחוק ובמודעות שהיא מציעה לעיסוק במדיום. נראה שהיום אין תערוכת צילום שלא עוסקת קודם כל במדיום עצמו, בכיוונים שלו, ובשאלה אם הוא חי או מת. לעתים זה טרחני, אצל שחם זה דווקא מרענן. הוא מכריז על מוות, ממליך יורש בעצמו, ותוך כדי כך אינו שוכח שהעיסוק הקונספטואלי והמדיומלי יכול להתקיים גם רק בתור מאמר, והוא מצליח בתוך סבך הרפלקציה והבחינה העצמית להציג תערוכה שאינה מיועדת רק למיטיבי לכת, אלא קומוניקטיבית ומעניינת באספקטים הפורמליסטיים והוויזואליים שלה.

מותח את גבולות המדיום, עבודות של אסף שחם:

לכן שחם מנהל דיאלוג עם הצופים, מציע להם נקודות שונות לאותו מהלך, בעיקר זה הדן באפשרויות צפייה, תיעוד והתרחשות, ואז חותר תחת כל זה. זו תערוכה שאינה מתחנפת לצופים, אלא דורשת מהם, ובתמורה מעניקה להם התבוננות מעמיקה ומגוונת, שיש בה גם קריצה.

התערוכה מוצגת בגלריה הקטנה והסימפטית טמפו רובאטו שליד תיאטרון נגה, קובייה לבנה קטנה ואינטימית. מוזיקה חרישית בוקעת ממנה, ולאט לאט היא מחלחלת לתוך הצפייה. בתוך תיבת זכוכית מוגבהת במרכז החלל המיועד לתצוגה מצוי אובייקט. אולי זה הכתר של המלך החי או המת, אבל לא, זהו מכשיר אייפוד שמסכו שבור, וממנו בוקעת, ממוסכת, המוזיקה. התעתוע שבין אובייקט לרדי מייד, המוזיקה שאינה ממש נוכחת אך בכל זאת נמצאת, כל אלו מערערים את הצופה, ומציבים בפניו עוד ועוד שאלות ותהיות.

העבודה המוצבת מול הכניסה היא הגדלה מונומנטלית של עטיפת חבילת ניירות אילפורד. שחם החליף את הדימוי הוויזואלי שבמרכז העטיפה בסצנת הצילום המפורסמת מהסרט "יצרים" של אנטוניוני. הוא בחר בסרט העוסק כולו באמנות הצילום וביחסה למציאות, סרט שעסק כבר בשנות ה־60 בשאלה אם המציאות אכן קיימת או שאנו יוצרים אותה בדמיוננו. הסרט בודק את היחס בין הצלם לנושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה.

אך שחם לא מסתפק בזה, הוא מתפתה לעיסוק גם בחומר הפיזי, במצע הצילום, עיסוק שנדמה פתאום מסורתי וישן. ההדפסה הענקית היא בשני חלקים, חלק אחד על נייר מבריק והשני על מט. הוא מפריד ומבדיל ביניהם בכוונה, משבש את הפעולה שלו עצמו ומנכיח דווקא את מגע היד, את החד פעמי. המלך מת? לא בטוח.

בין המציאות למכניקה ארבע עבודות מונדריאניות בולטות בחלל, "Full Reflection". העבודות נוצרו מסריקות הדדיות של סורקים. סורק סורק סורק, והדימוי הנתפס הוא רק אור שנדלק וכבה. אור לבן ומסמא, המותיר חותם - גושי צבע גיאומטריים היוצרים כבמעשה אליכמיה עבודות העונות לריבועים הצבעוניים המתכוננים של מונדריאן. שחם יוצר באמצעי שאין לו שליטה מלאה עליו, אך הוא מציע דימוי הנראה נשלט ומכוון. הסורקים האנונימיים יצרו עבודות מרשימות, והן נדבך נוסף בשאלות המאקרו שמעלה התערוכה ביחס בין דימוי למציאות.

"הירושימה" היא תמונה קטנה בשחור־לבן ששחם מצא בספר צילום יפני. התמונה תופסת את מה שהתפוגג ברגע ההפצצה. זו אינה תמונת מלחמה, אלא של רגע שבו היש הפך רק לצל שלו. על גבי קיר בטון נראים בלבן קווי מתאר של סולם ושל דמות אדם. מה שהיה ואיננו, שהתאדה בהפצצה, אבל הותיר חותם, הד קלוש. אפשר לראות בתצלום הזה את הנגטיב של עבודות הסורק. דימוי של מה שהיה במציאות והתאדה, לעומת מה שמעולם לא היה, אך נוכח. תמונת הירושימה, הנתונה במסגרת שחורה, ממצה את מה שהתערוכה המעניינת הזאת עוסקת בה - הפער בין מציאות הנתפסת בעין ובין תהליכים מכניים ודיגיטליים. האור המייצר מניפולציה, הנייר הקולט אותה והעין הרואה. האם מתוך כך נולדת מציאות חדשה?

» אסף שחם - דה קינג איז דד, לונג ליב דה קינג!, עד ה-7.4. טמפו רובאטו, סגולה 9, יפו. שעות פתיחה: ג'-ה' 11:00-18:00, ו' ושבת 10:00-14:00.

*#