סיון שדמון, עכבר העיר אונליין
סיון שדמון, עכבר העיר אונליין

ג'ו קיוברט התחיל לכתוב קומיקס כשהפורמט עדיין היה סטריפ בעיתונים זולים. מאז נכרך הקומיקס בחוברות זולות והפך לסמל של תרבות נגד, עד שזכה למעמד של קאלט וזכה להוצאות יוקרתיות. אז הביטוי "נובלה גרפית" תפס ומשם המעבר לקירות המוזיאון כבר נראה לגמרי טבעי. קיוברט נחשב לאחד מאבות הז'אנר וחתום על סדרות מקוריות ידועות כמו "טור" (מעין גיבור על בתקופה הפרהיסטורית) ובין היתר גם תרם את כשרונו לחוברות טרזן בשנות ה-70. עד היום הוא ממשיך לצייר ולכתוב במרץ המטורף שהוא אולי המאפיין הבולט ביותר של הז'אנר.

שני בניו אף הם הפכו לאומנים מבוקשים בתחום. ביחד הם מנהלים בית ספר לאמנות הקומיקס בניו יורק ועכשיו הם מתארחים בארץ. תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו מוצגת בימים אלה במוזיאון הקומיקס הנהדר של חולון כחלק מפסטיבל הקומיקס והאנימציה שמתקיים במוזיאון וגם בסינמטק תל אביב. קיוברט הוא גם יהודי ומתעסק בכך לא מעט – בסדרה "גנגסטר יהודי" שמתייחסת לילדות שלו ובעיקר בנובלה הגראפית "יוסל" שכשמה כן היא – סיפור של ילד יהודי בשואה, ילד שיכול היה להיות ג'ו עצמו.

התערוכה נפתחת בניסיון לעשות סדר בעולם המושגים של הקומיקס. בצדק גמור, כי העולם הזה עמוס ומבולגן, וחומר איכותי בעברית קשה להשיג. הטקסטים הם קצת דידקטיים וכשמתברר שאחת מהאוצרות היא סטודנטית בבית הספר הידוע של קיוברט זה מסתדר. זה גם בסדר, כי בסך הכול מדובר במוזיאון שנמצא בעיר חולון המנסה למצב את עצמה כעיר למשפחות וילדים.

התערוכה מלווה גם בממשק יעיל של הדרכה קולית שמתאים למבוגרים. במקום המכשיר המסורבל עם האוזניות שגורם לך להרגיש כמו תייר יפני, בחולון אימצו מעין שפופרת טלפון עם שלושה כפתורים וצג פשוט ונוח לתפעול. הסאונד מעולה והשיחות המוקלטות בין האוצרים קצרות ומעניינות ומוסיפות הרבה ידע.

חלק גדול מהבלאגן בתחום הקומיקס נובע מהעובדה שתהליך ההתהוות של הסיפורים ארוך ולאו דוקא מתוכנן. הרבה פעמים מדובר באילוצים של אופן הפרסום ולפעמים סיפור, גיבור או סדרה מתהווים במשך שנים. גם בגלל זה קשה לסכם ולהעביר היסטוריה שלמה של דמות בכמה פריימים. בין השורות אפשר להבין שבהרבה מקרים שיקולים של זכויות יוצרים והוצאות לאור שיחקו תפקיד יותר מרכזי מהיוצר או היצירה. באלמנט הזה התערוכה נוגעת בקושי. היא מחולקת לשניים, כשאולם אחד כולל סקירה שטחית ועמוסה של הסדרות המפורסמות שאייר קיוברט. בארסנל שלו יש דברים צפויים כמו טרזן וטור ולצידם יצירות קצת יותר עמוקות כמו סיפוריו של חייל נאצי מורד, וגם תיעוד בזמן אמת של סרייבו הנצורה בשנות ה-90, על פי דיווחים שקיבל מחברים שלו, בעזרת מכשיר פקס.

הוא עושה גם סלבס. איור של טרזן (צילום: יח"צ)

האולם השני מוקדש לנובלה "יוסל". חלק גדול מדפי הספר פרושים על הקירות, הפעם בלי טקסטים שעשויים בהחלט לקלקל, כי לעלילותיו הצבעוניות והפורנוגרפיות כמעט של האינדיאני שנלחם בדינוזאורים לא מתווספת הילת קדושה שמתחייבת מעיסוק בנושא כמו החיים במחנות. ב"יוסל" בחר קיוברט לא לצבוע את הסקיצות והקומיקס כולו עשוי רישומי עפרון, ואת הסקיצות המקוריות הוא תרם למוזיאון והן גם מנויילנות ומוצגות במרכז האולם.

קיוברט בעצם תיעד ביצירות שלו כמעט את כל המאה ה-20, והתרכז בעיקר במלחמות וגיבורי על. יש משהו פשטני בנושאים האלה ובכלל בקומיקס. ולרוב אכן יש סוג של כמעט פורנוגרפיה ויזואלית וגם ערכית – ברור מי הטוב ומי הרע וגם. האלמנט הזה מובנה בקומיקס הפופלרי והופך אותו למוצר שמתאים לרוב גם לילדים וגם לילדים גדולים. אין פלא שהז'אנר חוצה גילאים וגבולות גיאוגרפים אבל נדמה שבכל זאת, קצת כמו הג'אז אולי, מדובר על ז'אנר שצמח מהביבים ומצא את עצמו בסופו של דבר כבידור למעמד הבינוני.

אם כבר מגיעים לתודעה מעמדית, כדאי לציין שהעולם הזה הוא דוקא יקר. בעיקר אם מתעקשים על היצירות המקוריות בדפוס ובטח אם חיים בישראל. הכניסה למוזיאון הייתה חופשית אמנם באותו היום, אולי כדי לעודד מעריצים לבוא לקבל חתימה מקיוברט האב ואדם בנו, אבל קטלוג תערוכה (מפואר אמנם) שנמכר ב-85 שקלים, ובעיקר הספרים של משפחת קיוברט שהוצעו למכירה במחיר דומה, הזכירו שבארה"ב מדובר בתעשיה לכל דבר. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ