דנה שוופי, עכבר העיר
דנה שוופי, עכבר העיר

היום קשה לחשוב על ילדה שתענה "דיילת" אם ישאלו אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה. אבל בשנות ה־60 באמריקה זה כנראה היה אחרת, כך לפחות זה מוצג דרך הסדרה החדשה "Pan Am” שעלתה לפני שבוע בארצות הברית: דרמה תקופתית א־לה רוצה להיות "מד מן" הבאה, שמתרחשת בשנת 1963 ובמרכזה טייסים ודיילות בחברת התעופה פן אם, על רקע כל מיני התרחשויות היסטוריות. בסצנת הסיום של הפרק הראשון זה בדיוק מה שרואים – ילדה המביטה בערגה אל עבר ארבע דיילות כוסיות אש במדים הכחולים המפורסמים שפוסעות אל תוך מטוס (אחת מהן, אגב, היא כריסטינה ריצ'י הנהדרת).

» למה הטלוויזיה מאוהבת בשנות ה-60?

היום, קשה גם לחשוב על ארבע דיילות כוסיות אש. אולי בחברות תעופה מסוימות עוד מקפידים על קוד של מראה חיצוני מסוים, אבל לרוב, במהלך טיסה ישרתו אתכם אנשים משני המינים שמגרדים את גיל העמידה, בזמן שתנסו להבין אם הרווח ביניכם לבין הכיסא שלפניכם משאיר מספיק מקום כדי שהריאות שלכם יוכלו להכניס ולהוציא אוויר. למעשה, מאז שהכינוי "מלצרית אוויר" תפס תאוצה, די ברור שאין שום דבר זוהר בלשאול אנשים אם הם מעדיפים עוף או פסטה.

עוף או פסטה? מתוך הסדרה Pan Am (צילום: AP)

לפי האופן שבו זה מוצג ב"פן אם" או בסרט כמו "תפוס אותי אם תוכל" של ספילברג, וגם לפי המיתוס שגדלנו עליו, דיילות היתה פעם אחד ממסלולי הקריירה המזהירים ביותר שאשה יכלה לבחור בהם. הקריטריונים לקבלה היו נוקשים, הלכו הרבה מעבר למראה חיצוני וכללו גם השכלה רחבה, ידע ואופי. אבל עיקר העניין היה המדים. כלומר, זה מה שיצר את הפטישיזציה. בפן אם זו היתה חליפה קטנה בצבע כחול שמים שכללה בלייזר, חולצה מכופתרת, חצאית עיפרון, נעלי עקב שחורות וכובע מטופש. המדים גרמו לדיילות להיראות כמו צבא של רובוטיות יפהפיות, שיבוטים נהדרים של האשה המושלמת. מתכון לחיים טובים ולהגשמת החלום האמריקאי. לא פלא שהסדרה נפתחת בכך שאחת הדיילות מופיעה על השער של המגזין "Life". 

בשנות ה־30 נעשתה מהפכה מגדרית במקצוע ונשים החליפו את הגברים בתפקיד זה באופן גורף. בהתחלה המדים של הדיילות דמו לאלו של אחיות (הרבה מהן אכן היו אחיות), ואחרים הושפעו מסגנון מיליטנטי יותר. ככל שנשים החלו לשחק תפקיד מרכזי יותר בשירות האווירי, חברות התעופה הבינו את הפוטנציאל והחלו לעצב להן מדים נשיים ומחמיאים יותר, בצבעים רכים, שלפעמים אפילו הוזמנו במיוחד מחברות אופנה יוקרתיות או ממעצבים נחשבים (כולל מעצבי כובעים!). כמובן שעבור הדיילות עצמן זה לא הסתכם בלבישת המדים שנתנו להן, והן נדרשו גם לשמור על תספורות מסוימות, רמה גבוהה של טיפוח והיגיינה ושימוש במוצרים קוסמטיים ואיפור. עד שנות ה־60 חברות התעופה כבר עשו בדיילות שימוש מסחרי ושמו אותן במרכז של הקמפיינים הפרסומיים בתור האטרקציה המרכזית שיש להן להציע (מלבד, כמובן, להטיס אותך לפריז או ללונדון).

דיילות: הדור הבא. מימין - מתוך האלמנט החמישי (צילום מסך) משמאל - 2001: אודיסאה בחלל (צילום: אתר רשמי)

אבל לפני שבטעות ניפול לבור אינסופי של תיאוריות מגדריות, יש להודות כי חלק מהמדים של הדיילות לאורך ההיסטוריה הם אכן יצירות מופת של חשיבה אופנתית מתקדמת ומלאת המצאה. אם אלו שמלות סקול גירל בצהוב בננה; חליפות קאובוי כתומות עם חצאיות קצרצרות, חגורות ניטים ומגפיים עד הברכיים; או חצאיות מקסי משובצות עם שסע לאורך הרגליים – חלק מהתלבושת הללו היו יכולות לצעוד על מסלולי תצוגה מפוארים, או לפחות במורד הרחוב בליל שישי. לא סתם אפשר לראות מחווה למדי הדיילות בסרטים מאוד מודעים עיצובית כמו "2001: אודיסיאה בחלל" של קובריק, שם נעשה טייק־אוף עתידני לאותם מדים של פן אם, או "האלמנט החמישי", שאת כל התלבושות שלו עיצב ז'אן פול גוטייה (ותכלס, הכי אהבתי את המדים שהוא עיצב לזבניות במקדונלדס).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ