אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחד על אחד: יהושע סימון מדבר עם עומר פסט

יהושע סימון, אוצר תערוכת היחיד "לווינים" בשיחה צפופה עם יוצר התערוכה עומר פסט על טלוויזיה, המפלגה הרפובליקנית ועל התינוק שבדרך. שיחה בארבע עיניים

תגובות

בשבוע שעבר נפתחה במוזיאון הרצליה לאמנות תערוכת יחיד של האמן עומר פסט באצירתו של המשורר והעורך יהושע סימון. עבודות הוידאו של פסט מרבות לעסוק בחומרים תיעודיים ובפורמטים בדיוניים: ראיונות וצילום במעגל סגור, ז'אנרים טלוויזיוניים, תצלומי אוויר ותצלומים ממבט־על לא מאויש כשל לוויין. לכבוד התערוכה ישבו ודברו השניים על מקורות על יצירה, התמקצעות וישראלים בחו"ל. 

יהושע: היי עומר. במסגרת העבודה שלך אתה צריך לראות הרבה טלוויזיה? מה אתה אוהב לראות במיוחד בתקופה האחרונה?

» עומר פסט - לוויינים - לכל הפרטים עומר: אשתי בהריון ומצבה בחמישה החדשים האחרונים התאפיין בהקאות תכופות, בחילות נצח ולשבירת השגרה - עוד הקאות. כל התרופות ההומאופתיות שניסינו לא עזרו, כל מיני תרכיזים וגלולות רק תרמו למצב הבחילתי, גם לא הצמידים המגעילים שקניתי שלוחצים על העצבים בשורש היד. הדבר היחיד שעזר היו תוכניות טלוויזיה, בעיקר קומדיות וריאליטי. מצאנו שמינון עדין של שעתיים לפני השינה יכול לקטול את הבחילה – או לפחות להחליף אותה בכאב ראש מרענן – אבל רק אם צופים ברצף ספציפי: רוק 30, תרגיע, פרויקט מסלול ולקינוח דוגמנית העל הבאה של אוסטרליה. מכיר?

עדיף כאב ראש מבחילה. מתוך עבודת הוידאו "האמרה הגדולה" עומר פסט

יהושע: אני מכיר כן, אבל לא ממש מצליח לצפות באלה. מבין סדרות הטלוויזיה מאוד אהבתי את המשרד האמריקני. יתר הדברים שאני רואה, אם זה חדשות ואם זה בידור, אני משער שאני מאייש עמדה ומבט אנתרופולוגי אליהם במידה רבה כדי להתגונן. אתה עוקב אחרי הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית בארה"ב? נראה שהם לחלוטין מתעלמים מתנועת המחאה שם, לא?

עומר: עוקב ועוקב, אבל לא בטלוויזיה מכיוון שזה לא טוב להריון ומחמיר את הבחילות. אישית אני מוצא שזו הקומדיה הכי מרתקת שמשודרת העונה, למרות שכל פעם שמישהו מודח מאי המשוגעים הרפובליקני אני קצת מתאבל. ברור שאין התייחסות לתנועת המחאה השמאלנית – הרי כל הפריימריס האלה הם שירת הברבור של תנועת מחאה ימנית מסויימת שנקראת מפלגת התה. בכל אופן, הדינמיקה בין הקומדיה והטרגדיה בפריימריס עד עכשו בטח נמנת לאחת ההפקות היותר מוצלחות שיצאו מארה''ב לאחרונה. יהושע: מצד אחד הסרטים שלך הם הפקות גדולות שדורשות צוות גדול וניהול מתוקתק, מצד שני אתה עורך את הסרטים בעצמך. יש שני משכי זמן - אחד מהיר, מהודק ומנותק מהחיים  - כמו הפקת סרט קולנוע, ושני שמתחבר לחיי היומיום ודומה לעבודה בסטודיו. אז קודם כל, האם זה נכון ואם כן, איך אתה מגשר על שתי מסגרות הזמן האלו?

בשתי מסגרות זמן. מתוך עבודת הוידאו "5,000 רגל זה הכי טוב", עומר פסט עומר: ההפקות שלי מאוד קצרות – מקסימום שישה ימי צילום – אז הן לא ממש מנתקות אותי מהחיים. אבל הן דורשות כישורים אחרים שלא ממש באים לי בקלות: קבלת החלטות במהירות, עבודה עם צוות, הפגנת סמכות כלשהי, לדעת מה אני רוצה ולהסביר את זה במילים ברורות. אני מפנטז שמלמדים את הדברים הללו בבית ספר לקולנוע. אני יודע שלא מלמדים אותם בבית ספר לאמנות. להפך: בבית ספר לאמנות מלמדים להטיל ספק, לנתח, לבקר ולעשות את הכל לאט ל–א–ט, עם הרבה קפה, דיונים, דיבורים, אלכוהול, ויכוחים, מריבות, ואולי בסוף קצת סקס. או ככה זה זכור לי לפחות ממרחק נוסטלגי של עשר שנים. בכל אופן, החינוך שעברתי מאוד נוגד את הגיון ההפקה הקולנועי – שהוא בסופו של דבר הגיון צבאי, או הגיון תעשייתי. בהשוואה לכך, זמן העריכה הוא ממש מבורך: מאין פאוזה פרטית ואפילה שמשרה אשליה של שליטה גמורה במרחב ובזמן. אתה לעומת זאת, מגלגל הרבה יותר פרויקטים וחובש עוד יותר כובעים בו זמנית. יש משהו פוליטי בריבוי המשימות שלך? מעין סירוב להתמקצע במובן המסחרי? יהושע: לא חשבתי על זה ככה. אני יכול לומר שבמקום המושג התמקצעות אני מכיר בתופעה של הצטברות. למשל כמו"ל של תאגיד 'מעין' (יחד עם רועי ארד) אני רואה איך העבודה שלנו מצטברת. אולי המימד הפוליטי נגזר מהתחושה שהכל עסקי, זאת אומרת העסק שלי - אין דבר שאין לי בו עניין. איך אתה רואה התמקצעות? לי זה נראה שבעבודה שלך התמקצעות היא התחפשות לשפה וטכניקות כדי לחשוף אותן ככאלה.

עומר: בשבילי התמקצעות זה משהו בלתי נמנע שבא עם הקריירה ושיש לו משמעויות סותרות: מצד אחד פיתוח הרגלי עבודה, הכרה במוגבלויות שלך בתור אמן ומעין רוגע שמלווה אותך כשאתה יודע שהדברים שאתה עושה הם לא כל כך חשובים. מצד אחר אותה התמקצעות גורמת במקביל לחוסר גמישות בצורת המחשבה ונטייה לחזור על עצמך. הרבה מזה תלוי בסביבה. מקום המגורים מאוד משפיע. 

השראה שונה במקומות שונים. מתוך עבודת הוידאו "נוסטלגיה", עומר פסט

יהושע: אתה מתכוון שבניו יורק, בברלין או בתל אביב אמן נדרש להיות מקצועי בצורה שונה?

עומר: כן. אבל לא חוויתי את החיים פה כאמן. אני לא גר בארץ מגיל מוקדם ורק עכשו הזדמן לי להציג פה בפעם הראשונה.

יהושע: יש 15,000 ישראלים בברלין כך שמעתי. אתה פוגש אותם?

עומר: לא את כולם ביחד – מספיק מדי פעם כשמתכנסים בדיוטי פרי בשנפלד.

» עומר פסט - לוויינים, עד ה-28.4. מוזיאון הרצליה לאמנות, רחוב הבנים 4 הרצליה. שעות פעילות:  ג', ה' 16:00-20:00, ב', ד', שישי ושבת 10:00-14:00, א' סגור.

כתבות שאולי פספסתם

*#