אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתבונן על אווה רוטשילד: התערוכה הרפלקטיבית של טלי בן בסט

תערוכתה של טלי בן בסט אינה מתוחכמת או מעוררת דיונים על אמנות עכשווית אך היא חוויה מלאת ניואנסים המערבת את הצופה

תגובות

התערוכה הראשונה שראיתי רגע לפני סוף השבוע של פתיחת עונת התערוכות היא "להתבונן על אווה רוטשילד". אז אמנם את רוטשילד רואים בתערוכה רק ברמיזה, כרפרנס, אבל כתערוכה העוסקת באופן רפלקטיבי בצפייה באמנות עכשווית, נדמה לי כי זו פתיחה ראויה לעונה כולה.

» "להתבונן על אווה רוטשילד" - לכל הפרטים

זו אינה תערוכה מתוחכמת במיוחד, המעוררת שאלות או דיונים על אמנות עכשווית, מעמד הצופה, החלל או המופע האמנותי; יש בה קבלה נוחה ונעימה של אמנות. הצופים בצופים בתערוכות חווים בנינוחות שלהם, בקבלה הנעימה של האמנות, בחוסר ההתרסה.

התערוכה מציגה סדרת עבודות מוקדמת יחסית של בן בסט, היא נוצרה בשנים 2008-2007, ויש בה את העניין של בן בסט בחללים ובאדריכלות, לצד היבטים של יחסי צופה יצירה, יצירה חלל, וצופה חלל.

סדרת העבודות מבוססת על תצלומים שונים שנלקחו בחללי תצוגה ברחבי העולם, בהם הביאנלה בוונציה, יריד האמנות Frieze בלונדון ומוזיאון הטייט מודרן בלונדון. חלק מן החללים אפשר לזהות עם העבודות המוצגות בהם, חלקם עם עבודות שהוסטו ממקומן המקורי, ובחלקן עבודות "מומצאות" של בן בסט, ששתלה עבודות בחללים האיקוניים.

הצופה הקטן, היצירה הגדולה יותר והחלל העצום ברוב העבודות מקנים תחושה רליגיוזית, קדושה עכשווית, של כנסייה מודרנית, שבה הרצפה אפורה, הקירות לבנים והתאורה אינה של ויטראז', אלא כזו שנועדה לצמצם נוכחות ולהיות מקור אור בלבד, נטול כל הילה. ובתוך זה משוטט הצופה, זה האוחז בידו ברושור או קטלוג, זה המתקרב או מתרחק, זה הקורא את הכתובית ליד העבודה או זה שמניח לעצמו לשקוע בתוך האמנות המוצגת מולו.

יחד עם זאת, נדמה לי כי החוויה המוצגת היא עקרה וקרה. מציעה ביקורים מנומסים בחללים מקודשים. רוב הצופים נראים מגבם או מהצד, ותוך כדי שיטוט בתערוכה עצמה, זו של בן בסט, לא זו המדומיינת, הצופה הופך מודע לעצמו, איך אני הייתי נראה לו היו מציירים אותי מתבונן. מיד עולה על הפנים ארשת אינטלקטואלית, ואם נודה באמת, גם הבטן קצת נכנסת.

באופן זה נוצרת חוויה מערבת, ההופכת את הצופה לפאסיבי הרבה פחות. בן בסט מפליאה לקלוט את הניואנסים של הצופים בתערוכה, את השיתוף ההדדי של החוויות, ההשתהות או ההתרחקות מול עבודות מסוימות. האמנית מצליחה לייצר אינטימיות בצפייה בעבודות שלה עצמה, ביחסים בין הצופים בתערוכה שלה ובתערוכה הנצפית בעבודות. המבט הוא לכאורה סתמי, תיעודי, אך בן בסט מצליחה ליצור השהייה, נשימה אחת נוספת, המעצימה את הצפייה הכפולה.

נדמה לי כי הבעיה בתערוכה היא היעדר מנעד, אין התפתחות או שינוי בין העבודות. אווה רוטשילד נצפית רק בעבודה אחת, וכל העבודות מספרות את אותו הסיפור. מעניין ככל שיהיה, זה לא מספיק.

» טלי בן בסט, "להתבונן על אווה רוטשילד". עד 13.10. גלריה ג'ולי מ., בצלאל יפה 10, תל אביב. שעות פתיחה: ב-ה 12:00-19:00, ו ושבת 11:00-14:00

*#