רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צלם נשמה: ראיון עם אסף שחם, זוכה פרס קונסטנטינר לצילום

לרגל פתיחת תערוכת הפרס, מספר שחם איך איבד את האמון בצילום תיעודי ולמה קשה לו להגדיר את עצמו אמן פוליטי

תגובות

הצלם אסף שחם משתמש במדיום ככלי לביקורת חברתית ולהסתכלות אחרת על העולם, והוא עושה זאת בווירטואוזיות קלילה וחודרנית. שחם עורך מניפולציות על תצלומים, בוחן אופני פעולה של המצלמות עצמן, משחק עם סריקות ועם ציטוטים מתוך תמונות וסרטים. הארס פואטיקה הזאת משמשת אותו בעיקר ככלי מפותח להבעת מסרים חברתיים ופוליטיים, ממד שלא קיבל התייחסות ראויה עד היום.

נראה ששחם לגמרי במסלול הירוק. הוא סיים את לימודיו בבית הספר מנשר בשנה שעברה. עוד כסטודנט, בשנת 2011, זכה בפרס שפילמן לצילום, באפריל הציג תערוכת יחיד בגלריה טמפו רובאטו, טס בתור האמן הראשון בתוכנית רזידנסי של פרדריקה שר בברלין, שנקטעה בשל זכייתו הנוכחית בפרס קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי - פרס לצילום אמנותי המוענק מדי שנה, מאז 1999, על ידי מוזיאון תל אביב לצלם ישראלי אחד או יותר. בעבר זכו בפרס עדי נס, פבל וולברג, רועי קופר ומיכל חלבין - ובשבוע הבא (ו' 7.9) תיפתח תערוכת הפרס, "דרכים חדשות לגנוב נשמות ישנות", במוזיאון תל אביב.

» "דרכים חדשות לגנוב נשמות ישנות" - לכל הפרטים

» ביקורת על "!The king Is Dead,Long Live The King"

אהבה פשוטה ולא מודעת

שחם, 28, גדל במבשרת ציון, שם למד במגמת קולנוע. הוא התעניין בעיקר בעריכת וידאו והמשיך עם זה בשירות הצבאי כעורך ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, שם גם צילם סטילס כשהכריחו אותו, למרות שממש לא אהב את זה. אחרי השחרור התפרנס מעריכת סרטי חתונות "בסטודיו נוראי ביפו". "חדר העריכה היה בבית אמו של הבעלים", הוא מתאר את העבודה, "החתונות היו הארדקור, זה רצח אותי, פתאום שנאתי לערוך, זה היה הצד האפל של המקצוע".

למנשר הוא הגיע באופן שרירותי. "קצת לפני הלימודים טסתי לספרד לחודש, ממש נהניתי לצלם סטילס, לא באמת ידעתי מה אני רוצה כשחזרתי. לחזור לירושלים לא היה אופציה, לכן גם לא בצלאל, ובסוף נרשמתי למנשר. התחלתי את לימודי הצילום כמו רוב האנשים שאני מכיר - מתוך אהבה פשוטה ולא מודעת. בראיון הקבלה ביקשו שאביא תמונה שאני אוהב, והבאתי תמונה של אלכס ליבק, זה מה שהכרתי בזכות עיתון 'הארץ' ומתוך ספר שקיבלתי מתנה מבית הספר בסוף התיכון. נרשמתי למסלול המלא וחשבתי שאולי תספיק לי שנת לימוד אחת, בסוף נשארתי עד הסוף. הרגשתי שללמוד צילום זה אחד הדברים החשובים היום, כמו לדעת קרוא וכתוב, התאהבתי במה שעשיתי, זה מילא והעשיר אותי, לא חשבתי על שום דבר אחר, נכנסתי לזה באופן טוטאלי, ובתוך זה היו לי תנודות. איתגר אותי לצאת עם מצלמה לרחוב. בימוי לא נראה לי מאתגר, פאתוס הצלם המשוטט נראה לי קסום, לתפוס דברים".

האור הופך לאובייקט. "Time after Time and Again"

תיארת בעבר קורס חברתי תיעודי שהעבירו נועה בן שלום וגסטון איצקוביץ בשנה השנייה, שחולל אצלך שינוי גדול בתפיסת הצילום."זאת היתה חוויה נוראית. ביקשו שנבחר פרויקט עם אוריינטציה חברתית־פוליטית ונצא לדרך. אני הלכתי לכפר שלם, שעניין אותי באותם ימים, פינוי הבתים בשביל לבנות מגדלים. התחלתי לצלם והיה לי ברור מי החזקים מי החלשים, במי אני תומך, איפה אני נמצא ואיפה אני בתוך הסיטואציה - חשבתי שזאת תוכנית נדל"ן מרושעת שכופה על התושבים להתפנות ומספקת להם תחליפים לא הוגנים, חשבתי שאולי אוכל לעזור לתושבים, ולו בלהקשיב, הייתי מסור והיה לי כיף. קיבלו אותי ושיתפו אותי, אבל פתאום במקום שחור ולבן הכל נהיה אפור, פתאום ראיתי שהיו תושבים שפלשו לדירות כדי שיפנו אותם והם יקבלו פיצויים, ודווקא הם הסכימו להצטלם. כשאנשים רואים מצלמה הם רואים הזדמנות. הבנתי שצילום לא יכול לטפל בבעיות האלה, צילום יכול רק לקחת אותן לקיצוניות אחרת. איבדתי כל אמון בצילום תיעודי, זה מרגיש לי מובן מאליו, אבל אז זה לא היה".

שלב מערער זה הוביל למה שניסחו השופטים בפרס כ"שחם מפרק ומכשיל כלים בסיסיים ומשוכללים לייצור ולעיבוד דימויים, ומעמת בתצלומיו מושגי יסוד מימי ראשית הצילום עם מניפולציות דיגיטליות שנחשפות בסרבולן המגושם".

"התחלתי להתעניין במה צילום כן יכול לעשות", הוא מספר, "רציתי להבין מה זה הדבר שאני מחזיק ביד, מה זה הכלי הזה מצלמה. התחלתי לבדוק את הצילום וההיגיון הפנימי של הצילום, מהו הכלי שאני מחזיק לפני שאני יוצא איתו החוצה. התחלתי להיכנס אל תוך המצלמה ולפרק אותה, לרדת לבסיס שלה, לחשוב מה זה צילום, מה האלמנטים הבסיסיים של הצילום, להוריד את כל השכבות".

איך זה בא לידי ביטוי ביצירה?"בשנה השלישית יצרתי את הסדרה 'Time after Time and Again'. זה התחיל בקריאה על ייצור תמונת הצבע הראשונה, לא על ידי לא צלם אלא על ידי מדען סקוטי בשם ג'יימס קלרק מקסוול. אור נוצר על ידי הצבעים אדום כחול וירוק, והוא צילם את אותה תמונה שלוש פעמים, כל פעם עם פילטר אחר לפי השלישייה, והקרין את התמונות באמצעות שלושה מקרנים. עשיתי ניסוי בעצמי: לקחתי מצלמה וצילמתי חשיפה משולשת על אותו נגטיב צבעוני עם שלושת הפילטרים, אבל לא קרה כלום - התמונה נראתה רגילה לחלוטין ועם כל הצבעים הנכונים. התחלתי להזיז אובייקטים בתוך התמונה, כך אפשר לראות את הפילטרים ולמעשה את מבנה האור וההשפעה שלו על הצבעים. בתמונת שעון השמש, שתוצג בתערוכה במוזיאון, יש את תמצית המהלך, השינוי נגרם בגלל תזוזת השמש בשקיעה. זה מה שהופך את האור לאובייקט".

לירות במאגרי מידע. "איי שוט מסדה"

ספר לי על תהליך ייצור העבודה של "איי שוט מסדה"."לקחתי ספר עם התמונה הזאת של מצדה, ויריתי בו כשהוא היה סגור, בכלל רציתי לירות בדברים אחרים, והבאתי את הספר כדי לראות איזה כלי נשק עושה איזה סוג חור, וכך יצאה העבודה. לספר עשיתי סריקת תלת ממד, ובסופו של דבר הדפסתי את התוצאה. רציתי לירות במאגרי ידע ושימור של מידע, קביעת מידע, כמו ספרי היסטוריה וארכיון. מה שעורר בי את המחשבה זאת העובדה שהצילום כל כך חדש ונאבק על ההצדקה האמנותית שלו, ופשוט ניכסו צלמים כאמנים כדי לבנות היסטוריה למדיום הזה. את הפס הצהוב הוספתי במחשב לאחר מכן, ניכסתי את הדימוי לעצמי והוספתי עליו עוד פעולה אמנותית. אמנות היא לא רק פעולה מושגית אלא גם אסתטית".

גם חשיפת האמצעים בתצלומי הצבע והסריקות היא פוליטיקה של המדיום. קשה לך שאני קוראת לעבודות שלך פוליטיות וחברתיות."הבסיס לתוכן העבודות הוא יחסי אהבה־שנאה שיש לי עם הדברים, ועם אמנות פוליטית גם יש לי רומן מורכב. מצד אחד כנראה אי אפשר להימנע מאמנות פוליטית בגלל המקום והזמן, אבל אני לא ממש רואה את עצמי כיצור פוליטי. אני לא יודע למה קשה לי להודות בזה, אני לא טוטאלי כיצור פוליטי, או פעיל פוליטי, כאקטיביסט. כל מה שקרה פה בקיץ שעבר - יש לי רגשות אשמה שלא מספיק לקחתי בזה חלק. ואם העבודות שלי פוליטיות, מה זה אומר בעצם? מה זה אומר על המוטיבציות שלי? אני רואה את זה שאני צריך לכתת רגלי ולהיות בראש ההפגנות, ואני לא עושה את זה".

לא טוטאלי כיצור פוליטי? "דרכים חדשות לגנוב נשמות ישנות"

בעצם קשה לך להגדיר את העבודות שלך כפוליטיות כי אתה לא הולך מספיק להפגנות ולא נעצר בהן."כן, בדיוק. השאלה המעניינת היא איפה האמנות קורית? אם זה קורה בגלריה או במוסד אמנות זה מרוקן את תוכן העבודה מהפוליטיקה. כמה אנשים מגיעים לתערוכות בגלריות? בקיץ האחרון הייתי בברלין ברזידנסי מטעם פרדריקה שר. היתה לי דירה וסטודיו, ועקבתי מרחוק אחרי ההפגנות שהיו. פתאום מופצות תמונות של שוטרים שמצלמים אזרחים, והם כהתנגדות מצלמים את השוטרים. ואז בחיפוש בגוגל קורה דבר מעניין - כשאתה רושם נגיד 'אזרחים מצלמים שוטרים' ולהפך, אתה מקבל את אותה התמונה. זה בעצם מכשיל את מנוע החיפוש".

בגלריה הפוליטיקה התרוקנה

בסדרה "American Dream" לקח שחם גלויות של מקומות מרכזיים כמו מגדלי התאומים, היכל הספר, אתר ההנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי בירושלים, תמונת אנדרטת חיל הנחתים של ארצות הברית, המבוססת על תמונת הנפת הדגל המפורסמת באי היפני איוו ג'ימה - ואת כולן העביר בסורק, וברגע מסוים העביר את הגליות עם קרן הסריקה, כך שהתמונות הוארכו והדגישו מוטיבים שחידדו את המשמעויות - בנייני התאומים המוארכים, לדוגמה, מדגישים עוד יותר את היעדרם. בתמונה של היכל הספר העיוות האופטי נראה כמו פטריית פצצת אטום. אבל נראה שגם אלמנטים כאלה לא מספיקים לשחם.

"זה מספיק?", הוא שואל, "בסופו של דבר מבחינתי המסר מסתכם באיפה זה נמצא. אם זה בגלריה מסחרית, זה מרוקן את התוכן, ככה אני מרגיש. אפילו כשמדובר בתנועה ציבורית, אני עושה הפרדה בין פעולות במוזיאון בת ים ובין הפרת סדר ציבורי באמצע תל אביב. אולי זה קשור לאופן שבו הסביבה הקרובה שלי מתפקדת בנושאים פוליטיים".

אתה מציג עכשיו במוזיאון תל אביב, יגיעו לשם יותר מכמה מאות, אתה יכול להציג שם עבודות רדיקליות. "אני חושב שיש מקום לחתרנות במוזיאון, אבל יש משהו במוסדות ובמנגנונים האלה שמפרק את הפוליטיקה מהדבר. הייתי בביאנלה לאמנות פוליטית בברלין, ואין שם פוליטיקה, הפוליטיקה קורית ברחוב, המוסדות האלה מרוקנים את משמעות העבודות, לכן היה לי חשוב לפרסם את העבודות שלי באינטרנט. יוטיוב זאת זירה פוליטית. לשים עבודה בפייסבוק זה פוליטי, בגלריה הפוליטיקה כבר התרוקנה. אבל אני לא אומר בוא לא נעשה את זה".

ציטוט מ"כלבי אשמורת". "The Collectors - purple"

בסדרת התצלומים "The Collectors" תיעדת גברים שאוספים מתכות במזבלות, ועל פניהם ריבועים פורמליסטים צבעוניים. "טוב, בסדר, אני מודה, אני פוליטי. העבודה נוצרה כיוון שאני גר בדרום תל אביב, אני רואה את אוספי המתכות עוברים לי כל הזמן מתחת לבית, התחשק לי לתעד אותם, וכשהלכתי למגרש גרוטאות באזור אליפלט, ולקחתי איתי את ריבועי הצבע, ציטוט מ'כלבי אשמורת', כשמות השודדים מיסטר פינק, מיסטר ווייט, מיסטר בראון וכו'".

בעבודה "Roller", המוצגת ביוטיוב, מציג שחם את כל חברי הפייסבוק שלו לרקע השיר "We'll Meet Again" של וירה לין, שהוא שיר הנושא של "ד''ר סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה" - סרטו של קובריק על שיגעון הגדלות ופצצת האטום. הקשר רלוונטי ומצמרר מתמיד.

יוטיוב זאת זירה פוליטית:

העבודה שחתמה את התערוכה "The king Is Dead,Long Live The King!" בגלריה טמפו רובאטו, ששמה מתייחס למות הצילום וגילויו באמצעים חדשים, תוצג גם במוזיאון תל אביב.

"בעבודה 'הירושימה' רואים צללית אדם וסולם על בניין, מתוך חוברת 'תמונות המאה ה־20'", מספר שחם. "הצגתה היא פעולה שרי לוינית לחלוטין, של ניכוס דימוי והעברת משמעויותיו באופן חדש לשאר העבודות. בתערוכה במוזיאון אני הולך להציג סריקה נוספת של תצלום עבודה של האמן פול סיטרואן, אמן מהדור הראשון של הבאוהאוס. בדימוי רואים איש מסתכל בתיאטרון במשקפת ולפניו יש רקע שחור שהוא נבלע בו. בהתחלה חשבתי לעשות עבודה בהשראת התצלום הזה, בסוף החלטתי לסרוק אותו ולהציג אותו - יש את האדם שמציץ על משהו במשקפת, ואז הצלם שמציץ עליו מציץ על מישהו אחר, ואני מנכס את הסיטואציה וגורם לצופים להציץ עליה. פעולת ההצצה והניכוס טבועות עמוק בצילום, אבל אני המציצן הגדול שסוגר את השרשרת".

פעולה שרי לוינית לחלוטין. "הירושימה"

» אסף שחם, "דרכים חדשות לגנוב נשמות ישנות". ו' 7.9. מוזיאון תל אביב. שעות פתיחה: א' סגור ב', ד' 16.00-10.00 ג', ה' 22.00-10.00 ו' 14.00-10.00 שבת 16.00-10.00

 

 

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true