שי הרלב, עכבר העיר

240 אמנים ו-60 גלריות השתתפו באירועי "אוהבים אמנות-עושים אמנות", למעלה מ-30 אלף מבקרים וכ-60 אמנים השתתפו באירועי "צבע טרי" שהתקיימו באפריל האחרון, רובם המוחלט אמנים בתחילת דרכם וכ- 40 אלף מבקרים פקדו את רחובות הרצליה בביאנלה הקודמת ב – 2009. בשנים האחרונות התפתחה מגמה אמנותית של ערים, אוצרים ומפיקי אירועים שמוציאים את אירועי האמנות הפלסטית לרחובות ולמרחבים הציבוריים. מה שהתחיל כאירועים גדולים בעיקר בתל אביב, אומץ על ידי הפריפריה בחום. נדמה שהדרך החמה ביותר להנגיש את האמנות להמון היא לאוורר אותו מקירות המוזיאון הארכאיים ישר אל לב המתחם הציבורי: ברחוב, בשדרה, בכיכר ואפילו בבתי הקפה. אבל האם מקומה של האמנות ברחוב - פולשת  למרחב הציבורי העירוני? ולמה האירועים האלו בעצם תורמים - לקהל הרחב או לעיריות?

חינוך לאמנות בין אירועי האמנות בארץ בולטת הביאנלה בהרצליה שנפתחת בשבוע הבא. דליה לוין, יוזמת האירוע ומנהלת מוזיאון הרצליה, מצדדת ומסבירה את החשיבות של אירועי מסוג זה לציבור. "זה אחד מתפקידיו של החינוך לאמנות במובן הכי רחב שלו", היא אומרת. "עד היום ערכנו תערוכות בינלאומיות וישראליות יותר מורכבות ויותר קליטות - ועדיין מדובר בקהל מאד מסוים שבא לראות אמנות. במסגרת התפקיד אני כל הזמן שואלת את עצמי האם היצירות מספיק נגישות וברורות והאם הן רלוונטיות לקהילה שנמצאת גם מסביב למוזיאון? אלו שאלות מהותיות שאסור להירתע מהן". הביאנלה בהרצליה מתקיימת בעיר זו השנה השלישית. מחצית מן העבודות צפויות להציג בחלל המוזיאון וכל השאר ימוקמו במדרחוב של מרכז העיר וברחוב סוקולוב הראשי. "השנה רצינו להדגיש את מרכז העיר: את המדרחוב, הפאסז'- מקומות שאנחנו מגדירים מחדש לתקופה מסוימת", מסבירה לוין. "אנשים יעברו ויראו את העבודות כמעט בלית ברירה ואנחנו לא נקשה עליהם - נכתוב ליד כל עבודה את שמה, שם האמן וטקסט קצר על העבודה. אני רוצה שאנשים שיעברו לא יתלבטו לגבי מה זה".

מגדירים מחדש את הרחוב. עבודה של פיטר ווכטלר מתוך אירועי הביאנלה הרצליה

לעומת הנגישות שמציעה לוין, אורי דסאו, אוצר התערוכה המרכזית בביאנלה, מאמין שצריך לאתגר את הקהל ולגרום לו לחשוב גם שהוא ממוקם במקום נגיש. דבר זה בא לידי ביטוי כבר בשם התערוכה - "המכה השנייה", כותרת טעונה פוליטית שלקוחה מעולם המושגים האסטרטגי של תקופת המלחמה הקרה. "אני לא מתעסק בקהל", מציין דסאו, "קנה המידה שלי הוא האינדיבידואל -  ולא הקהל כמסה ולא הציבוריות הישראלית. אני רוצה להציג רצף של עבודות כדי שהמתבונן יעבור חוויה שתגרום לו להבין אחרת את מקומו בעולם, את פחדיו ומה הוא מבקש מהחיים". דסאו מתייחס לכך שעצם הוצאת העבודות אל הרחוב הוא אקט פולשני - ומבורך מבחינתו. "אחת מהעבודות המרכזיות בתערוכה היא של האמן פיטר בוגנהאוט במגרש חנייה קטנטן לצד מוזיאון הרצליה. מדובר במוט של בית שנפל על מוט גרר בחניון מרכזי, והוא חודר-לא חודר אל החניון. זוהי עבודה שמוצגת לצד הריסות של בית ותפקידה לחבר את הקהל לחשיבה על החיים, על אובדן בתוך קונטקסט של אמנות".

איים שנשכחו בזרם ד"ר רועי ברנד, איש אמנות ידוע והאוצר הראשי של גלריה 23 בצלאל/ירושלים, טוען שהנגשת האמנות צריכה להעשות תוך שימוש נכון במרחב הציבורי. לדבריו יש להימנע משימוש במבנים עירוניים ומסחריים ולמקד את הצגת האמנות במקומות שייכים לציבור באופן מובהק. "האמנות הציבורית אינה חייב להיות ברחוב", הוא אומר, "היא יכולה להיות במבנים שמוחזרים לציבור כמו בית עם, ספריה ציבורית או תחנת כוח. מרבית מאזורי החוץ הללו כמו חוף הים, כיכרות, חניונים פארקים סגורים ואפילו קטעי רחוב שמשו בעבר כמרחב ציבורי אבל הופקעו בעזרת העיריות על ידי אנשי נדל"ן ויזמים פרטיים. אמנות ציבורית צריכה לבטא סוג של אלטרנטיבה אידיאולוגית לשימוש במבנה מסחרי ולספק צורת הסתכלות רחבה יותר. לדוגמא הסקוואטינג (פלישה לבית מגורים שלא נעשה בו שימוש תקופת זמן) בסוהו ניו-יורק, בלונדון ובברלין. במקומות הללו החלו סצנות של אמנות אלטרנטיבית והדבר נתן זריקת מרץ לאמנות כאשר תושבי העיר והארט-קולקטיב יצרו וחיו באותו המקום. גם ה- Modern Tate בלונדון, ששוכן בתחנת כוח, עונה על אותו הצורך. מדובר באיים קטנים ששכחנו שנלקחו מאיתנו -  ספריות, גנים, אוניברסיטאות שצריך להחזיר אותם חזרה לציבור. ההפקעה הזו צריכה להיות חלק מהמחאה החברתית".

יותר תערוכות בתחנות כוח, פחות ברחוב. אירועי "צבע טרי" 2011 (צילום: אריאל בשור)

ביקורת נוספת מעלה ברנד כנגד הרמה האוצרתית של אירועים ותערוכות מסוג זה. "אסור שהפקידות העירונית תהיה זו שיוזמת, מחליטה וגם מפקחת על העשייה", הוא פוסק. "בדרך כלל פקיד עירייה שחושב על פסל בכיכר רואה מול עיניו חתיכת קרש בצבע ורוד עם ברזל מקומט לידו - זה תוצר של וועדות ביורוקרטיות ולא של אמנות אמיתית. זו לא אמנות חיה באמת. אנשי עירייה צריכים לדעת להכניס אמנים ואוצרים צעירים שיש להם מחשבה, דמיון וחושים מחודדים בצורה שהם מסתכלים על דברים. וזה אפילו לא מתחיל באמנות -זה צריך להתחיל בדברים קטנים כמו שלטי הרחוב".

לאן הולך הכסף שלכם? ולמרות הפרסום, החיבוק המיינסטרימי והתודעה הציבורית ההולכת וגדלה לאירועים מסוג זה, אמנים רבים מאמינים שהם משמשים את העירייה כעלה תאנה. הדס רשף, מראשי מחאת האמנים הפלסטיים בקיץ האחרון, אמנית ואוצרת, מתייחסת לאירועים גדולים כמו "אוהבים אמנות-עושים אמנות" ו- "צבע טרי" כאירועים קצרים שנותנים לעירייה אפשרות לנפנף בכותרות כמו "השקעה באמנות". "העירייה מקשה מאד על האמנים ועושה הון סימבולי על גבם דרך לילה חד-פעמי ברחוב גורדון או סופשבוע בודד של חדרי סטודיו פתוחים", היא טוענת. "בעיניי זו הייתה יוזמה מאד בעייתית. ראשית, לא כל האמנים רואים בסטודיו הפרטי שלהם כאתר תצוגה נכון ומתאים לעבודותיהם. שנית, אמנים רבים השביתו את האירוע מהסיבה הפשוטה שזה לא רק הסטודיו שלהם אלא הבית שלהם. כך שהם נפגעים ומשלמים כפל ארנונה לעיריית ת"א, כשאותו נכס משמש גם למגורים וגם כמקום עבודה".

עלה תאנה. עבודה של הילה עמרם מתוך אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות"

בנוסף, השנה לא יתקיים אחד מאירועי האמנות הגדולים של תל אביב , Art-TLV, שאחד כוחות עם הביאנלה בהרצליה. לא מעט אנשים מתנגדים להחלטת העירייה ויוצאים כנגד ביטול אחד מאירוע האמנות המרכזיים והחשובים בעיר. רשף מוסיפה: "בפועל היו בשנים האחרונות שני אירועים גדולים. אירועי ArtTlV שהתקיימו 3 שנים ברציפות (2008-2010) והביאנלה בהרצליה שמתקיימת אחת לשנתיים מ- 2007. שניהם יחד היוו הפנינג של אמנות ציבורית ונתנו סיכוי לאמנים רבים לחשיפה. האיחוד הזה מדלדל את אירועי האמנות ואת הייצוג של האמנים לחצי. מה גם שלדעתי תל אביב היא העיר המרכזית של האמנות בישראל - אין שום סיבה לבטל אירוע שהוא הזדמנות כה גדולה לקהילה גדולה של אמנים פעילים. חבל שבסופו של דבר הכול מתחיל ונגמר בספונסרים ובכסף".

אמנות למעונבים במקביל לביטול האירוע הכריזה העירייה על שנת 2012 כשנת האמנות בתל אביב ובקרוב מאוד עתיד להיפתח בעיר האגף החדש והמדובר של מוזיאון תל אביב. זהו פרויקט הדגל שהגה פרופסור מוטי עומר ז"ל, מנהלו המיתולוגי של  המוזיאון במשך 14 שנים. רשף טוענת שמדובר באירוע סגור, מתוקשר ומעונב שמטרתו להביא לעיר כמות נכבדה של שועי אמנות ואנשים חשובים, אך בפועל הוא בעל חשיבות פרקטית דלה. "זוהי דרך איכותית לכאורה להפוך את תל אביב לעיר עולם, תוך שפיכת כספים לאליטות המקומיות", פוסקת רשף. "מתסכל שבאירוע אמנות כזה העירייה יכולה להשקיע המון כסף וזאת במקום אירועי אמנות השווים לכל נפש, כמו Art-TLV. הרי אמנים וצרכני אמנות שהינם  קהל היעד לא יוזמנו להשקה הראוותנית הזו".

בתגובה מסרה סגנית דוברת עיריית תל אביב, אלמוג כהן: "אירוע האמנות המרכזי בתל אביב 'אוהבים אמנות' הורחב מיום אחד בשנה לסופשבוע שלם. במסגרת האירוע השנה הוצגו כ- 40 עבודות במרחב הציבורי ולמעלה מ- 60 אמנים ויוצרים הוזמנו להציג את יצירתם. כל העבודות החדשות מומנו וכל האמנים קיבלו שכר על השתתפותם. לגבי אירועי Art-TLV בעיר -  הפרויקט התקיים בעיר מ- 2008-2010. עם זאת, לאור פניית העמותה להעביר את רוב הנטל התקציבי לעירייה, הוחלט כי לא ניתן לתקצב זאת בשיעור הכספי הגבוה הנדרש על ידי עמותת Art-TLV. עיריית הרצליה מצדה, החליטה להיות נדיבה והשקיעה 2.5 מיליון שקל מתקציבה בביאנלה השלישית ועוד קרוב למיליון שקל גויסו ממשקיעים פרטיים, תושבי העיר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ