אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טובים השניים: "שובר שוויון" מציגה באומץ אמנות ותיקה לצד צעירה

רישומים קודרים של אביבה אורי מול רישומים עליזים למעשה של רועי חפץ - התערוכה המשותפת של השניים מחמיאה לשני האמנים

תגובות

התערוכה "שובר שוויון" היא תערוכה אמיצה מבחינה אוצרותית. היא מציגה את אחת האמניות הישראליות המרכזיות - אם לא המרכזית שבהן - אביבה אורי, האמא הגדולה של הרישום, בתערוכה זוגית עם אמן צעיר ביותר - רועי חפץ. החיבור בין השניים הוא מדיומלי. שניהם מציגים עבודות רישום על גבי נייר. העבודות שונות מאוד בתפיסה שלהן, בגודלן, באינטימיות שהן מציעות ובעיקר בחוויה שהן מעוררות אצל הצופה. עם זאת, נוצר הקשר מסוים של רצף באמנות ישראלית עכשווית, רצף שהוא יותר תולדה של השראה כללית, אך גם מנכיח את רוחם של האולד מאסטרס הישראלים באמנות העכשווית.

» אביבה אורי ורועי חפץ - שובר שוויון - לכל הפרטים» נכנסים לתמונה: עולם הרישום האפל של רועי חפץ

למרות זאת, נדמה כי העבודות של אביבה אורי הן אמתלה להצגה של חפץ. לא נוצרים קשרי גומלין ממשיים בין העבודות של שני האמנים, וההקשר נותר ברמה הרעיונית. בכניסה לתערוכה מוצג טריפטיך מחווה להנדלר של אורי משנת 1984. שלוש עבודות גדולות למדי, שבכל אחת מהן מרחפים ראשים ועליהם כתמי צבע כתום הנראים זרים. אלו העבודות החלשות ביותר של אורי, אך הן קרובות יותר לעולם הדימויים של חפץ, בשל הדמויות האנושיות שהן מציגות, שכמו מתפרקות לנגד עיני הצופים. אך בעוד העולם של אורי נותר מעוגל וסגור, חפץ הוא כולו רישום פוטוריסטי, עד שנראה שהכל זז ומתפרק.

קשר ברעיון המדיומי, "שובר שיוויון":

אני חייבת לציין שעבודותיו של חפץ מעולם לא נראו טוב יותר. הגיליונות הגדולים, שחלקם הוצגו בתערוכת הגמר שלו בבצלאל וחלקם בגלריה נגא, תלויים לגובה, מנצלים את הארכיטקטורה של בית STart, שבו הם מוצגים. דינה יקרסון, האוצרת, בחרה לסגור את הפתח המוביל מחלל התצוגה למטבח רחב ידיים בעבודה גדולה של חפץ, וכך היא מכנסת את החלל, הנוטה לא פעם לגנוב את ההצגה. יקרסון היא אוצרת צעירה, ונדמה לי שזו אחת הסיבות לאומץ האוצרותי שגילתה. לדבריה, "התערוכה נולדה מתוך הלימודים שלי בתוכנית האוצרות של סמינר הקיבוצים בשיתוף עם המרכז לאמנות עכשווית CCA. היא תולדה של יחסים מתמשכים שלי עם רועי, שהתחילו לפני שנה. התערוכה היא למעשה פרויקט הגמר שלי. הרעיון לתערוכה משותפת של רועי עם אביבה אורי הוא תוצר של השיחות בינינו, מתוך הרצון לעבור איתו תהליך מסוים ולא לאצור תערוכה תמטית. החיבור אינו מנסה להיות השוואתי, אלא שואל שאלות על רישום, על תולדות האמנות בשיח האמנות הישראלי. כמו כן הוא שואל אם החיבור הבין דורי הזה יכול להתקיים. האם קיימות השפעות - גם אם הן לא מובנות מאליהן ורחוקות. ודווקא בגלל זה הופתעתי לגלות שאביבה אורי היא מושא הערצה של רועי ושהוא מושפע ממנה, ולכן היה לי חשוב לעשות את התערוכה הזאת".

מלבד ההחלטה לסגור את החלל עם העבודה הגדולה של חפץ, יקרסון החליטה לתת לכל אמן את המקום שלו. חלל פנימי בתוך המרחב הכללי. כך הצופה עובר בין הגיליונות הגדולים של חפץ לעבודות הקטנות, האינטימיות, המהורהרות של אורי, עטוף כולו באינטנסיביות של קווים, הנעים מפיגורטיבי למופשט, ממצבים מנטאליים סוערים למרוחקים, מריחוף לספיראלה.

ונחזור שוב לרועי חפץ. על אורי אין טעם להכביר מילים. מקבץ צנוע של עבודות שאינו מוסיף דבר על האמנית המופלאה הזאת. לעומת זאת, התערוכה, כאמור, עושה חסד רב עם העבודות של חפץ. לנוכח הקדרות של אורי, העבודות של חפץ נדמות כמעט עליזות (עליזות מעושה כמובן), תולדה של סערה, חומרה והתפוגגות. הדמויות שלו כמו שייכות לאטמוספירה אחרת, כאילו גודלן הפוך ביחס למשקלן.

עוצמה וכוחניות מול פגיעות וחולשה. רועי חפץ (העבודה "The Teacher's Nap")

"הפקיד שרצה", "הספרן", כותרות המאזכרות גיבורים מספרות רוסית קלאסית, הן דמויות מונומנטליות, שלמרות שנדמה שנוצרו בהינף יד, עשויות מפרטי פרטים. הדחף להטביע את העולם הפנימי על הדף, הבולט אצל אורי, מוסווה אצל חפץ, אך בסופו של דבר, גם אצלו הכל מורכב מהמגע הקרוב, מהפרטים הקטנים, מהקשר הסימביוטי בין היד לעיפרון ולנייר. בין הרוח לחומר. הדמויות שלו מונחות תחת איזמל מנתחים, אשר מפרק אותן לפיסות, הופך ודש בכל תו, נים והבעה. התוצאה היא דמויות שהן בין הפיגורטיביות למופשטות, מונחות על גלילי נייר ארוכים המשתרבבים על הרצפה, כאילו יד המקרה הניחה אותן שם. בכל גיליון דמות אחת או יותר, שצומחת מתוך ענן עכור של חומר תעשייתי צהוב, הנראה כמו הפרשה של הגוף. כל הדמויות המסוכסכות של חפץ, הפקידים או הספרנים, עולות מן הכתם כמו אדים, והן, כפי שכתוב בקטלוג התערוכה, "מקרינות עוצמה וכוחניות במבט ראשון, נחשפות במלוא פגיעותן וחולשתן במבט שני". עוד רגע נדמה כי יתאדו.

» אביבה אורי ורועי חפץ - שובר שוויון, עד ה-10.1. בית ST-ART, רחוב הצדף 8 , יפו. שעות פתיחה: ג' 10:00-19:00, ד'-ה' 10:00-15:00 ובתיאום אישי

כתבות שאולי פספסתם

*#