אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה הישראלית בביאנלה לאדריכלות בוונציה: בסימן ההשפעה האמריקאית

בשנות ה־80 קראו לישראל נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם. היום, דווקא כשהיחסים בינינו ובין מעצמת האם מעורערים מתמיד, הם עומדים במרכז התערוכה הישראלית בביאנלה לאדריכלות בוונציה. התגובות בעולם בבניין התפעל

תגובות

המראה שנשקף מבית הקפה לאבאיט ביהודה הלוי הוא לא הנוף שסביר לצפות לפגוש בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה, תערוכת האדריכלות הנחשבת ביותר בעולם. מבנה באוהאוס מתפורר לצד בניין מודרניסטי מוזנח, וברקע גורדי השחקים של בנק הפועלים, הבנק הבינלאומי וחברת הביטוח ציון בשדרות רוטשילד שחוסמים את השמים הם כנראה לא הדימוי הראשון שרון חולדאי היה בוחר כדי לייצג את העיר שלו בגולה. זה נכון גם לגבי קניון גן העיר השומם, מגדל IBM לשעבר ובית אסיה הסמוך שירדו מגדולתם, או מתחם בית הטקסטיל המתפרק לאטו ליד הים. אבל מבחינת אוצרי הביתן הישראלי בביאנלה (שמתקיימת בימים אלה ותיסגר ב־25 בנובמבר) – האדריכלים דן הנדל וארז אלה והאוצרת מילנה גיצין־אדירם – לא רק שבמקומות האלה חבוי יופי אדיר, הם גם המייצגים המובהקים ביותר של אחת התופעות השנויות במחלוקת בתולדות המדינה, וזו שעל רקע הסכסוכים האחרונים בגזרת ביבי־אובמה זוכה לעניין מחודש – ההשפעה האמריקאית ההולכת וגוברת על התרבות והבנייה בישראל מאז שנות ה־70 ועד היום.

» "נושאת מטוסים" - לכל הפרטים

אין יותר בניין ההסתדרות, אלא מגדל רובינשטיין ומגדל לוינשטיין (צילום: אסף עברון)

“לפני 40 שנה המדינה היתה סוציאליסטית, ועברנו תהליך מאוד מאוד מהיר של להפוך למדינה ניאו־ליברלית”, מסביר אלה. “הדבר הזה בא לידי ביטוי במיוחד בסביבה הבנויה שלנו. ראשון לציון החדשה, הפרברים, כל הקניונים, הכבישים המטורפים. הדברים האלה קורים, אז לחשוף את המכניזם שעומד מאחורי זה היה נראה לנו כמו הדבר הנכון”.

את הדבר הזה הם עשו בביתן הישראלי, שהפך לאטרקציה הבולטת של הביאנלה השנה – עם המלצות חמות ממגזינים בינלאומיים בולטים לאמנות ולאדריכלות (כמו “Frame” ו”Dezeen”), ומחמאות מפי כמה מהאדריכלים המובילים בעולם (בהם פיטר קוק וביארקה אינגלס, מייסד המשרד הדני החשוב BIG).

הרבה לפני שנחשפו המבקרים בביתן הישראלי לתמונות הבניינים עצמם, הם עברו בחנות מזכרות שנפתחה במקום, ובה מוצרי צריכה מתקתקים שסיפרו את סיפור האהבה הישראלי־אמריקאי. כך למשל נמכרו בחנות שוקולדים בצורת רובי 16־M ששלחו האמריקאים כחלק מהסיוע הצבאי לישראל, בובות של מנחם בגין, אנואר סאדאת ורונלד רייגן מטקס חתימת הסכם השלום, קופת התרמה של קק”ל הנושאת תמונה של הדוד סם, וגם טבעת ועליה ספינה נושאת מטוסים בצורת מדינת ישראל, בדומה לשם שניתן לתערוכה כולה – “נושאת מטוסים”. השם מתייחס לדבריו של אלכסנדר הייג, שר החוץ האמריקאי ב־1981, שהכריז בזמנו כי ישראל היא “נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם, שאי אפשר להטביעה”. “האמריקאים לא אמרו את זה כי הם נורא אהבו אותנו”, מבהירה גיצין־אדירם, “אלא בגלל האיום מצד ברית המועצות, שנתמכה על ידי מדינות ערב. ארצות הברית היתה צריכה עוגן באזור, אבל הרלוונטיות של האמירה הזאת להיום היא מדהימה. אם עד אז רק היהודים היו נותנים כסף לישראל וזה היה מתחת לשולחן, פתאום המדיניות האמריקאית הרשמית היא סיוע, ויחד עם זה הכל השתנה”.

הביתן הישראלי בביאנלה (צילום: Florian Holzherr)

השינוי הגדול שארצות הברית הנחילה לאדריכלות המקומית בא לידי ביטוי במשנה הכלכלית הליברלית שאימץ ראש הממשלה דאז מנחם בגין, בהשפעתו של הכלכלן האמריקאי מילטון פרידמן. “זה הוביל אמנם לכישלון קולוסלי בשנות ה־80”, אומרת גיצין־אדירם, “אבל רעיונית זה כבר הושרש”. לדבריה, הארכיטקטורה הישראלית לא איחרה להגיב לשינוי במדיניות. “עד 1973 רוב המדינה נבנתה על ידי הממשלה, אבל משם והלאה, הרבה מאוד יוזמות פרטיות החלו להתאפשר”, היא אומרת. אלה מציין את צמיחת המגדלים כסימן לשינוי הזה. “פתאום אין יותר בניין ההסתדרות", הוא אומר, "אלא מגדל רובינשטיין, מגדל לוינשטיין וכיוצא באלה”.

בתל אביב, יש לציין, החלו המגדלים הפרטיים לצוץ כבר קודם, בין השאר בשל הבעלות הפרטית על הקרקעות בעיר, בשונה מרוב הערים בישראל, שבהן הקרקעות הן ברשות המדינה. חלק מהחוקרים מסמנים את בניית מגדל מצודת זאב ב־1963 כנקודת המפנה שממנה ואילך השתנה הלך הרוח האדריכלי בעיר, כאשר תנועת החרות ניסתה לבדל את עצמה ממבני ההסתדרות שייצגו את שלטון השמאל, באמצעות בניית מגדל גבוה ודק. האדריכל יוסי קליין מציין בספרו “האמריקניזציה של תל אביב” את הקמת מגדל מאיר בשנת 1965 כנקודת מפנה עירונית בדרך לאדריכלות של מגדלים, ומספר איך כבר בשנות ה־40 ניסו מהנדסי העיר להפוך את תל אביב לניו יורק של המזרח התיכון.

האמריקניזציה של תל אביב (צילום: Fernando Guerra for Aircraft Carrier)

אבל בעוד שלבניית המגדלים היה תקדים פרה־אמריקאי, לא חסרות תופעות חדשות שהביא איתו האח הגדול מאמריקה. אחת הבולטות שבהן היא תופעת המתחמים הסגורים – כמו קרית עתידים בצפון תל אביב או הגן הטכנולוגי בתפן, שמודל קרח שלו, שהכין האמן יאן טיכי, הוצב בתערוכה בביאנלה עד שנמס. המתחמים האלה מבטאים את ההיפרדות של ישראל מהחלום השוויוני לטובת מתחמים שמפרידים בבוטות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. “קרית עתידים היא ממש אי שמספק לעצמו את כל מה שצריך”, אומר אלה. “זה פרטי, העירייה לא מנקה שם, הם יכולים לסגור את השער כשהם רוצים, ומקום חניה כחול־לבן שנראה כאילו הוא מיועד לכולם, מתברר גם הוא כפרטי”.

גם פרויקטים כמו כביש 6 מובאים בתערוכה כדוגמה להשפעה האמריקאית, תחת הכותרת “בני ברית”: היזמים הפרטיים מגשימים פרויקטים עבור המדינה, והמדינה מסייעת להם בפרויקטים משלהם. “אם אתה רוצה להרוס היום בניין, למשל”, מספרת גיצין־אדירם, “במקום לשלם כסף לקבלן, אתה קורא לפיקוד העורף, שמתאמן על חילוץ גופות תוך הריסת הבניין, ומשאיר לך שטח נקי”. תיעוד לתופעה זו מופיע בביתן בעבודת וידאו של האמנית נירה פרג, שתיעדה הריסת מבנה בירושלים, שאליה הוזמנו גם כוחות מצבא ארצות הברית.

"הכל השתנה". מילנה גיצין־אדירם, ארז אלה ודן הנדל (צילום: Florian Holzherr) 

אך ההשפעה הבולטת ביותר – שבאה לידי ביטוי גם בבחירה להציב חנות מזכרות בכניסה לתערוכה – היא ללא ספק פריחתם של הקניונים בכל פינה בארץ. “ישראל הפכה מהר מאוד למעצמת צריכה”, אומר אלה, “אנחנו במקום השני אחרי ארצות הברית מבחינת מטרים רבועים של מסחר לנפש. וזה נעשה לא ב־150 שנה, אלא ב־20 שנה, כשכל מה שהיה לנו לפני כן זה שק”ם ומשביר”. בתערוכה מוצגות עבודותיו של הצלם הגרמני פלוריאן הולצר, שחקר בשנים האחרונות את הקניון האמריקאי. הולצר הוזמן לישראל במיוחד, ומצא בקניונים המקומיים עדויות מרתקות לחיבור בין ארצות הברית לישראל. “הוא ראה דברים שאנחנו מעולם לא ראינו”, אמרה גיצין־אדירם. כך, למשל, באחד התצלומים שלו מוצג קניון איילון, הקניון הראשון בישראל, שבחזית המזרחית שלו ניצב סמל המנורה היהודי לצד סמל ה־M הענק של מקדונלדס. ההקבלה מתבקשת, אבל שקופה למי שחי כאן.

לדברי האוצרים, מאז שבחרו נושא לתערוכה לפני יותר משנתיים, העניין רק קיבל עוד ועוד רוח גבית. המחאה החברתית של השנה האחרונה, הם אומרים, נכנסה למשוואה ושינתה את הלך הרוח, אבל רחוקה מלשנות את המגמה האדריכלית. אלה מדגיש כי התערוכה לא נעדרת ביקורת על השיטה, “אבל אנחנו לא נגדה. אנחנו רוצים להבין אותה, לחשוף אותה, ואז לחיות בתוכה. אנחנו לא אומרים תחזרו אחורה, ההפך. אין מה לעשות. אמריקה עדיין סופר־רלוונטית ועדיין מאוד מאוד חזקה, וככה זה ימשיך להיות. אפילו סין – הם לא המציאו דברים חדשים, הם פשוט מנסים להיות אמריקה”. לדבריו, בשנים הקרובות תל אביב תיאלץ להידמות לארצות הברית אף יותר. “אם רוצים לאכלס הרבה אנשים, אי אפשר להישאר כמו שאנחנו היום”, הוא מסביר. “העיר לא תוכל להישאר עם בנייני שלוש וארבע קומות. יש דוגמאות שונות, ומנהטן אולי היא דוגמה קיצונית, אבל העיר צריכה להשתנות, בעיקר בנושא התשתיות”.

כך הפכנו למעצמת צריכה. דיזנגוף סנטר (צילום: אייל טואג)

בעקבות ההצלחה החריגה בביאנלה קיבלו האוצרים הזמנה להציג את התערוכה בניו יורק, ובימים אלה תמצאו אותה גם במתחם העיצוב החדש של ויה ארקדיה בבני ברק. במקביל העבירו את החומר שאספו למחלקת השימור בעיריית תל אביב. האם כדאי לשמר את הדברים? בכלל לא בטוח. “חשבנו שנגלה דברים מדהימים, אבל יצירות מופת אדריכליות לא מצאנו”, אלה מודה. “זה לא שאין מבנה פה מבנה שם שיש בהם משהו מעניין, אבל בסופו של דבר, כמעט כל המבנים כאן הם העתק כזה או אחר”. לדבריו, לא בטוח שמי שבנו את המבנים היו מעוניינים בשימורם. “אני מבין למה צריך היה לשמר את הבאוהאוס”, הוא אומר, “כי הערכים הם מסוג מסוים. אבל מאחורי המגדלים עומדים ערכים של יזמות חופשית, שינוי וקדמה – כך שהרעיון שלהם הוא דווקא להרוס ולהמשיך הלאה”. גיצין־אדירם טוענת לעומתו כי כבר אי אפשר להתכחש למונומנטים שהפכו לחלק מזוהה מקו הרקיע של העיר. “יש אזורי סיטי בתל אביב, והם הולכים לאיבוד”, היא אומרת, “כשבאים אלי אורחים מחו”ל ושואלים איפה הדאונטאון, אני אומרת שאין אחד, יש כמה. ברוטשילד למשל יש בניינים די יפים, לא רעים בכלל. אי אפשר לבטל את זה. צריך פשוט לבוא לחולדאי ולהגיד לו שיש לו עיר, והיא יכולה להיראות הרבה יותר טוב”.

» "נושאת מטוסים" מציגה גם במתחם העיצוב ויה ארקדיה, הלח"י 7, בני ברק. עד 7.10.

*#