אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכת בוגרי בצלאל תואר שני: מגוונת, אינטליגנטית ומצחיקה

המיצב העדין של להלי פרילינג, הבלונים הכבדים של קרן אלה גפן וחלל הקבר של איתמר שמשוני. הדור הבא של האמנות מעולם לא נראה טוב כל כך

תגובות

"תלויים באחרים", תערוכת בוגרי התואר השני של בצלאל, היא לדעתי אחת מתערוכות הבוגרים הטובות של השנים האחרונות. העבודות מנומקות ואינן מונומנטליות, המדיה מגוונת, כולל ניו מדיה, אך יש גם ציור מסורתי. החלל אינו משתלט על העבודות, והעבודות במיטבן מתקשרות איתו היטב. מעבר לכל, עבודות רבות אינטליגנטיות ומציעות הומור, מצרך נדיר למדי באמנות הישראלית.

» תערוכת בוגרים - תואר שני בצלאל 2012 - לכל הפרטים

העבודה המרשימה ביותר לדעתי היא של להלי פרילינג. המיצב שלה הוא קסם קטן ובלתי צפוי. מינימליסטי, שקט ורגיש, לוכד את הצופים בקוריו ושואב אותו לתוכם, בלי לייצר רעש סביב. המיצב מצוי בחדר פנימי, שבו טוותה האמנית קורי עכביש מחוט דיג שקוף מרוח בדבק. כמו גולם גדול, החלל מרושת כמעט לחלוטין בחוטים הדקיקים, ובתוכם מוצבים שני פרוז'קטורים, הנראים כשתי עיניים, מביטים לעבר הצופים, מסנוורים, מסמאים אותם ומקשים עוד יותר על ההתבוננות במיצב שהוא כמעט אינו נוכח. החלל, שבו צינורות חשופים, קירות מתקלפים וציורי קיר עדינים שפרילינג ציירה עליהם, הוא רקע מושלם לעבודה. זהו מיצב במיטבו, מתקיים במקום מסוים, וברור שכאשר יוצב במקום אחר יקבל מראה ותחושה שונים. עדינות המיצב אינה גורעת מעוצמתו, ובתערוכה כל כך מחוספסת, עם נראות ובוטות של החלל, הנגיעות של פרילינג מצליחות לייצר מרחב אחר, מעודן ופיוטי.

עדינה ואוורירית. עבודה של להלי פרילינג (צילום: תום פורת) 

בניגוד לעדינות ולאווריריות המיצב של פרילינג, המיצב של קרן אלה גפן הוא כולו נוכחות פיזית כבדה. המיצב עשוי מבלונים לבנים מפוצצים, מחבלים ומצבע ורוד בשרני. אלפי הבלונים, מאות הקילומטרים של החוטים, יורדים מהתקרה על סולם גבוה ויוצרים חופה הקורסת לתוך עצמה. המראה המרשים הוא של אורגניזם חי, טפיל המשתלט על החלל. הדימויים המרכיבים אותו הולכים ומתכלים, אך משתרגים ונאחזים בכוח זה בזה. הכליה והאבדון מצויים פה באופן אימננטי. מזוויות מסוימות נדמית החופה לחיה שניצודה שאיבריה פרושים, מזוויות אחרות כמו יער של איברי גוף מדממים. זהו מיצב מרשים, והחיות המורבידיות, האווריריות והדשנות מטעינות אותו ויזואלית ותמטית, תוך שהוא הולך וקורס לתוך עצמו בחוסר שליטה מוחלט.

איברי גוף מדממים. עבודה של קרן אלה גפן (צילום: סטודיו lav)

עיסוק בחיים ובמוות מנקודת מוצא שונה לחלוטין מצוי בעבודה האינטליגנטית של איתמר שמשוני. שמשוני מציג את "סטוני 1.0", חלל שבו מבנה קבר זוגי בגודל אמיתי ורובוט. הרובוט מניח אבנים על הקבר, מסתכל עליו בעצב, מניח עליו פרחים, מנקה אותו, מסתובב בחלל, משמיע מוזיקה ומתנהל על הקו העדין של הטקסיות שבמנהגי האבלות, מציג אותם באופן קומי, אך לא גרוטסקי. העבודה של שמשוני משעשעת, הרובוט שלו מלא חיים, והסיטואציה המורכבת מחלל עם קבר, רובוט וצופים המפרשים את מבטו של סטוני כעצוב, הופכת להיות סוריאליסטית לחלוטין.

הרבה הומור מצוי גם בעבודות המצוינות של אורי לוין. כדאי גם לקרוא את הטקסט שכתבה לוין לתערוכה, שכן כמו העבודות, גם הוא משעשע וחכם. על גבי שמונה מוניטורים מופיעים מקומות שונים בבית, חדר כביסה, שינה, סלון, מטבח וכו'. מקומות סטנדרטיים, חסרי ייחוד, המקבלים תפנית עם כניסת האמנית. המרחב הביתי הופך לזירת מחבואים, האובייקטים הדוממים למפלט אנושי, והנונסנס שולט בכל. אני לא רוצה לפרט יותר מדי, אלא מעדיפה לצטט את מה שכתבה לוין: "הדבר שהכי מעניין אותי בווידאו הזה ובמדיום עצמו קשור לשאלות של משך הצפייה, זמן ותנועה. קשה שלא לחשוד באמנות הפלסטית, נדמה לי שהיא קשורה בטבורה לרעיון של נצח וזה מטריד. הייתי רוצה אידיאל אחר, כזה שקשור במהלך הזמן וביומיום. אני מתפתה לכתוב בהרחבה ואז נזכרת: אני יודעת מעט על אמנות ועוד פחות מכך על המוות". אל תחמיצו גם את עבודתה המוצגת בחדרון קטן, המשלבת בין מוזיקה מלודרמטית משנות ה־40 לניירות טישו עפים ברוח, היוצרים סצנה קטנה ומדויקת על רגש, רגשנות ומקומו של טקסט וסאבטקסט.

הרבה עבודות טובות. עבודה של זמיר שץ (צילום:  סטודיו lav)

יש עוד עבודות טובות בתערוכה – הציורים של נעם ונקרט, למשל, שמהדהדים את סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי, שהתגורר 12 שנים במערה, ולאחר שיצא, שרף את כל מה שראה בעיניו. הסיפור הזה - על התבודדות והתרחקות למול היכולת לפעול בעולם, האיבר הקולט את הדימויים ההופך להיות זה המכלה אותם - מעסיק את ונקרט. באחת מעבודותיה נראית גדר עם חור בתוכה, מעין הקבלה ויזואלית למערה, ולא ברור אם החור שלה הוא בריחה אל מקום מסוים או ממנו. העבודות שלה דרמטיות אך לא מלודרמטיות, יש בהן מוכרות וריחוק בו זמנית, ריגוש ובערה פנימית, גם כאשר הן מאופקות.

זו תערוכה טובה גם כמכלול וגם כאשר פורטים אותה לתערוכות בודדות קטנות. ויש בה עבודות נוספות טובות וראויות לציון, שרק מפאת קוצר המקום לא מוזכרות.

» תערוכת בוגרים - תואר שני בצלאל 2012, עד ה-30.6. בצלאל - תל אביב, סלמה 60, תל אביב. שעות פתיחה: ג'-ה' 22:00 – 16:00, ו' 10:00 - 14:00, שבת 12:00-18:00.

*#