אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הפלז'ר הוא שלי והביזנס הוא של יאיר ורדי": ברישניקוב שוב בישראל

הרקדן בן ה-64 הגיע אלינו בפעם הרביעית לרגל תערוכת צילומי המחול שלו, "לרקוד בדרך זו", שהכנסותיה מוקדשות ליצירה הצעירה במחול בסוזן דלל

תגובות

בשנייה שעלתה המילה הומוסקסואל בשלב השאלות-תשובות, כל האולם רחש ומלמל בחוסר שביעות רצון. השאלה כיוונה אל הסטיגמות מיכאיל ברישניקוב נאלץ בוודאי להתמודד איתן כרקדן החל משנות ה-60. אולם עצם העלאת הנושא גרם ללא מעט אנשים לנוע באי נוחות בכיסא וחילץ מברישניקוב עצמו הרמת גבה לנוכח הסוגיה: "אנחנו חיים במאה ה-21". ברישניקוב הגיע לארץ לרגל פתיחת תערוכת צילומים בנושא ריקוד שצילם בעצמו, שתהיה פתוחה לקהל הרחב מיום ד' 24.10 ועד שבת 27.10.

» "לרקוד בדרך זו" - לכל הפרטים

"טוב לחזור לארץ הקודש", פתח בדברים אגדת המחול במסיבת העיתונאים היום בסוזן דלל, "מטרת הביקור היא קצת ביזנס וקצת פלז'ר - הפלז'ר הוא שלי והביזנס הוא של יאיר ורדי". ורדי, מנכ"ל סוזן דלל, שישב בסמוך לברישניקוב, הנהן בהסכמה. "לרקוד בדרך זו" היא תערוכה המורכבת מצילומים שצילם הרקדן במשך שנים. המחיר ההתחלתי של כל עבודה עומד על ארבעה וחצי אלף דולרים, וכל חתיכה שתימכר תלווה בחתימה ובהקדשה אישית מברישניקוב עצמו. ההכנסות ממכירת הצילומים הנן קודש למען היצירה הצעירה במחול בסוזן דלל.

מתרשם מהחוצפה של כוריאוגרפים ישראלים. ברשיניקוב היום (צילום: יח"צ)

זה הביקור הרביעי של ברישניקוב בישראל. "אני מרגיש מאוד בנוח כאן", הוא אומר. "יש לי חברים מהעבר ומהווה כאן. אני מרגיש חום בארץ הזו. בפעם האחרונה ביליתי ארבעה ימים בירושלים והתרגשתי עמוקות, והפעם ביקרתי שוב בקיסריה בזמן קסום. אבקר בים המלח עוד כמה ימים". ברישניקוב מלא מילים חמות על סצנת המחול הישראלית, ובפרט על הלהקה הצעירה והבוגרת של בת-שבע. "תמיד התרשמתי מהחיוניות ומהחוצפה של כוריאוגרפים ישראלים", אמר וחידד את סוגיית החוצפה הישראלית: "הרקדנים הישראלים מלאים בחום ובתשוקה. זה חלק מהמסורת היהודית, הם מאוד כנים וגאים".

עם אמנות הצילום מנהל ברישניקוב רומן משנותיו הראשונות כרקדן ברוסיה הקומוניסטית של שנות ה-60, "היינו מבריחים מגזינים עם תמונות של ברסון. מגיל צעיר התבוננתי דרך התמונות של צלמים פולנים ורוסים על המתרחש בקבוצות פריזאיות. עבדתי עם צלמים והצקתי להם לגבי פרטים טכניים. התחלתי להיות מעורב בצילום בשנים הראשונות. צילמתי את המשפחה שלי, את הילדים שלי, את המסעות ואת החברות שלי. אף פעם לא חשבתי לצלם ריקוד, כי צילמו אותי המון על הבמה וזה כבר עשה לי בחילה". בבית הקיץ שלו ברפובליקה הדומיניקנית החל להתעניין בלכידת תנועה ובריקוד ברחובות. ״השגתי כמה תמונות שאהבתי, חלק מהן תפסתי במזל״. על יכולותיו כצלם מודה בכנות כי "ברמה הטכנית אני די בינוני". את ההשראה לצילום האבסטרקטי על מריחות האור המטושטשות הוא מוצא בציירים, ומציין את פרנסיס בייקון ואת פיקאסו. "אני יותר בטוח באמנויות אחרות מאשר בצילום, כי זה חדש. אבל יש לי את החוצפה להראות את התמונות שלי". להקת המחול מרס קנינגהאם. עבודה של מיכאיל ברישניקוב

 ברישניקוב ידוע כמעין פילוסוף של עולם המחול, וגם בסוזן דלל הוא מתחבט באחת השאלות הגדולות - "למה אנשים אוהבים ריקוד? יש את הריקוד השבטי והפולחני, יש היבט סוציו-פוליטי לכך שאנשים זזו לאורך התקופות. אבל למה? זו שאלה גדולה. אנשים שלא אוהבים מחול באופן יומיומי לא מצליחים להסביר למה הם אהבו רקדן מסוים או הופעת מחול מסוימת. יש בזה משהו בלתי מוסבר. יש רגע של חוסר שלמות אנושי, כמעט רוחני, שמפריד רקדן אחד מקבוצה. וזה מה שניסיתי לתפוס ולתאר בעבודה שלי". הוא מתרגש לדבר על הניסיון לתפוס אימאג׳ במהירות במהלך הופעת מחול.

ברישניקוב (64) עדיין רוקד כל יום, אף שלקח הפסקה של שנה וחצי מהופעות, שבמהלכן עבד על פרויקטים אוונגרדיים. "אחד מהם הוא עיבוד מחזה של צ'כוב". על השאלה אם ישוב להופיע כרקדן הוא עונה: "אני יותר מתעניין באקלקטיות של תיאטרון. אני נהנה לעבוד עם טקסט ועם שחקנים. אני עדיין במצב טוב. אפילו לקחתי כמה שיעורי גאגא בבת-שבע. העבודה העיקרית שלי, מתשע עד חמש, היא מרכז הריקוד שלי בניו יורק". עבודת הצילום שלו מזכירה לו מדוע הוא אוהב ריקוד ורקדנים: "זו הוקרה לרקדנים שמעוררים בי השראה באמצעות הכישרון שלהם. אני לא אדם דתי, אבל אני מכיר בכך שהאל חי בכולנו. אני מכבד ריקוד יותר כאשר אני מתבונן באחרים".

ברישניקוב, שהיגר בשנת 74' לארצות הברית, פלרטט גם עם קריירה כשחקן (רבים זוכרים לו לטובה את תפקידו ב"סקס והעיר הגדולה"), ואף היה מועמד לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה. "לעתים רחוקות אני עובד בקולנוע ובטלוויזיה, אבל אני לא מחפש פרויקטים בתחום הזה כי הם גוזלים המון זמן".

» מיכאל ברישניקוב, "לרקוד בדרך זו". עד 27.10. סוזן דלל, נוה צדק, תל אביב. שעות פתיחה: ד'-ו' 22:00-1:00, שבת 19:00-10:00.

*#