שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"העצב החשוף": לא הכל שחור, אבל הרוב כן

הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר

נטולת יומרות, ישירה ומצליחה לגעת – תערוכת הקיץ הקבוצתית בגלריה יאיר היא ההפך הגמור מהמצופה מתערוכת קיץ שרק צריכה לספק הפוגה מהלחות ומהחום. אם הקיץ מאופיין בתערוכות קלילות, נטולות אמירה ממשית ולרוב סובבות סביב תמה כללית שכמעט כל עבודה יכולה להתאים לה בדרך זו או אחרת (זכורה לי אפילו תערוכה שעוסקת באבטיח), גלריה יאיר הצנועה והמצטנעת מציעה תערוכה מלאת תוגה קיומית - תוגה שאינה גורמת להתפרצות רגשות, אלא משאירה דוק של עצבות. העצב החשוף היא תערוכה קטנה ורגישה עם מקבץ מרשים של עבודות טובות, שכולן בפורמטים קטנים, אינטרוורטיים ומהורהרים.העצב החשוף - כל הפרטיםבתחילה מילה. טקסט מנוקד, כתוב ישירות על הקיר, שמשמש פתיח אך גם סיומת לתערוכה כולה. הפריזמה של הכאב המתבטא בטקסט משתקף ברוב העבודות – כאב הקשור בילדות, בחוויות מן העבר שאינן מרפות ומשליכות על ההווה והעתיד. הטקסט הוא קטע מתוך "ילדות" מהספר "קולות" של המשוררת הדסה טל. והנה קטע קטן ממנו, שיכניס גם אתכם לאווירת התערוכה:"למה את לא כמו כולם? כמו כל הילדים, הילדים האמיתיים?למה יש בך הפתול הזה? מוזר, כמו כינורשתמיד בוכה באמצעימים שאך נשטפו בשמש?"קודם כל, שיהיה קודר הקדרות היא האפקט הוויזואלי הראשוני שעולה מן התערוכה ובצדה הבדידות, היחיד המצוי מול העולם. העבודה של חן שפירא, שדווקא יש בה מעט צבע, היא כולה קרע. בד כחול עכור קרוע, שבהקשר התערוכה יכול להיקרא כמטאפורה של נפש פצועה. לאסף רהט עבודה יפה, ובה בין סבך של קווים, נוצות וקוצים מציצה עין גדולה. בעבודה "ללא כותרת" משנת 2011, הנראית בתחילה מופשטת, נוצרת דמות ציפורית המתכנסת כולה לתוך עין אחת, שחורה ועצובה.העבודה של מירית כהן, שאינה מתוארכת, עשויה מנייר חום שקרוע בצורת בית סכמטי ועליו קשקושים - רישומים וחריתות בעיפרון היוצרים דגם צפוף ומסורג, דמוי חוט תיל דקורטיבי. בעבודה, הנראית כמו מפת סימנים המשדרת מצוקה ואובססיה, קושי ודחק, נראים שריטות ופצעים מגורדים שמקולפים שוב ושוב, היוצרים טבלת ייאוש, ללא התחלה, אמצע או סוף.כך גם בעבודת החריתה על עץ של גלעד קידר, שבה נראה דימוי של רחוב שבו בתים ועצים על סף קריסה, חרותים מתוך עץ צבוע שחור ומתגלים רק היכן שהסכין פוצעת את המצע ומגלפת מתוכו את הדימויים. פעולת הקילוף והחריתה, העומקים השונים שאליהם מגיעה הסכין, האלימות הכבושה בעצם הפעולה, וכן ההתמוטטות והקריסה, יוצרים עבודה הנעה בין מינוריות לעוצמה ובין תשוקות לפחדים, המתגלה רק מתוך הכאב עצמו.דמויות בודדות ומנלכוליות. עבודה של ירמי עדניהמונוטייפ של נעמי בריקמן הוא פורטרט עצמי, ז'אנר שהאמנית מרבה לעסוק בו. יותר מכל הדימויים, הדיוקן העצמי הוא חיטוט באני, בחינה של השתקפות הפנים בחוץ, התבוננות אינטימית, פולשנית, נוקבת ובודקת של האני את עצמו. במונוטייפ של בריקמן דיפטיך של שני דיוקנאות הנמוגים לתוך עצמם, מנסים לשווא לבקוע ולהיראות אך אינם מצליחים לחדור מבעד למעטה המצע.עבודת האוצרות שנעשתה בתערוכה טובה מאוד. היא מצליחה לצרף בעדינות עבודות המדברות בשפות שונות לכלל מארג שלם אך פרום מספיק כדי לא לכפות את עצמו. כל עבודה מקבלת את מרחב הפרשנות שלה אך מוסיפה נדבך לתמה הכללית. האמנים המוצגים הם בני דורות שונים ומציעים פרקטיקות יצירה שונות, כך שאין פה נוסחתיות מעייפת של טיפול בעצב, קושי או חרדה.כאוס שחור מתפרץ אמיר נוה מציג עבודה מכמירת לב ששבתה את לבי מיד. זוהי עבודת רישום קווי של דמות מוזרה, ספק אדם ספק חיה או עוף, שניצבת בודדה, רשומה בשחור על גבי כתם מונוכרומטי הנראה כהפרשה. "או שתבוא או שתישאר לבד – תבוא כמו שאתה. אמיר נוה 2010", זהו הטקסט המלווה את העבודה, ועולה ממנו, כמו מהדימוי, תחושת החריגות, הבדידות, הלבדיות.מוצלחת מאוד גם העבודה של מיכל בקי מ־2007, התלויה ליד זו של נוה. העבודה נקראת "Sigh", שמשמעו להיאנח או להתגעגע. נראית בה דמות מכונסת בתוך עצמה, יושבת שעונה בתנוחה שכולה ייאוש, וקצות העצב החשוף מבצבצים ממנה בעדינות.כוחה של התערוכה הוא בהיעדר הפאתוס. הכאב מצוי ברקע, חמקמק ומעורפל, מלווה את העבודות כמצב קיומי ולא כטראומה. אופני ההבעה השונים והגיוון בטכניקות העבודות ובווליום שלהן יוצרים תערוכה ישירה, מרגשת אך לא רגשנית. אמנים כמו ירמי עדני, שולי בר נבון או אתי אברג'ל מציגים עבודות מעודנות שכל כולן הלך רוח. את הכל מסכמת הכוהנת הגדולה הן של עבודות הנייר והן של העצב והקושי – אביבה אורי. בעבודתה משנות ה־70, סערת הנפש הפצועה מוקאת על המצע בקומפוזיציה של כאוס שחור ומתפרץ.

העצב החשוף - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ