הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר
הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר

 לפני שנגיע לבניין (המרשים), לתערוכה (המצוינת) ולמנכ"ל (שעוד לא נבחר), נתחיל דווקא במקום אחר, קטן וצנוע יותר, שלפחות עבורי סימל את השינוי הגדול ביותר שעובר מוזיאון תל אביב. האגף החדש, "הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר" בשמו המלא, מסתמן כמרכזי ומשמעותי, גדול וחדשני, ומושך יותר מאחיו הגדול, שנראה פתאום קודר ומיושן. את ההבדל הגדול בתפיסות בין השניים אני מוצאת בספרייה החדשה, כמי שבילתה שעות רבות ולא ממש נעימות בספריית המוזיאון. ספרייה ישנה אך נטולת הילת עתיקות, שלה ניחוח הנע בין אבק לעיפוש, תאורה חלשה ומרדימה ואווירה כללית של עליבות, והיא לא יכולה לספק שום השראה לסטודנטים האומללים לתולדות האמנות. אם כי יש לציין את היצירתיות של מכונת הצילום, שהצליחה למצוא דרכים מהפכניות לבלוע את הכסף מבלי לצלם - לפחות בכל הנוגע לכסף שלי. אבל לא עוד. הספרייה בבניין החדש היא כל מה שהקודמת לא היתה. מוארת, נעימה ומעוררת רצון לשבת, לקרוא, לעלעל ואולי אפילו לכתוב משהו. חלון ענקי משקיף אל המגדלים (כאלה שכל מי שסיים תולדות האמנות לעולם לא יוכל להרשות לעצמו לגור בהם), מנורה ניצבת מעל כל שולחן והשראה כללית שורה במקום. נקווה רק שמלאי הספרים יגדל ויתחדש באופן תדיר. אז קודם כל ברכות על הספרייה החדשה.

» מוזיאון תל אביב - לעוד תערוכות באגף החדש, שעות פתיחה, מחירים ועוד

» מכונת ירייה, ספרייה ריקה: תערוכות חדשות במוזיאון תל אביב» בין הפנטגון לרוקפלר סנטר: מוזיאון תל אביב חונך השבוע אגף חדש» 18 אלף מטר מרובע ו-50 מיליון דולר: מוזיאון תל אביב מתחדש

בגובה העיניים 

אחרי הספרייה אפשר להגיע למבנה כולו, ובוודאי שעד שתקראו את הטור הזה כבר תכירו את התוכניות שלו על בוריין. אז אם יורשה לי, למרות שהבניין מצריך הרבה הליכה ועדיין לא ברור אם אפשר לקצר את הדרך בין הגלריות העליונות לתחתונות, הרי השיטוט בו משתלם במיוחד, גם אם טועים בדרך. המבנה יפה ומרשים, מתוחכם ומעניין ועומד בקנה מידה של מוזיאונים מובילים בעולם, בלי להיות מנקר עיניים או מצועצע. הוא מכבד את הצופה, שאינו מרגיש בו קטן ואבוד, ויותר מכך, מצליח להיות מבנה גדול, אפקטיבי וחדשני, בכל הנוגע למעטפת ולאזורי החיץ, אך מותיר את הגלריות לאמנות עצמה. ברגע שנכנסים פנימה, המבנה כבר אינו מתחרה על תשומת הלב של הצופה, אלא משרת את המטרה שלשמה נבנה. את האוריינטציה למהלך במוזיאון קובע "מפל האור" - אלמנט בטון פיסולי, מלמעלה למטה, יוצר מעין סילואטה מוארכת בחלל, המחדירה אור טבעי מתקרת הזכוכית. הגלריות בנויות סביבו, לאורך המהלך שהוא יוצר, והצופה ממקם את עצמו במבנה הגדול ביחס אליו.

שווה לבקר, האגף החדש במוזיאון תל אביב:

הגלריות המשמעותיות ביותר הן הגלריה הרב תכליתית ושלושת החללים של תצוגת הקבע של אמנות ישראלית, ולמרות שבמוזיאון מתהדרים בכך שזו הפעם הראשונה שבה מוצגת תערוכת קבע של אמנות ישראלית, הרי מוזיאון ישראל מציג תערוכה כזאת כבר שנה וחצי כמעט. כך או כך, מדובר בשלוש גלריות גדולות המחולקות באופן כרונולוגי ומציגות את האמנות הישראלית המצויה באוסף המוזיאון. התערוכה הזאת ראויה כמובן לרשימה נפרדת.

» המוזיאון מציג את עצמו - לכל הפרטים 

בית קברות ענקי לאנושות

ההתרגשות השנייה (מלבד הספרייה) נובעת מהתערוכה הפותחת את המוזיאון, המוצגת בגלריה הרב תכליתית, "כלים שבורים" של אנסלם קיפר. קיפר, שהגיע לסיור המקדים, אמנם לא הרשים כדברן, אבל הצליח ליצור תערוכה שוודאי תהפוך להיות אבן הבוחן לתערוכות הבאות שיוצגו בחלל. קיפר סיפר כי הופתע מאוד כשמוטי עומר ז"ל פנה אליו וביקש ממנו להציג את התערוכה הפותחת את המוזיאון החדש. זה היה בעיניו בהחלט לא מובן מאליו שאמן גרמני המזוהה עם העיסוק בתרבות, בהיסטוריה, בעבר ובזיכרון הגרמניים יפתח מוזיאון בישראל. אך ההימור התגלה כמוצלח. קודם כל העובדה שכוכב בינלאומי פותח תערוכה גדולה וחשובה מרכזת תשומת לב רבה, מקומית ובינלאומית, המעצימה את העניין שהיה בפתיחת המבנה החדש ממילא, וזהו אקורד פתיחה חזק במיוחד. לגבי התערוכה "כלים שבורים", היא מהתערוכות שאין צורך להכביר עליהן מילים. המיצב עונה באופן מדויק לחלל (קיפר מספר שהיה לו דגם של החלל בסטודיו שלו והוא בנה על פיו את המיצב), והוא נחווה, לדעתי, כמו בית קברות ענקי לאנושות.

המיצב עתיר סמלים ותכנים מן התורה הקבלית והמיסטיקה. קיפר לומד קבלה ויהדות זה שנים ועוסק באמנותו ביסודות קבליים ורוחניים, במטפיזיקה, בעבר המיתולוגי ובנוכחותם של מיתוסים וירטואליים בחיים המודרניים. מורכבות אמנותו של קיפר, העוסק בזהות הגרמנית הסבוכה ובד בבד ברוחניות היהודית, מולידה יצירות שאינן קונקרטיות אלא נובעות מן ההקשר המיתי וההיסטורי ופונות לעבר המטפיזי.

» אנסלם קיפר - שבירת הכלים - לכל הפרטים

אקורד חזק, אנסלם קיפר:

בין אקספרסיביות גרמנית לקבלה

הצופה מתהלך בחלל הגדול (שחולק על ידי קיפר לשלושה "בתים"), שמעניק לו חוויה עזה, מלאת דחיסות ודחיפות, המייצרת בסופו של דבר תחושה מייאשת של חידלון. חומרים שמופיעים תדיר בעבודותיו, כמו זרדים, קוצים, צוללות, כלי נשק ואדמה יבשה וסדוקה, מופיעים גם פה, בעבודות טקטיליות ודשנות, שכל כולן יובש חסר חיים. הדימויים הקבליים נוכחים פה, למשל דימוי עץ החיים, הספירות והכלים השבורים, והם מעניקים את העומק הרוחני, את נקודות המוצא הקונספטואליות של קיפר. אך קודם כל זו תערוכה חזקה בממד הוויזואלי שלה - האקספרסיביות הגרמנית שלו שורה על הכל, והתהליך מסתיים בתחושה קשה של חידלון, ייאוש וקדושה שניטלה. אין איחוד אלוהי, אלא גזר דין שולל.

גם מי שאינו מתמצא בקבלה חווה את הדימויים הוויזואלים המוכרים, את הרעיונות של קיפר, את הכוח המניע אותו ואת הניסיון ליישב את הכאוס של מי שנולד בגרמניה בשנת 1945. החרדה, התחושה האפוקליפטית לצד הנביעה הרוחנית מתורת הקבלה, כל אלו מייצרים, יחד עם החומריות הכל כך דומיננטית ביצירתו, מיצב מרשים מאוד מבחינה חזותית וחומרית, השואב את עוצמתו מן הרעיונות העומדים מאחוריו ומותיר צופה מתרשם ונרגש.האגף החדש של המוזיאון בוודאי ייתן דחיפה משמעותית לאמנות המקומית. המבנה המושך, חללי התצוגה שגדלו, התצוגה הנרחבת לאמנות ישראלית והגלריות הקבועות לעיצוב וצילום יוצרים הבטחה. רק השאלה מי ייבחר למנכ"ל ואוצר ראשי נותרה עדיין פתוחה. הבחירה תכריע אם הכיוון יהיה כיבודים ופרסים, או תערוכות איכותיות ומעמיקות ויחס מכבד לאמנים הישראלים ולא רק לכוכבים בינלאומיים, טובים ככל שיהיו.

» המוזיאון מציג את עצמו, תערוכת קבע מתחלפת.  אנסלם קיפר - שבירת הכלים, עד ה-28.4. מוזיאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27, תל אביב. שעות פתיחה: א' סגור ב', ד' 16.00-10.00 ג', ה' 22.00-10.00 ו' 14.00-10.00 שבת 16.00-10.00 - לכל הפרטים. במהלך חודש נובמבר הכניסה לתושבי תל אביב חינם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ