הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר
הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר

שם התערוכה של נסרין אבו בכר לקוח משיר של מחמוד דרוויש On This Earth" What Makes Life Worth Living". השיר מלא רוך, אהבה וקבלה, וכן מודעות פוליטית. אפשר לראות את האלמנטים הללו גם בתערוכת היחיד הראשונה של אבו בכר, שבה היא מציעה מבט הנע בין הנוסטלגי למפוכח, בין האירוני לכואב, על מעמדה של האשה בחברה הערבית. במרכז יצירותיה של אבו בכר עומדת האשה הערבייה, הנעדרת על פי רוב מהשיח הפוליטי החברתי ומסדר היום הציבורי בכלל. החומרים שבהם היא עוסקת, פיזית ומטאפורית, הם אישיים, לקוחים מבית הוריה. כזה למשל הוא השימוש בצבעים של אביה הסייד, שבאמצעותם היא מציירת על גבי בדים ערביים פשוטים ורפויים, התלויים לא ממוסגרים על הקיר.

» נסרין אבו בכר - On This Earth What Makes Life Worth Living - לכל הפרטים

משירה מבט אבו בכר יוצרת אמנות עכשווית בחומרים מסורתיים ומקומיים. היא מצליחה לארוג לתוך עבודותיה נוכחות של זהות ערבית, הבאה לידי ביטוי בחומר, בצורה ובאסתטיקה המובחנת. עם זאת, האמנות שלה אינה פולקלוריסטית, אלא חקירה אימננטית הנובעת מתוך היכרות של שני העולמות ושילובם יחד. בתערוכה מוצגים אובייקטים המשלבים חומרים ומצעים שונים בעלי נופך תרבותי וחברתי ברור. חוקרת ומשלבת. נסרין אבו בכר בסטודיו לקראת התערוכה:

המבט, או נכון יותר היעדרו, מצוי בדרך זו או אחרת ברבות מעבודותיה. הדמויות שלה נעדרות עיניים, בעלות עיניים מחוקות או חסרות יכולת להתבונן. ההסתרה והטשטוש הן שתי פרקטיקות שהיא נוקטת לצורך כך. למשל בעבודה שבה נראה וילון סינתטי ישן ומיושן, המחובר לבד שעליו מצוירת דמות נשית מסורתית שתווי פניה מחוקים. הווילון, שלפי דף התערוכה זכור לה מבית אמה, משמש כאן לא רק חומר גלם נוסטלגי, אלא גם אלמנט ממסך שיחד עם מיקומו לצד דמות האשה יוצר משמעות שלמה יותר של הסתרה, של מקום להתחבא מאחוריו.

ההתנגשות בין המגדרים בולטת בעבודות רבות, ואבו בכר מעמתת בהן חומרים מעולמות תוכן שונים. צמה שחורה משתלשלת מפגוש מכונית סובארו; הדגם וסוג המכונית יוצרים קונוטציות למשחטות רכב – דימוי מלא מודעות עצמית ההופך קיצוני בשל נוכחות הצמה. הדימויים הסינקדוכיים הללו יוצרים זהות מורכבת ומרובדת מבחינה חברתית ומגדרית. ההתנגשות בין העולמות מופיעה באופן סימבולי וכוחני.

אחת העבודות הטובות בעיני משתמשת בחומרים דומים, אם כי יש בה עידון ותחכום רב יותר: גלגל של טרקטורון שטח, עבה, מגושם, כוחני, שצבוע בצבע שחור מבהיק המקצין את הפטישיזם שבו. הגלגל תלוי על הקיר, ועל חלקו הפנימי מתוח בד תחרה עדין. האובייקט המגושם והגשמי - סמל לדורסנות גברית (הדורס גם את הטבע, מה שבאופן מסורתי נתפס באמנות המודרנית כמשויך לאשה) - הופך פה לקישוט, כמעט תכשיט התלוי על הקיר ומציע יחסים דיאלקטיים בין המינים ובין ייצוגיהם.

בלי פנים, בלי דעה. "סבתא עפיפה"

זוהי תערוכה קטנה מאוד, והיה אפשר להרחיב אותה מעט. לשפתה של אבו בכר כיוון ברור, אם כי היא אינה מהודקת מספיק. חלק מן העבודות מפורשות יתר על המידה, מילוליות מדי, אך הטובות יותר מציעות את הפרשנות כאופציה בלבד ומותירות מקום לספק ולהרהור.

גדר ההפרדה מעוטרת פרחים וציפורים

אבו בכר עוסקת לא רק במעמד האשה אלא גם בסכסוך הישראלי־פלסטיני. אחת העבודות בהקשר זה היא דיפטיך של צלחות אמייל מעוטרות המוצמדות לפאנלים של בטון. גדר ההפרדה נוכחת פה במצע הבטון וצלחות האמייל המעוטרות פרחים וציפורים, צבעוניות ומסורתיות, נדמות כמעט כעיניים גדולות התלויות על גבי הבטון ומציעות טבע מלאכותי, אולי במקום זה המופקע בשל בניית גדר ההפרדה. זהו אובייקט מוצלח המשלב בין חפצים מקומיים ויומיומיים ומעניק להם משמעות טעונה ומורכבת יותר משנראה לעין במבט ראשון. פחות מוצלח הוא אובייקט המורכב מגולגולת של בקר התלוי על הקיר. הגולגולת קשורה באופן מיידי לייצוגים של מוות, אך כאן משתלשל מתוך עיניה כיסוי הראש המוסלמי. גם פה מעמתת אבו בכר בין העולם הגברי, המתקשר לגולגולת הפר, ובין הנשי, המסומל בכיסוי הראש, שאפשר לראות בו סממן לדיכוי נשי.

התערוכה מוצגת במסגרת "שישי ראשון" במוזיאון רמת גן - סדרה שבה בכל יום שישי ראשון בחודש נפתחת תערוכת יחיד לאמן שזו תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלו. החלל הקטן שלה, הדחוס בין חללים אחרים, הצליח להציג לא מעט תערוכות טובות, ונראה לי כי סדרה זו היא הדבר הטוב ביותר שיש למוזיאון להציע.

» נסרין אבו בכר - On This Earth What Makes Life Worth Living - לכל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ