הירשמו עכשיו: עוזי וייל משתלט על הפייסבוק

מאז הוספת פונקציית ה־subscribe בפייסבוק, הפך העמוד של עוזי וייל לאחד ה"בלוגים" הפופולריים ברשת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

השינויים שמחולל מארק צוקרברג עם הצגת הטיימליין החדש מעוררים בעיקר סטטוסי חרדה ומצוקה בפייסבוק. אבל לצד המהפכות הגדולות, יש גם שינויים בסדר גודל צנוע יותר שאינם משנים סדרי עולם אלא מוסכמים על כולם כשיפור חביב ויעיל. אחד מהם הוא כפתור ה־subscribe, שנמצא בכל פרופיל, אם בעל הפרופיל מאשר את הפעלתו, ולחיצה עליו מאפשרת לאנשים – חברים בפייסבוק או לאו דווקא – לעקוב אחר פניני החוכמה, הלכי הנפש והתקפי ההשראה או הזעם שמאכלסים את הסטטוסים שלו. למעשה, מי שסוחף אחריו כמות רצינית של עוקבים יכול להפוך את העמוד שלו לסוג של בלוג.

ממעקב שטחי אחרי אנשים שחיים בפייסבוק או סתם כותבי סטטוסים שנונים, אפשר לראות שהפונקציה צוברת תאוצה. באופן ספציפי, בשבוע האחרון יש נהירה המונית של  subscribers בעמוד של הסופר, התסריטאי והסטיריקן עוזי וייל, שהסטטוסים שלו צברו קהל רחב ואוהד ותשואות רמות גם לפני המצאת הפונקציה החדשה. בתוך ימים ספורים מרגע שאישר וייל, מהכותבים הקולעים והשנונים בפייסבוק ומחוצה לו, את הפעלת הפונקציה, נרשמו יותר מ־3,000 עוקבים, ויש לשער שהמספר עוד ילך ויתפח. כל סטטוס שהוא מפרסם, אגב, גורר אחריו מאות(!) לייקים.

"זה באמת כמו בלוג", מסכים וייל, "אבל מבחינתי אני משחק. אני נכנס פעם ביום וכותב את מה שעולה לי בראש. אבל בניגוד לבלוג שממש משקיעים בו, אני כותב סתם את מה שיש לי בראש כרגע, אומר משהו מצחיק וחוזר לעבוד". בין מבחר הסטטוסים של וייל, ניתן למצוא שלל סאטירות פוליטיות וחברתיות רעננות, חלקם בשם דמות שהמציא, המכונה חגית ("הבחירות במפלגת העבודה הורגות אותי. אשה או מרוקאי? מרוקאי או אשה? אני נורא מקווה שבבחירות הבאות הם יחסכו לי את ההתלבטות, ויביאו הומו מרוקאי").

וייל מאשר כמעט את כל הבקשות ל־subscribe, גם של מי שלא חבר שלו, מה שבאמת הופך את העמוד שלו למעין בלוג או טור אישי (ומעלה געגועים לטור האגדי שלו “השער האחורי” ב”העיר”). ויש גם לא מעט תגובות. "אין לי בעיה שיגיבו, כל עוד מתנהגים יפה", הוא אומר. כרגע הוא לא רואה במספר העוקבים העצום משהו שאפשר להפיק ממנו תועלת. "יכול להיות לדבר כזה הרבה כוח, אם יודעים להשתמש בו. אני מניח שבשיא המחאה החברתית זה היה יכול לסייע, וגם עכשיו. לאמנות זה פחות אפקטיבי, אנשים קוראים, צוחקים ועוברים הלאה. אבל יכול להיות שלאורך זמן יכולים להיווצר יתרונות. כרגע אני לא כל כך חושב על זה, אני סתם כותב דברים כשמשעמם לי". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ