אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהבה בת המאה ה-20: תערוכת הצילום המודרני במכון שפילמן

בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה באיכות גבוהה בנייד, והכל מתועד, משודר ומוקרן כמעט בו בזמן, תערוכת הצילום מתחילת המאה ה־20 של מכון שפילמן היא הזדמנות מופלאה לחוות מחדש את המדיום

תגובות

הדבר ששלום שפילמן חושש ממנו הוא שאנשים יחלפו ליד התצלומים בלי להתבונן בהם לעומק. בלי לנסות לחוות, לחוש, להבין, בלי לתפוס את הדבר החמקמק הזה, ההופך תצלום ליותר מאשר חלקיק השנייה, המתעד את מה שהצלם ראה לנגד עיניו. נראה לי שכל מי שיסתובב בתערוכה "Luma" (בתנאי כמובן שיצלח את הקור המקפיא, תוצאה של חוקי שימור קפדניים), ימלא אחר רצונו של שפילמן.

תערוכת הצילומים, שבה מוצגים עשרות תצלומים קטנים, רובם בשחור־לבן, של צילום מודרני מן המחצית הראשונה של המאה ה־20, היא תערוכה מורכבת, מעניינת, המדגימה היטב את יכולותיו של המדיום, את המהות הטמונה בעצם קיומו, הפער בין המציאות לנראה לעין, בתיווך של אמצעי המנציח זאת. גם למי שמתעניין בצילום עכשווי, רבים מהשמות בתערוכה אינם מוכרים, אך כאשר מסתובבים בה ומתבוננים לעומק, התחושה היא כי מדובר ביצירות חשובות, מהותיות, חלקן יצירות מופת ממש של צילום.

» LUMA - לכל הפרטים

» התערוכה LUMA: צילום אוונגרד מהמאה ה-20

מכון שפילמן הוא הבייבי של שלום שפילמן, שבמשך 40 שנה חווה תשוקה רדומה לאמנות בכלל ולצילום בפרט, בגיל 60 פרש מן העולם העסקי ובשנת 2008 התחיל בהקמת המכון. שפילמן מספר כי הוא החל במסע כאשר שמע את אמירתו המפורסמת של לסלו מוהולי־נאג' (אמן רב תחומי, חלוץ ופורץ דרך בצילום המופשט, תיאורטיקן ואחד המורים המשפיעים בבית הספר לבאוהאוס של גרופיוס) שאנאלפבית העתיד הוא לא מי שלא יידע קרוא וכתוב, אלא מי שלא יידע להשתמש במצלמה ולקרוא צילום.

מכאן, אומר שפילמן, החל המסע שלו, מסע תיאורטי ופילוסופי לחקר הצילום, הגישות השונות המתקשרות אליו, ההיסטוריה והפרקטיקה שלו. הוא פגש אמנים, אוצרים וחוקרים, ואחרי שנתיים של חפירה מעמיקה, עדיין לא מצא, לתדהמתו, תשובה לשאלה מה זה צילום. שפילמן התמקד בגישה הפנומנולוגית, המבקשת לחקור את מבני החוויה והתודעה. במילים אחרות, לצופה המתבונן בתצלום ולמעורבות שלו יש חלק משמעותי בכינון המרחב הטקסטואלי.

אפשר אם כן להבין מדוע שפילמן מבקש שתתבוננו באמת ולא תרפרפו תוך כדי שיחה בנייד או התכווננות לקפה של אחרי. הצופה צריך להיות מעורב, פתוח לצילום, וזה מצדו אמור לשאוב אותו פנימה, לדקור אותו. התערוכה, שאצרה ד"ר איה לוריא, עומדת לדעתי בכבוד בהצהרת הכוונות.

כיום, בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה באיכות גבוהה בנייד, והכל מתועד, משודר ומוקרן כמעט בו בזמן, פגישה עם צילום מתחילת המאה ה־20 היא הזדמנות מופלאה לחוות מחדש את המדיום. התערוכה עוסקת ב"New Vision", תופעה בתולדות הצילום שצמחה ממשנתו של לסלו מוהולי־נאג'. הכניסה לתערוכה עוברת דרך עבודה של יאן טיכי, שלאורך השנים הושפע עמוקות מיצירתו ומשנתו של נאג'. בעבודתו עשה טיכי שימוש בחומרים שהכין נאג' לסרט על עיר עתידנית. החומרים הללו הוצגו רק פעם אחת בשנת 1975, וטיכי לקח אותם ויצר עבודה חדשה, המבוססת על שפת הכפלה, פוזיטיב ונגטיב, שיש בה הרבה גם משפתו של טיכי עצמו.

הושפע ממשנתו של לסלו מוהולי־נאג' (עבודה של יאן טיכי)

בתערוכה מתקיים מהלך של התפתחות פנים מדיומלית. היא מתחילה בהצגה של עבודות בעלות פן קלאסי, התנסות באור וצל, פוטוגרמות, עד שהיא מגיעה לנקודת הקיצון שלה – ההפשטה. ברוב העבודות, בוודאי בטובות, יש היבטים פואטיים, אניגמטיים, אם מדיומליים ואם תמטיים. כך למשל, עבודות של ברניס אבוט, אמנית אמריקאית שהתחברה עם מאן ריי בפאריז והכירה את נאג'. העבודות שלה מנסות להמחיש תופעות פיזיקליות באמצעות טכניקות ועזרים שונים. "תבנית גל", משנת 1958, מצלמת את הבלתי נראה, גלי קול, והיא עושה זאת בצילום יפהפה ומופשט, בקומפוזיציה מוקפדת המחלקת באופן דרמטי את המצע לשני משולשים. הסאונד נוכח פה במופע הנע בין כבדות לרטט, והעין תופסת את מה שלא ניתן לראות. 

היינץ האייק־האלקה יוצר עבודות מופשטות לגמרי של הדפס כסף. "מוזיקה באתר" היא התגלות של האמנות המופשטת ביותר, המוזיקה, בתצלום שהוא ריחוף מטאפיזי של תווים. מפתה לחשוב על הבריחה למופשט כריאקציה למציאות של מלחמות העולם. בכלל, אין להתעלם מן המציאות החיצונית הקשה לנוכח ההתפתחויות באמנות הצילום, שמחד עשתה שימוש בטכנולוגיה, ומאידך עברה למחוזות מופשטים ומטאפיזיים.

מעניין גם לחשוב על העבודות בהקשר של מגמות באמנות הציור והפיסול באותה התקופה. העבודה של אהרון זיסקינד, "צפון קרוליינה 28", משנת 1951, היא צילום של מודעות תלושות מקיר לבנים, המותירות מעט מהאותיות תחתן. זה קשור כמובן לפופ ארט המוקדם שהתפתח באותן שנים,  עם האופי הקולאז'י של התצלום, וכך גם העיסוק בכרזות ושלטים.

שיטוט בתערוכה מממש היטב את החזון של שפילמן. העבודות דורשות התבוננות מדוקדקת, בוחנת, נרגשת לפרקים. הן ברובן קטנות ממדים, צנועות למראה, ולצופה, הרגיל לפיצוץ של דימויים לצילום דיגיטלי מושלם, מוצעת כאן נקודת מבט נוספת, אטית ומהורהרת, מופשטת ואינטליגנטית, כזו שאינה מרהיבה אולי, אך היא מורכבת ומפתיעה.

» LUMA - צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה ה-20. עד 27.10. מכון שפילמן לצילום, שוקן 27, קומה 3, תל אביב. שעות פעילות: ג' וה' 17:00-20:00, ו' ושבת 10:00-14:00. 

*#