אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות מתא ההלבשה: האמנות של צלמי האופנה

מריו טסטינו מצלם את הכנסייה הקתולית, סטיבן מייזל מבקר את הממשל האמריקאי, אנני ליבוביץ' עושה דיסני ופטריק דמרשלייה דווקא בעניין של ספארי - איזו אמנות עושים הצלמים הגדולים מלבד הפקות האופנה המוכרות?

תגובות

להציל את הקריירה של מדונה, לתעד את הזוג המלכותי ולהפוך דוגמניות אנונימיות לאייקונים. כבר שנים שצלמי אופנה זוכים ליחס מועדף ונהנים ממעמד של סופרסטארים, בדיוק כמו כל מעצב או דוגמנית על. עונה לא נפתחת לפני מוצא פיהם, סלבריטאים עומדים בתור להצטלם אצלם, הם מרימים קריירות של המעורבים בתעשייה ומכתיבים את הדופק של עולם האופנה. אבל זה בהחלט לא מספיק. אחרי שהגשימו כל יעד אופנתי אפשרי, צלמים רבים מרחיבים את העדשה שלהם לנושאים נוספים מלבד נשים יפות ובגדים מהודרים. לצד קמפיינים גדולים, הצלמים הבכירים ביותר שומרים מקום גם לאמנות האישית שלהם. יותר ויותר צלמים מתחזקים תחביב, או אפילו קריירה שנייה כצלמים ואמנים הפועלים מתוך תרבות השוליים, כאשר מנעד הסגנונות האמנותיים שלהם רחב, נועז ותמיד יצירתי.

מקייט מידלטון עד הכנסייה הקתולית הצלם: מריו טסטינו. היסטוריה אופנתית: טסטינו ידוע לעולם בתור הצלם המלכותי. כבר שנים שהוא משמש כצלם הרשמי של בית המלוכה הבריטי, ובמשך השנים הספיק לכוון את העדשה אל דוכסים ונסיכים מיוון, הולנד, נורווגיה וירדן. בנוסף טסטינו עשה שם בעולם האופנה כמתקן דימויים שליליים ומחייה מותגים מתאיידים. בתקופת השפל של מדונה למשל, אחרי האלבום "ארוטיקה", טסטינו צילם אותה והציג לעולם דימוי חדש ונוח יותר לעיכול. הוא גם סייע בתהליך הפיכתה של קייט מוס לאייקון אופנה ושיפר את התדמית העייפה של ברברי וגוצ'י והפך אותם למותגי העל שאנו מכירים היום.

(מתוך האתר הרשמי)האמנות שמעבר: אין זה מקרי אם כן, שבאמנות הפרטית שלו טסטינו מתפרע וחוצה גבולות. ב-2002 הציג את תערוכתו "פורטרטים" בגלריית הפורטרטים בלונדון, תערוכה שעד היום נחשבת לתערוכתם המצליחה ביותר והמשיכה להציג מסביב לעולם בארבע השנים שלאחר מכן. ב-2005 הציג תערוכה המוקדשת לצילומי של הנסיכה דיאנה בשם "דיאנה: נסיכת וויילס", וב-2003 הציג תערוכה שבוחנת את עולם הכנסייה הקתולית דרך העדשה. בתערוכתו "הכל או כלום" שנפתחה במדריד ב-2010 מוצגות 54 תמונות החושפות את שני האלמנטים המנוגדים והבולטים בעבודותיו של טסטינו: אופנה ועירום.

טסטינו השתתף גם בשיתופי פעולה רבים עם אמנים פלסטיים. לכבוד "ווג פריז" צילם את הסטודיו של האמן הגרמני אנסלם ריילי (Anselm Reyle) ובתהליך מעניין של פירוק והרכבת התמונה יצר לה ריילי מראה חדש, מופשט ומהפנט הכולל בתוכו פרינט וטקסטורה. בתערוכה "At Home" שהוצגה בניו-יורק ב-2007 הציג האמן אידריס קאן (Idris Khan) עיבודים לתמונות של טסטינו בהן מצולמים חללי סטודיו של מבנים ארכיטקטונים שונים.

עם שיק מלכותי, האמנות של מריו טסטינו:

(מתוך האתר הרשמי)

על מדונה, מריה קארי ומטרות חברתיות

הצלם: סטיבן מייזל.היסטוריה אופנתית: מייזל הוא אחד מהשמות הגדולים בעולם האופנה בשנים האחרונות. בשני העשורים האחרונים הוא צילם בבלעדיות את השערים של "ווג איטליה", עבד עם כל המגזינים הכי יוקרתיים והמעצבים הבולטים, צילם כריכות לאלבומים של מדונה ומריה קארי, והוא רשום על התגליות העונות לשם נעמי קמפבל, לינדה אוונגליסטה, כריסטי טרלינגטון ועוד.

צלם הבית. שער ווג איטליה ומדונה (צילום: ווג איטליה ו - Vanity Fair)

מייזל מצליח להעביר את מסריו בצורה כה חזקה, עד שבפרויקטים רבים שלו קיימת נטייה לשכוח כי מדובר בהפקות אופנה. כך למשל באחד הסשנים השערורייתיים ביותר שלו הציג דוגמניות כמתות, שרועות למרגלות החוף כתוצאה מדליפת דלק מהים - הפקה שהתייחסה לאסון האקולוגי שהתרחש במקסיקו. גם הממשל האמריקאי זכה לטיפולו בהומאז' שיצר לאסון התאומים בו הציג נשים כטרוריסטיות ושוטרות אופנתיות. בתחום החברתי יצר מייזל את הקמפיין "מייקאובר-מאדנס" והציג נשים שעוברות או מתאוששות מניתוחים פלסטיים, חבושות, סובלות וכואבות. לשיא הוא הגיע עם הפקת אופנה שערורייתית שדימתה אונס ביער, סדרת צילומים אותה ווג דחו על הסף.

האמנות שמעבר: מייזל משתדל ליצור שערוריות גם מחוץ לעולם האופנה, ועשה זאת בצילומי הספר "סקס" של מדונה. בפרויקט נוסף שלו בשם Fake Ads שובצו ברחבי הגיליון של ווג מודעות מזויפות אשר הציגו באופן הומוריסטי ומשעשע סלברטי שמפרסמים מוצרים שאינם קיימים להעלאת מודעות לתרבות הצריכה. אך לפעמים מייזל מצליח להעביר מסרים גם מבלי לזעזע. הוא יזם גיליון ווג בו כל הנשים המוצגות היו שחורות וגם צילם פרויקט תמונות בהשראת הצייר ג'ק וטריאנו (Jack Vettriano).

כומר טיבטי, אריה אפריקאי וקארי ברדשאו הצלם: פטריק דמרשלייה.היסטוריה אופנתית: בשונה מההפקות הגרנדיוזיות של טסטינו ומייזל, דמרשלייה מציג עולם אמיתי וכן. תמונותיו במקרים רבים יהיו תמונות ביוטי בשחור לבן, קלילות ונקיות אבל תמיד עם סוג של קריצה. הצלם הצרפתי מתעד כבר זמן רב את עולם האופנה והספיק לעבוד עם כל מעצב, מגזין, דוגמנית או סלבריטאי בביצה. הוא הצלם הראשי של המגזין הארפר בזאר, הצלם הראשון מחוץ לבריטניה שצילם את בית המלוכה ומחזיק בתואר כבוד משרת התרבות של צרפת. כמו כן הוא צילם מספר פעמים את לוח השנה של פירלי, את ספר היופי של ברוק שילדס וגם זכה לכבוד הגדול כשהופיע בתפקיד עצמו בסרט הראשון של סקס והעיר הגדולה.

צלם על, פטריק דמרשלייה:

(מתוך האתר הרשמי)

האמנות שמעבר: במסעותיו האקזוטיים הרבים כצלם אופנה ברחבי הגלובוס, בין צילום אחד לשני, דמרשלייה לא שכח לשלוף את המצלמה גם לעבר נמר אקראי או איזה עץ מעניין ולתעד את הנוף, הטבע והתרבות המזדמנים לו. בתחילת הקריירה היה מצלם לפרויקטים ואוספים אישיים, אולם עם השנים הצילומים התרבו ודרשו במה. דמרשלייה החל לצלם צילומים אלו גם ללקוחות, והציג תערוכות האוספות את מיטב עבודותיו. בתערוכות אלה מציג לצד צילומי אופנה ומפורסמים גם תצלומים מאוספו האתנוגרפי, כך שבתערוכותיו בניו יורק ולוס אנג'לס ב-2008 היה ניתן להבחין בתמונות של לוחם אפריקאי, זברות וחלקות טבע פראיות עם אריות, מתאבקי סומו ופירמידות מצריות לצד נזירים טיבטים ודוגמניות ערומות.

דיווה. צילום של פטריק דמרשלייה (מתוך האתר הרשמי)

ג'סטין טימברלייק מדמם

הצלם: סטיבן קליין.היסטוריה אופנתית: את ההפך הגמור לסגנונו של דמרשלייה אפשר למצוא אצל סטיבן קליין – ואפשר לומר שהוא מייצג את ההפך מכל צלם בעולם. קליין, סופרסטאר בפני עצמו, אחד הצלמים הנחשקים בעולם, מתאפיין בסגנון צילום ייחודי ומזוהה. הסגנון שלו קונספטואלי, חדשני, גרוטסקי ומעל לכל פרובוקטיבי. בצילומיו הוא מחויב לסיפור ולאווירה לפני הבגדים או המצולם עצמו, והוא דואג ליצור אותה בצורה הכי פחות נורמלית שניתן. את בראד ואנג'לינה למשל צילם בבית, בסצינות קודרות, מרוחקות, מלאות בדידות הגובלות באלימות. את ג'סטין טימברלייק צילם בפנים מדממות ונפוחות כאחד שחטף את אם כל המכות ואת הזוג ויקטוריה ודיוויד בקאהם צילם בפוזות סליזיות חריפות.

לא שגרתי. מימין ג'סטין טימבלייק משמאל בראדג'לינה (צילום: מגזין W והאתר רשמי)האמנות שמעבר: קליין לא מגביל עצמו רק למגזינים פרסומות ואופנה וצילם בעבר כריכות לאלבומים של בריטני ספירס וליידי גאגא, והוא הצלם הקבוע של מדונה. ב-2003 שיתפו השניים פעולה ויצרו מיצג בשם X-STaTIC PRO=Cess, הכולל צילומים שעשה למדונה למגזין W, יחד עם שבעה קטעי וידאו שלהם. המיצג הציג בניו יורק ולאחר מכן טייל בעולם בגרסה ערוכה ויצא גם כספר במהדורה מוגבלת. בנוסף ב-2011 יצר קליין את  Time Capsule שהופק במקור למגזין W והציג בפארק אווניו בניו יורק לילה אחד בלבד, ומאז עבר להסתובב בעיקר באינטרנט. יצירה זו היא אינסטלציה קולנועית הכוללת עשרה סרטונים המציגים לאט שברים מחייה של אישה עד גיל 120; סרטונים אלו מלאים בדרמה, רגשות, אהבה ואינטריגות אשר מחדדות את הזדקנות האדם והזמן החולף. ואם זה לא קודר מספיק, את כל המיצג מלווה פסקול של יללות, נהמות חרישיות ורוח.

חשמל סטטי. סטיבן קליין ומדונה:

במסגרת Iguatemi Photo Series, סדרה היוזמת להדגיש צדדים של מקוריות ויצירתיות בעולם הצילום, יצר קליין תערוכה בשם USAnatomy המציגה 30 תמונות ענק ועוד 30 תמונות פולרואיד של מפורסמים שחלפו מול העדשה שלו במהלך השנים. מטרת הפרויקט הייתה להדגיש כי לצד צילומים קלאסיים אייקונים במגזינים קיימת גם אמנות יצירתית ועכשווית. עבודה נוספת של קליין בשם 'אנטומיה של רצח' הוצגה במהדורת אביב/קיץ של מגזין הגברים Arena Homme+, מגזין דו שנתי, בו הפרויקט של קליין כולל גברים במראה אלים קודר וערום, בעוד שהעלילה והרעיון המרכזי אינם מאד ברורים, העירום עצמו ברור בהחלט.

מיק גאג'ר בהופעה ומיילי סירוס עירומה

הצלמת: אנני לייבוביץ'.

ההיסטוריה האופנתית: לייבוביץ' צלמת בעלת ותק מכובד וההערכה גדולה, התחילה כצלמת הבית של מגזין הרולינג סטונס ויחדיו שניהם הפכו למיתוס. מצילום העירום של ג'ון לנון ויוקו אונו עד המלכה אליזבת' שלא לדבר על הקמפיין של לואי ויטון עם גורבצ'וב – ליבוביץ' עבדה על הפקות אופנה ענקיות וצילמה לכל מגזין ומעצב נחשב. היא זכתה בפרסים ותארים על עבודותיה, פרסמה ספרים, וזכתה לתערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון ברוקלין שם הוצגו צילומים של מפורסמים כמו גם בני משפחתה וחייה.

אייקוני. מימין יוקו אונו וג'ון לנון, משמאל גורבצ'וב (צילום: רולינג סטון וצילום מסך)

האמנות שמעבר: למרות הכבוד הגדול והמונטין המוצלח, לייבוביץ' לא חפה מהסתבכותה בסקנדלים ושערוריות מזדמנות, וצילום מיילי סיירוס בת ה-15 בעירום הוא רק דוגמא. בשנת 75' הצטרפה לייבוביץ' לטור של הרולינג סטונס וצילמה אותם במשך חצי שנה. ב-83' עזבה את המגזין בכדי לצלם אנשים שהם לא רק מוזיקאים, ביניהם הדאלי לאמה ודונלנד טראמפ. לקראת צילומי האולימפיאדה של 96' התאמנה שנתיים בצילומי ספורט וצילמה במשחקים עצמם צילומים בלתי נשכחים, ביניהם את קארל לואיס ומייקל ג'ונסון, וקיבצה תמונות אלה בספרה "פורטרטים אולימפיים". בספר Woman המשותף לה ולבת זוגה הסופרת סוזאן סונטאג', צילמה לייבוביץ' נשים בעלות אישיות גדולה: החל משופטת בית משפט עליון, דרך נערות שעשועים בוגאס עד לכורות פחם וחקלאיות. בפרויקט שני שלהן יחד צילמה לייבוביץ' תמונות קשות במלחמה בסרייבו.

ליבוביץ הייתה האישה הראשונה שהציגה במוזיאון לאמנות בברוקלין, תערוכה שהמשיכה לטור של שש שנים בעולם. היא הוציאה ספר בשם American Music המסכם צילומים מוזיקליים, וספר בשם 'רקדנים' שמציג צילומים של הרקדן מיכאל ברישניקוב שנלקחו על גבי עשור. היא החלה לצלם ב-2009 את "פרויקט החלומות של דיסני", פרויקט השואף להזכיר למבוגרים שיש גם עולם של חלומות ואגדות, אבל יותר מכל להזכיר לנו גם כמה אנחנו אוהבים את דיסני. לצורך כך לייבוביץ' ליהקה מפורסמים שישחזרו בשבילה סצנות מוכרות מתוך הסרטים הקלאסיים, כך למשל מצאה את עצמה פנלופה קרוז מגלמת את בל היפה כשג'ף ברידג'ס הוא החיה, ג'ניפר לופז היא לא אחרת מהנסיכה יסמין ומארק אנתוני כאלדין, סקרלט ג'והנסון לוהקה כסינדרלה ומפורסמים נוספים ממשיכים לקבל עד היום ליהוקים מתקתקים לרימייקים חלומיים אלו.

מעולם האגדות, אנני ליבוביץ':

*#