אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בת 50 ועירומה: התערוכה "עירום" לא מתנצלת

אורה ראובן ציירה סדרת גברים עירומים עד שהבינה שהיא רוצה לצייר נשים מבוגרות. כשאף אחת לא הסכימה, היא צילמה את עצמה

תגובות

הגלריה קטנה והדמות מקיפה את הצופה מכל עבר. צילומים בשחור־לבן של אשה לא צעירה, אפשר לומר אפילו מבוגרת, עירומה, פרונטלית, ניבטת ומציגה את פגמי הגוף והזמן. התנוחות קלאסיות, רגועות, אובייקט וסובייקט בו זמנית, מושא למבט ומתבוננות חזרה. את הביקור בתערוכה מלווה נוכחות האמנית עצמה, שהזמינה אותי לבוא להתרשם. העיתוי, יום האשה הבינלאומי, נראה לי מתאים במיוחד לתערוכה שבמרכזה גוף נשי מבוגר, גאה בעצמו.

» אורה ראובן - עירום - לכל הפרטים

יואב שמואלי, שאצר את התערוכה, היטיב לבטא את התחושות העולות מהצפייה בה: "להישיר מבט אל העירום הישיר והנוקב של אורה ראובן היה כמו להביט בהפתעה גמורה וללא הכנה באמי עירומה. בלפיתת הצבת הזאת, איך לומר, לא ממש חשקתי. זה מרגעי האמת הנדירים הללו שבהם אמנות ופסיכולוגיה מתחתנות, בניגוד חריף לכל הממבו ג'מבו החופר והמציף אותנו בשגרת השיח. כי עירום, כל פגישה עם עירום לגווניו – במציאות וגם בווירטואל - תמיד טורפת את הקלפים, פריש־מיש וסדר חדש, לא משנה איזו היכרות ואילו יחסים היו ביניכם קודם לכן; זו אחת מהתניות הברזל התרבותיות של חיינו; היא הנותנת במקרה של מי שיודעת להצביע ולדייק ולפגוע. וממרחק הזמן והתהליך, ועם שוך הסערה, ראיתי את היופי שבעבודות, את מעשה האמנות. והנה התמורה לראובן שהעזה בצנעה ובבשלות: היא מרגשת".

מרגשת. אורה ראובן

ההעזה של ראובן לא היתה דבר של מה בכך, היא תולדה של עיסוק ארוך בעירום, בתחילתו עירום גברי. סדרה ארוכה של עבודותיה היתה של גברים עירומים. הסדרה החלה עוד במדרשה, וראובן מספרת כי מורה שלה, שראתה אותה רושמת גבר עירום, עודדה אותה להמשיך בכיוון, כי אין כמעט גברים עירומים שנשים ציירו. "אין כמעט ציורים של נשים שציירו גברים באהבה. על פי רוב נקודת המוצא היתה שלילית. אני ציירתי כמה ציורים של האיש שאני חיה איתו, העליתי לאינטרנט, ולהפתעתי פנו אלי המוני גברים, זרים מוחלטים, שביקשו שאצייר אותם. האינטרס היחיד שלהם היה לשבת ולהיות מושא למבט. לא עניינה אותם התוצאה, רק הצורך הזה להיות אובייקט. ציירתי גברים עירומים ועשיתי שני סרטים המבוססים על תיעוד הפגישות איתם. הסרטים מדהימים בנועזות שלהם ובשחרור של הגברים בהם. באחד הגבר שכב על הרצפה כדי שאצייר אותו, ולפתע היתה לו זקפה והוא גמר מול המצלמה. לא התאפקתי ותיעדתי הכל, לו לא היה אכפת".

נראה שנשים לא היו מגלות אותה מידת נועזות ותשוקה להיהפך לאובייקט או מושא למבט, ככה זה כשההתייחסות הבסיסית למגדר שונה מראש. ראובן הרגישה שמבחינה תמטית העניין שלה עבר מגברים לנשים ובייחוד לנשים מבוגרות עירומות, אך בניגוד לתשוקה של גברים להחפצה, נשים לא חשקו בכך. לעניין הגילי היה בהחלט משקל. "כל הנשים שפניתי אליהן לא רצו, והנושא הציק לי מאוד. איך החברה מתייחסת למה שאני מכנה 'המגדר השלישי'. בעיני אנשים מפסיקים לספור אשה מרגע שהיא מגיעה לגיל מסוים. כאילו שעוד רגע היא הולכת למות, אז מתעלמים ממנה. התהליך מתחיל מתישהו, סוג של מקום אפל שמתקרבים אליו. אפשר להתמודד איתו בכל מיני דרכים - ניתוחים, חזיות פוש אפ או בגדים מגוחכים. אני עושה אותו דבר באמצעות האמנות שלי. ומכיוון שאף אשה לא רצתה לדגמן לי, צילמתי את עצמי".

מאחורי התמונה. אורה ראובן

בצילום הראשון נראית ראובן כשהיא עומדת מוסתרת למחצה מאחורי כן שעליו קנבס. הצללים הנופלים על פניה לא מאפשרים לראות תווים או לזהות אותה. העבודה עצמה, בעלת איכות קומפוזיציונית של ציור פוסט אימפרסיוניסטי, דרמטית יותר, קודרת ומלאת ניגודים ומתחים.

קשה להציג את העבודות?"מאוד. אני לא יודעת מה עיקר הקושי, עצם החשיפה או הצגת הגוף המתבלה. אבל כיום גם הקושי הזה כבר לא קיים. רק הילדים שלי ובני הזוג שלהם לא ראו אותה. אני לא רוצה להביך אותם".

התערוכה עצמה מציגה סוג של שחרור שעוברת האמנית, הן כיוצרת והן כאובייקט. משפת גוף מכונסת, מתנוחה מגוננת, המרגישה נוח בתוך קונספט של עירום קלאסי, לעבר פתיחות הולכת וגדלה, שחרור, ישירות ונינוחות. כך גם הרקעים מתנקים, הפרטים מתמעטים, והעיקר עובר לאובייקט, הנראה מזוכך. שתי עבודות קטנות התלויות בכניסה ממצות את ליבת התערוכה והתהליך. בעבודות אלו נראית האמנית פרונטלית לחלוטין, נטולת כל הגנות. הגודל מייצר אינטימיות, הקומפוזיציה - כנות, ואין שום דבר נוסף בעבודות הללו מלבד עוצמתו של הגוף הבוגר, בעל הנוכחות, הסובייקט המביט חזרה אל הצופה. דמות נשית נטולת הגנות אך לא מתנצלת. בתוך השחור־לבן מלא הקדרות, התערוכה מעלה שאלות קיומיות בנושא נשיות, הזדקנות והייצוג האמנותי. בסוף השיחה מודה ראובן בחיוך שהיו כמה תמונות שבהן טיפלה קצת בגוף באמצעות פוטושופ. ואני לא בטוחה שלא התאכזבתי מזה.

» אורה ראובן - עירום, עד ה-24.3. גלריה P8, פוריה 8, יפו. שעות הפתיחה: ב' 16:00-19:00 שישי-שבת 11:00-14:00.

*#