אין ואאוט: מייקל סטייפ כמלך האאוטסיידרים האולטימטיבי

מראה חולני, ריקוד אפילפטי וסטייל של רואה חשבון - מייקל סטייפ - סולן REM - הוא בין המוזיקאים שהניחו את היסודות לרוקנרול מסוג אחר, כזה שהגדיר את הסקס אפיל של השונים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בסרטו של גרג ארקי משנת 1993 "דפוקים לגמרי" (“Totally Fucked Up”), מדברים שניים מהדמויות על הגבר שהוא הכי סקסי בעיניהם. כשאחד מהם אומר מייקל סטייפ, האחר מסתכל עליו קצת בשוק, ואומר "פרצוף פיצה!". "יש לו קול סקסי", משיב הראשון, ובכך מנסח היטב את מהות הסקס אפיל של סטייפ במשך שלושת העשורים האחרונים. נכון, בתחילת האייטיז הוא הקריח עד שוויתר על שיערו לגמרי; נכון, יש לו חטטים בעור הפנים; נכון, הוא כבר די זקן; ונכון, הוא מעולם לא לבש מכנסי ויניל צמודים ודפק פוזות של גיטר־הירו תוך שרבוב שפתיים. אבל למייקל סטייפ יש את אחד הקולות הכי סקסיים שאי פעם נשמעו מגרונו של גבר. ונראה מי יעז להתווכח על כך.

» REM הודיעה על פירוק» נפרדים מ-REM» מייק מילס חושף: מה גרם ל-REM להתפרק?בשבוע שעבר REM הודיעו שהם מתפרקים, אחרי 31 שנה של פעילות משותפת. על המורשת, ההשפעה והחשיבות התרבותית שלהם אין יותר מדי צורך להרחיב. הם תרמו לנו לפחות תריסר המנונים נהדרים, רובם בסוף שנות ה־80 והמחצית הראשונה של שנות ה־90, וכל אחד מהם העביר את רוח התקופה בצורה מופלאה ויכול עד היום לעורר אמוציות נחבאות אצל כל מי שהיה שם כדי לשמוע אותם בזמן אמת. אבל דווקא על הסטייל שלהם דובר קצת פחות.

בלי סטייל אבל עם לוק מובהק

סטייפ, ותסלחו לי שאני מדברת רק עליו, כי מי בכלל יודע איך קוראים לשניים האחרים, מעולם לא היה וגם מעולם לא יהיה מושא לחיקוי אופנתי. מאז ומתמיד הוא הסתפק במלתחה שכללה מכנסי בד וחולצות מכופתרות שלא ממש יושבות עליו כמו שצריך, ותרם בעיקר לקידומו של הלוק הפקידותי. מדי פעם הוא זרק לכיוון שלנו איזה כובע, או צעיף, או משקפי שמש, ובשנים האחרונות הוא מעדיף חליפות פשוטות עם עניבה. אבל בגדול, אין ממש עם מה לעבוד. בתחילת הדרך אפילו היה לו שיער, כך שלא הייתה אפילו הקרחת, שדרכה אפשר לבדל אותו בתוך קהל.

בהרואין שיק. מייקל סטייפ:

אבל זה שאין לו סטייל, לא אומר שאין לו לוק מאוד מובהק, ייחודי ומשפיע. אולי מבלי להתכוון בכלל, סטייפ תרם רבות לקידום האסתטיקה של איידס, מבלי שהוא עצמו נדבק בנגיף. בתחילת שנות ה־90, כאשר איידס היה בכותרות והרואין שיק היה הדבר הכי מתוחכם שהמעצבים הצליחו לשלוף ממוחם הקודח, להיראות כאילו אתה בדיוק עובר סדרה של הקרנות ובכל רגע עלול ליפול ולמות דווקא עבד לטובתך. הרזון, הקרחת, העיניים השקועות, העור הבעייתי והזהות המינית המטושטשת – כל אלו תרמו למראה סופר חולני, ובהתאמה מעוותת, גם סופר אופנתי. 

ביזארי אבל סופר קול

לאסתטיקה התמוהה הזו תרמה רבות גם הצורה המשונה שבה סטייפ רוקד. ספק מחול אוונגרדי, ספק התקף אפילפסיה - כשסטייפ הזיז את הגוף לא היה בזה שום דבר שגרתי, וזה בעיקר נראה כמו מחלה חשוכת מרפא. מי שזוכר (תכלס, מי לא זוכר) את הקליפ של "Losing My Religion" יודע על מה מדובר. פחות או יותר מה שניתן לראות גם עשור לפני כן בקליפים של הסמיתס, ושני עשורים אחר כך בקליפ ל"Lotus Flower" של רדיוהד. אז איפשהו בין מוריסי לתום יורק, סטייפ מיקם את עצמו היטב בתוך קבוצה של אושיות ביזאריות בעלות פרסונה מעורפלת.בין מוריסי לתום יורק. מייקל סטייפ מאבד את דתו:

סטייפ הוא ממש לא רוקר טיפוסי. האופן שבו הוא רוקד הוא רק קצה אחד קטן של המוזרות הכללית שלו. הוא נראה כמו מישהו שוודאי לא השתלב כטינאייג'ר ומצא את דרכו ואת מקומו רק דרך ההצלחה המוזיקלית שלו. אם הוא לובש חולצות מכופתרות שגורמות לו להיראות כמו רואה חשבון או חליפות של סטאז'ר בחברת עורכי דין, המראה שלו לא יכול להיות רחוק יותר מרוקנרול. סטייפ שייך לסוג הרוקרים שפונים בראש ובראשונה למיספיטס ולאאוטסיידרים. אז הסקס אפיל של סטייפ לא מתחיל ונגמר בקול המדהים שלו. סטייפ הוא סקסי כי הוא שונה, וכי הוא מעולם לא ניסה להיות שום דבר אחר. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ