אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פעימות הלב": מפורש, סכמתי ומניפולטיבי

המיצב של כריסטיאן בולטנסקי לכאורה נוגע בנימים הכואבים של לידה, מוות וחידלון, אך הוא עושה זאת ממקום כל כך מוכר ונוח, עד שלא נותר אלא להתייחס אליו במידה רבה של אכזבה וריחוק

תגובות

התערוכה "פעימות הלב" היא מיצב של כריסטיאן בולטנסקי. המיצב כולל סאונד של פעימות לבו של האמן, עשרות מראות שחורות בגדלים שונים התלויות מפוזרות על גבי קירות החלל החשוך לחלוטין ועבודת וידאו שבה דיוקנאות בשחור לבן מתחלפים בזה אחר זה בתהליך מינורי. העריכה היא של דיזולב עדין, שבו דמות אחת מתפוגגת לאטה בעוד האחרת נולדת ממנה. הדיוקנאות, כך מתברר, הם דיוקן עצמי של האמן, מגיל שש עד 60. הם מוקרנים על גבי מסך מתוח הנע קלות ויוצרים כך מראה רפאים. כל האלמנטים הללו מצויים בתוך חלל העטוף כולו בחשכה ומואר רק במרכז, על ידי נורה המשתלשלת מן התקרה, המהבהבת על פי קצב פעימות הלב. הצופים רואים את פני האמן המשתנים, חשים את חייו דרך פעימות הלב, ושוקעים לתוך החלל החשוך, המואר רק בזכות הלב הפועם.

» "פעימות הלב", כריסטיאן בולטנסקי - לכל הפרטים

המיצב הוא בעיקר אווירה, הלך רוח, והוא עובד על התחושות הבסיסיות ביותר: חדר חשוך, סאונד רועם ודופק, נורה צהובה מהבהבת, נדלקת ונכבית תדיר, ועשרות משטחים מבהיקים, המשקפים את הצופה, אך גם בולעים אותו לתוכו. המיצב אמנם נשמע אפקטיבי, כזה שכובש את הצופה ומעניק לו חוויה טוטאלית, אך למעשה הוא מפורש, סכמתי ונוסחתי מאוד, והמניפולציה הבוטה שהוא משתמש בה גורמת לאיבוד האפקט ומולידה התייחסות צינית. השאיפה ללא ספק היתה ליצור תערוכה עוצמתית, אך התוצאה היא לא יותר מאשר מניירה.

הסאונד טורד, חודר לתוך הגוף ויוצר ויברציות ברצפה. ההקבלה של הבהוב המנורה והסאונד מנכיחים את פעימות הלב באופן ויזואלי. הקונוטציות אינן רומנטיות אלא של אימה מתגלגלת, סכנה מתקרבת ועינויים פוטנציאליים. נראה כי בולטנסקי מציע קורבן. האם אלו פעימות הלב שלו, הדיוקנאות העצמיים, או אולי זהו קורבן שכבר הוקרב? מובן שמפתה ואף מחייב כמעט לקשור זאת לחוויית השואה, המצויה ברבות מעבודותיו, המנכיחות באופנים שונים מאסה של אנשים שנכחדו, דיוקנאות אנונימיים וקבר אחים. רמיזות לשואה אפשר לראות גם בתערוכה זאת, למשל בריבועים השחורים כמסמלים דיוקנאות של נרצחים שאי אפשר לזהות, אך בבואות הצופים משתקפות ונבלעות בתוכם. ודמות הרפאים של האמן עצמו, המתחלפת על המסך בתנועה אטית, כמעט בלתי מורגשת, מרמזת על החיים החולפים להם.

המניפולציה הבוטה גורמת לאיבוד האפקט (צילום: מארק דומאז')

החומרים הרגילים של בולטנסקי מצויים כאמור גם כאן - תצלומים העוברים עיבוד עד שהם הופכים אנונימיים (שבמיצב זה הוחלפו בלוחות שחורים), נרות או נורות, חומרים מתכלים, חזרתיות, צבעוניות מובחנת של שחור ולבן, יצירת מרחב שדן במוות, זיכרון, ילדות והנצחת המתים. אך נדמה כי השילוב בין הסאונד, המחבר בין הלמות תופי מלחמה לאולטרסאונד מוגבר של דופק, לתאורה החשוכה ולצילומים, שהוחלפו בלוחות השחורים, בהם משתקף הצופה עצמו כדמות רפאים, הופכים פה למוגזמים, גרוטסקים כמעט. בולטנסקי ממחזר את עצמו, נוגע לכאורה בנימים הכואבים של לידה, מוות וחידלון, אך הוא עושה זאת ממקום כל כך מוכר ונוח, עד שלא נותר אלא להתייחס לכל המיצב במידה רבה של אכזבה וריחוק.

מרי שק, שאצרה את התערוכה, כותבת כי "באמצעות תערוכותיו, בולטנסקי מקים אנדרטת זיכרון לאלפי אנשים אלמונים שכבר אינם. הוא עושה זאת על ידי הקלטת פעימות לבם, יצירת ארכיב קולי של הפעימות והעברתו לאי קטן ביפן - אג'ימה. בכוונת האמן לרכז באי היפני אלפי הקלטות של פעימות לב אנושיות שינציחו את בעלי הלבבות הללו גם לאחר מותם, ובזכותן יוכלו קרוביהם ויקיריהם של הנפטרים להגיע לאי ולשמוע את פעימות הלב של אהובם המת. הוא מאמין שמה שנותר מאדם אחרי לכתו הם חפציו והנוכחות הנעדרת שלו, ועל כן הוא בוחר להקים אנדרטה של זיכרונות ופריטים, שמעניקה מעט אופטימיות בעולם הקודר של המוות ומעבירה את המסר כי יש חיים אחריו". הארכיב הזה נשמע כמו משהו שמתאים להתקיים ביפן. מה השלב הבא? שאיזה מותג נוצץ ישתיל את הפעימות על אבזם חגורה של גוצ'י?

מנורה יחידה מנכיחה את פעימות הלב באופן ויזאולי (צילום: מארק דומאז')

וכך, תערוכה שרוצה לזעזע, להרשים, לטלטל את הצופה ולגרום לו לחוויה עוצמתית, חושפת את אמצעי ההבעה שלה באופן גלוי ונותרת מפורשת מדי ומניפולטיבית. אני חושבת על מיצבים קודמים של בולטנסקי, במוזיאון ישראל למשל, שבהם המינון היה מדויק יותר. בתערוכה זו הכל נעשה כמו שצריך, אבל הסך הכל הוא פחות מחלקיו.

» "פעימות הלב", כריסטיאן בולטנסקי. עד 13.10. מוזיאון נחום גוטמן לאמנות. שעות פעילות: א'-ה' 10:00-16:00 יום ו' - 10:00-14:00 ללא תשלום, שבת 10:00-15:00.

*#