סיפור ישראלי: מה ההבדל בין "טרטקובר" לטרטקובר?

ספרו החדש של חתן פרס ישראל דוד טרטקובר גרם לאיתמר הנדלמן סמית לחשוב על ארץ ישראל הישנה, יצירה ומקורות השראה

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

"טרטקובר", ספר האמן של חברי, חתן פרס ישראל דוד טרטקובר, הונח בבוקר שבת שעברה על מפתן דלת דירתי החדשה בפריז. אספתי את הספר מהשטיח האדמדם של חדר המדרגות והוא הרגיש כבד כמו חתיכה של ארץ ישראל. הסיטואציה הזו - לקבל את "טרטקובר" בחדר המדרגות המקופד של בניין האר־נובו שאני חי בו בפריז - נשאה ממד טרנסנדנטי מסוים. קשה להסביר את זה. הייתי בדרך החוצה לאחת הבראסרי'ס הרבות שבשכונה, לקפה של בוקר. במקום זאת, נכנסנו בחזרה הביתה והתיישבתי עם אשתי לעלעל בדפי הספר. ההתרגשות היתה רבת רבדים. היה הרובד האסתטי - אני מעריץ גדול של העבודות של טרטקובר ולראות 40 שנות יצירה שלו מאוגדות בספר אחד, עב כרס, מופק בקפידה יוצאת דופן (לא רק בסטנדרטים ישראליים) - היה רק רובד מסוים של ההתרגשות. אבל היה גם רובד אחר, פרטי יותר. דוד טרטקובר ("טרטה" בפי ידידיו) ואני חברים לא מאתמול. עברנו כמה גלגולים ביחד; בילינו לא מעט ערבים פרועים, אם בביתו ואם בביתי ויצאנו לבלות במקומות שונים בעיר. השתכרנו ביחד, לא פעם ולא פעמיים, וגם טיפסנו על עצים. מטבע הדברים יצא שליוויתי מהצד, רק כמתבונן, את תהליך העבודה הארוך והמסובך של הפקת "טרטקובר" הספר. בפסח, לפני כשנה וחצי, ראיתי גרסה ראשונה של הספר וחיכיתי בקוצר רוח ליום שהוא ייראה אור ויונח אצלי על שולחן העבודה.

מעצב את המציאות

באותם אחר צהריים אווריריים של מרץ לפני כשנה וחצי, טרטה גם נתן לי במתנה כרזה גדולה של "שבעים, שמונים", אלבום אוסף מעולה של שמוליק קראוס שיצא בהד ארצי ב־1981 ושטרטה עיצב. היום, הכרזה של טרטה מתנוססת על הקיר המרכזי בסלון דירתי, לצד האח ומול עבודה של עמוס קינן המנוח שהעביר לי אותה במתנה דרך בתו הבכורה, חברתי הטובה שלומציון קינן, לרגל יום הולדתי ה־30. אין שום קשר אסתטי בין העבודה של טרטה לזו של קינן אבל ישנה האסוציאציה הישראלית שהם מייצרים אצלי בראש: אלו הם שני הצדדים של אותו מטבע (לירה ארצישראלית במקרה הזו, זו שדרך החור שבאמצעה אפשר לראות את העבר הישראלי). טרטה, כמו קינן, הן ביצירתו והן בסיפור חייו, הוא תשליל או תצלום תקריב, של תת המודע הישראלי הקולקטיבי.

מימין - עטיפת האלבום של שמוליק קראוס, משמאל - עמוס קינן (צילום: אלון רון)

העבודות של טרטה הן לא רק יצירות אמנות המתארות מצב מסוים או התופסות רגע מסוים במציאות החיים הישראלית; העבודות של טרטה מייצרות מציאות ישראלית. האוצר אורי דסאו ניסח את זה יפה: "טרטקובר אינו רק אמן מגיב (הגדרה כזו מניחה חיצוניות למהלך האירועים וממקמת אותו כמי שמגיע לאחר מעשה). טרטקובר הוא שחקן באירוע של ביקור סאדאת, ובמובן מסוים הוא המבשר שלו. הוא פועל בזמן אמת. ביקור סאדאת לא רק מנתב את טרטקובר: טרטקובר מנתב אותו... לצורך העניין הוא אינו אדם פרטי. הוא לוקח חלק בעיצוב המרחב הישראלי ואינו מסתפק בתגובה כלפיו" (שם, עמ' 405). הייתי יכול לכתוב מאמר נפרד על כל אחת מהעבודות הרבות המופיעות בספר, בין שזה הלוגו של "שלום עכשיו" (שניסח פיסת מציאות הנוכחת בחיינו הישראליים עד היום), בין שזה כרזות ראש השנה השונות וכן הלאה. קצרה היריעה. אבל, העבודות של טרטה מלוות את חיינו גם אם לא תמיד אנחנו מודעים לכך.

בכיוון הנכון

לכן, היה זה רק טבעי שכשהתחלתי לעבוד על הרומן החדש שלי לפני כחמש שנים בקירוב, פניתי לטרטה בראש ובראשונה. הרומן החדש, היושב כאבן רחיים על הצוואר והכתיבה שלו שלעולם לא נגמרת, מתרחש בתל אביב של אמצע־סוף שנות ה־60. התחקיר היה חלק הכרחי בתהליך והעבודה עליו היתה ארוכה וסיזיפית. טרטה ישב איתי שעות רבות וענה על אינספור שאלות, חלקן רלוונטיות חלקן פחות. הוא הראה לי חומרים מארכיונו הפרטי, וחיבר אותי לאנשים שונים כאורי אבנרי (ואחרים) שאקבל מהם מידע ספציפי יותר.

במובנים רבים, לא הייתי יכול לכתוב את הספר החדש שלי בלי טרטה. ושוב, לא מדובר רק בעזרה המיידית של טרטה אלא גם ביצירה שלו. העבודות שלו אוצרות בתוכן נתחים שלמים של ישראל הישנה שאותה אני מבקש להבין ולתאר. "איפה היינו ומה עשינו - אוצר שנות החמישים והשישים" של טרטה ואמנון דנקנר, היה אחד מכלי העבודה המרכזיים שלי במהלך כתיבת הספר. עטיפות האלבומים שטרטה עיצב לאריק איינשטיין, לחוה אלברשטיין, למתי כספי, לשלום חנוך ולאחרים הן לא רק פרטי עיצוב אלא גם מראי מקום של פינות שונות בחיי, והן משמשות כמעין תמרורים במסע שלי לאורך כתיבת הספר הזה. ולפעמים, בנקודות מסוימות של המסע הזה, הגבולות מטשטשים והעניין כבר לא לגמרי ברור: האם אפשר להבין את טרטה רק מבעד לפריזמה הישראלית או שמא ניתן להבין את הישראליות רק מבעד לפריזמה הטרטקוברית?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ