רוני אפרת, עכבר העיר אונליין
רוני אפרת, עכבר העיר אונליין

האנגר 11 בתל-אביב מעולם לא היה מלא יותר, באנשים שאין להם מושג ירוק מה מצפה להם. רובם ככולם ידעו רק למלמל איזה דבר או שניים על פורמט של שש דקות ו-40 שניות, על קטעי וידאו ועל ההרכב החיפאי "Broken Fingaz", שידוע בזכות כתובות הגרפיטי שמציצות מכל פינה בעיר. גם כשעלו על הבמה מנחי ויבואני הפסטיבל זו הפעם ה-11, האוצרים ענת זפרן ואיתי מאוטנר, עדיין ניתן היה לתפוס מספר מרשים של מבטים תוהים על מה ולמה. אמ-מה, שלושה מסכי ענק מוצפים בוידאו ארט, פלוס מוזיקה מקפיצה של הדיג'יי התל-אביבי הנודע אפיקומן, נתנו את ההרגשה כאילו אנחנו במסיבה הטובה בעיר.פצ'ה קוצ'ה 11 - כל הפרטיםחברי להקת התפוחים מתקלטים בפצ'ה קוצ'הUNGA וברוקן פינגאז' עושים גרפיטי סיני מרב מורדי צילמה בסטים של סרטי אקשןשי גולן עושה ניסויים באותיות אז מה זה בעצם פצ'ה קוצ'ה? קודם כל, ואולי בסך-הכל, פירושו "בלה בלה" ביפנית. "זהו פורמט שהתחיל בטוקיו כדי לתת במה לאדריכלים וליוצרים", מספר מאוטנר, "והתבסס על פורמט של 20 דימויים ב-20 שניות". כך נוצר מעין מכלול אמנותי המשקף את נפשו הסבוכה של אמן באמצעות תמונות סטילס, וידאו ואנימציה, כאשר לכל אלה מוקצה זמן כולל ואחיד של 6:40 דקות. מתוך 380 ערים, הפצ'ה קוצ'ה התל-אביבי הוא הגדול בעולם. אלינו הגיע בשנת 2007, ומאז מתקיים אחת למספר חודשים לא קבוע. שני סשנים בערב, כשמונה אמנים בכל אחד, שעה ועשר דקות כולל קטעי קישור והנחיה, ואתם בוגרי פצ'ה.נפשו הסבוכה של האמן בשש דקות ו-40 שניות. "קוליפון" (צילום: מיכאל שבדרון)

התוכן מזכיר מעט את יום "הבא את ילדך לעבודה", רק שעיסוקי היוצרים הם, לרוב, למבוגרים בלבד. החל מרותו מודן שנסעה למסע בעקבות רוזה לוכסמבורג בברלין, שי גולן שתהה על קנקנן של אותיות השפה העברית (בצורה מבריקה וברטוריקה מושלמת), דרך מירב מרודי, שעובדת כצלמת סטילס "בסרטים שהז'אנר שלהם הוא 3" (סרטי פעולה משמימים המצולמים במפעלי תעשייה נטושים ומרהיבים במזרח אירופה), וכלה ב-Jewboy, מעצב פסטיבלי הפצ'ה, שהציג מכלול רעיונות שענה לקטגוריה "פורנוגרפיה מבריאה" וזכה לחשיפה במגזינים אירוטיים. את הפסטיבל הוא מגדיר כפיסות DNA מפורקות אשר עוברות בכל פעם תהליך מאתגר. וגם את הילדים שלו הוא משתף. בתהליך, כמובן.משחקי ילדים למבוגרים בלבד. קרן תגר וכנרת לוריא (צילום: מיכאל שבדרון)

על תקן ההי-לייט כיכבו, כאמור, הברוקן פינגרז, עם סרט פופי יפהייפה רווי אנימציה, שמתעד את מסעם לסין למטרות ציור והפצת הבשורה. נופים מדהימים והשתלטות על מפעל כימיקלים ישן, בנוסף לחשאיות בזהות חברי הכנופיה, הפכו את הקהל למרותק. והיו גם קרן תגר וכנרת לוריא, זוג חברות אשר טיב הקשר ביניהן מזכיר באופן מטריד את המקפלות של "ארץ נהדרת". במהלך לימודיהן בבצלאל החלו בפרויקט התכתבות אינטרנטי ללא מילים, באמצעות ציורים ועבודות שלהן. חמושות במשקפי וינטג', בירה, סיגריות ושני חתולים, הן מפטפטות על הא ועל דא (וגם על הפרויקט) במרפסת עירונית על קו ירושלים-תל-אביב, בסרט שהוכן במיוחד לאירוע. בפועל ישבו השתיים על הבמה כשהם מציירות באמצעות גאדג'ט לבית "אפל" על מסך הסרט המוקרן. אקספרסיוניזם, כאילו.בין יפו לנמל תל אביב. "קוליפון" עושים כבוד למוזיקה מזרחית (צילום: מיכאל שבדרון)

"זה הפצ'ה הראשון שלך?", שואל הבחור שליידי. אני מהנהנת, עדיין לא בדיוק מבינה לאיזו סצנה משתייכים אנשי שבט הפצ'ה. ברקע מנגנים עופר טל ואורי ורטהיים, ממקימי "התפוחים", וחושפים רגעים קטנים של אושר כאספני "קוליפון" – לייבל מוזיקה מזרחית שנוצר ביפו לפני כמה עשורים. כשהם מגיעים ל-20 השניות של אריס סאן עם "בום פם", תוהה הבחור שליידי, "את נראית לי רצינית. נראה לך שזה ישרוד עוד כמה שנים? יהיה גם פצ'ה קוצ'ה 20?". מעולם לא הייתי טובה במספרים, אבל אין ספק כי כל עוד החצאיות יישארו מעל הפופיק ומסגרות משקפי הראייה יתהדרו בפלסטיק שחור, גם 6:40 דקות התהילה של פצ'ה קוצ'ה ישמרו להן את מעגל החברים הרב והאוהד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ