התערוכה "מחוות גוף": לדבר אמנות בלי מילים

איש מכוסה בשכבות בטון, מנסה להסירן לאט לאט. קבוצת מפגינים נראית כמו אסופת רוקדים צוהלת. בטן הריונית מסתכלת על הצופה ישר בעיניים. בתערוכה "מחוות גוף" מציגים האמנים שפה חדשה, שאין בה מילים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

התערוכה הקבוצתית מחוות גוף במוזיאון הרצליה, באצירתן של גילה לימון ודנה אורלנד, מציעה לצופה אלטרנטיבות שונות לשפה המילולית. תנועות הגוף כשפה, מתגלות בעבודות מסוימות כחידוד למילים, ובעבודות אחרות מציעות פרשנויות לא צפויות ומפתיעות. באמצעות מדיומים שונים, כשהבולטים הם בעיקר הצילום והוידאו ארט, מוצגות מחוות גוף בצורות מגוונות. חלק מהעבודות מתמקדות דווקא במחוות גוף אינטואטיביות ולא מודעות לעצמן, וקבוצה אחרת מציגה את הצד המודע יותר והשכלתני. מחוות גוף - כל הפרטים"אספנו במשך תקופה עבודות שמצאו חן בעינינו, שריתקו וריגשו אותנו", מספרת אורלנד. "באיזשהו שלב נוצר גוף עבודות שממנו נולד הרעיון לתערוכה". לדבריה, השאיפה של לימון ושלה הייתה לאסוף עבודות עכשוויות ומעניינות, שישקפו באיזשהו אופן את מה שקורה כרגע בעולם. ההתייחסות והגישה של כל אמן למחוות גוף היא שונה, וההתכתבות בין העבודות די מינימלית. "אפשר למצוא הקשרים בין העבודות בצורת ההתייחסות", ממשיכה אורלנד, "אבל אין קו משותף ורציף. בסופו של דבר כל אחת מהעבודות שנבחרו מתייחסת למחוות גוף מזווית אחרת שמרחיבה את הנושא. למשל העבודות של דיוויד לה שאפל ופייר קוליבף עוסקות שתיהן במחול אך בצורה כה שונה. בעוד שבעבודתו של לה שאפל נבחן הריקוד כמחאה חברתית וכאקט לפורקן מתחים, בעבודה של קוליבף הופכים הרקדנים באמצעות גופם לחלק ממחזור הטבע". כחלק מהאג'נדה של המוזיאון מודגש העירבוב בין אמנים צעירים לותיקים, ישראלים לבינלאומיים. "אנחנו מנסים להנגיש את הקהל הישראלי לאמנים בינלאומיים", אומרת אורלנד. "בו זמנית אנחנו גם רוצים לתת לאמנים הישראלים הצעירים את החשיפה והבמה לצד האמנים המבוססים והאמנים מחו"ל".

בין העבודות הבולטות בתערוכה מוצגת עבודת וידיאו אינטימית ורגישה של שחף ירון הנקראת "התהוות". העבודה מציבה את הצופה בנקודת המבט של אם המצפה להולדת ילדה. למעשה אל מול הצופה ניצבת בטן הריונית גדולה, שתנועות העובר הפעילות בתוכה חושפות שפה חדשה לגמרי. קיומו של יצור חי ובועט, שכאילו מבקש לפרוץ החוצה מבטן אימו, מדמה תקשורת שקטה אך מאוד נוכחת. על אף שמדובר בעבודה שקטה, שאינה מתפתחת בצורה דרמטית, ניכר שכוחה הגדול הוא בפשטותה. ברגישות, כנות וישירות מבקשת ירון להציג את מחוות הגוף הראשוניות ביותר. גם השוטרים רוקדים. מתוך העבודה של הדס רשף עבודה נוספת שמשכה את תשומת ליבי היא עבודת הוידיאו של הדס רשף -"הבה נצא במחול". העבודה מורכבת מתצלומי סטילס וקטעי וידיאו, שמתעדים את מאבק הסטודנטים במהלך הפגנות בגן הורדים בירושלים בשנת 2007. על ידי חיבור התצלומים והוידאו יחד, מצליחה רשף להתערב במציאות הקיימת, ולהוציא את תנועות הגוף מהקשרן הראשוני. בהרבה ציניות ובהומור היא הופכת את תנועות המחאה של הסטודנטים למחול סוער, כך שגם השוטרים שלכאורה אמורים לפקח על ההפגנה, נראים כמשתתפים פעילים בריקוד המתפרץ. היכולת של רשף לראות את הביקורת הקיימת, ולהצליח להעביר אותה בצורה של מחול, יוצרת עבודת וידיאו סוחפת ומשעשעת במיוחד.בסדרת התצלומים המרתקת של לאה גולדה הולטרמן, "Orthodox Eros", מוצגים נערים דתיים, באור אחר מהמקובל. הולטרמן, חרדית לשעבר, חוזרת אל העולם החרדי שמוכר לה היטב. היא מבקשת להפשיט את הנערים, לא רק מבגדי החסידים, אלא גם מהסטיגמות ומהסטריאוטיפים שמולבשים עליהם. על ידי כך, היא רוצה לחשוף את היחיד שמצוי מאחורי כל תצלום. יצירותיה מציעות מבט חושפני ואינטימי על מערכת היחסים של כל נער עם אמונתו. בו זמנית מתעורר המתח בין האסטטיקה שהינו ביטוי חיצוני למצב הנפשי של כל נער, שמשדר עדינות ותמימות לבין האתיקה שעוסקת במה קדוש ודתי. באמצעות הנערים מבקשת הולטרמן, בין השאר, לבחון את שאלת הזהות היהודית ולהתעמת עם שאלות שנותרו לא פתורות עבורה. מבט אינטימי של כל נער עם אמונתו. מתוך עבודתה של לאה גולדה הולטרמן בגזרה הבינלאומית בולטות שתי עבודות וידאו שונות של האמן וויליאם קובינג (לונדון). בראשונה, נראה האמן כשראשו מכוסה לגמרי בשכבות בטון, והוא עסוק במלאכה הקשה והבלתי נגמרת של הסרתן, באמצעות פטיש ואזמל. החפירה בבטון מסמלת את עיסוקו של האמן בחקר העצמי וסיומו של התהליך לא נראה באופק. בעבודת הודיאו השניה של קובינג נראה זוג מתנשק, שהופך אט אט לישות אחת. השניים מנסים לשנות ולעצב זו את זה, אבל איכשהו מצליחים להישאר גם כגופים נפרדים. מערכת היחסים מצטיירת כתהליך משותף של התפתחות והסתגלות אחת לשני. שתי העבודות מתייחסות לשאלות עמוקות שמוצגות עם הרבה מאוד הומור.סיזיפוס מבטון. מתוך עבודתו של ויליאם קובינג האנגליהאמנים המציגים בתערוכה: גליה אורי (ישראל), לאה גולדה הולטרמן (ישראל), תומס הירשהורן (שוויץ) שחף ירון (ישראל), דיוויד לה שאפל (ארה"ב) ויליאם קובינג (אנגליה), פייר קוליבף (צרפת), נדב קנדר (ישראל/אנגליה), טלי קרן (ישראל), אראיה ראסדג'ארמראנסוק (תאילנד) והדס רשף (ישראל).

שם התערוכה: מחוות גוףאוצרות: גילה לימון ודנה אורלנדאיפה: מוזיאון הרצליה לאמנות, רחוב הבנים 4, הרצליהמתי: ימי ב', ד', ו' ושבת 10:00-14:00, ימי ג' ו-ה' 16:00-20:00נעילה: 28 מאי 2011

יעל גוטרייך אורון -  www.facebook.com/gutiart

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ