הבית של ישוע: האם היהודים המשיחיים יגורשו מיפו?

הצצה נדירה לקהילת היהודים המשיחיים במושבה האמריקאית, רגע לפני ששיגעון הנדל"ן מפנה גם אותם משם

עומר שרביט, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עומר שרביט, עכבר העיר

לפני בערך 100 שנה הסתובב בין תל אביב ליפו נווד עני ורעב בשם איציק שלא מצא עבודה בשום מקום, כנראה בגלל שחזותו לא היתה ערבית מספיק. באחד משיטוטיו חסרי התוחלת, כשהוא על סף ייאוש, נקלע איציק לגינה הבוטנית בביתו של הברון פון יוסטינוב. למרות התוכים והקופים שהרעישו שם, הוא הצליח לתפוס תנומה מתחת לעץ הפיקוס הבנגלי. כשהתעורר שיחק לו המזל: מישהו חשב שהוא אחד הפועלים היומיים, נתן לו דלי צבע ומברשת, שלח אותו לצבוע את אחת הגדרות ושילם לו בנדיבות. איציק הוא גיבור "תמול שלשום" של עגנון, והגינה שבצלה נרדם ממוקמת שם עד היום, גם אם בגרסה מצומצמת (החיות נעלמו, אבל הפיקוס והשקמים עדיין שם). שכיית החמדה הזו, וסליחה על הקלישאה, נמצאת בשטח של המלונית בית עמנואל שהוא חלק מהמושבה האמריקאית־גרמנית בסוף דרך אילת, רגע לפני שהיא נשפכת ליפו. לא מפתיע שעגנון בחר להושיע את גיבורו המיוסר דווקא שם. גם היום, בין רעש הנגריות של פלורנטין לברדק הסואן של שדרות ירושלים, מדובר באחד המקומות השקטים והנסתרים בעיר.בית עמנואל משמש את היהודים המשיחיים במושבה, קבוצה של כ־200 איש (ההערכות הן שמספרם הכללי בארץ עומד על כ־15 אלף). כמו המיקום של המלונית שלהם, על גבול יפו־תל אביב, גם האמונה של היהודים המשיחיים נעה על קו הגבול שבין היהדות והנצרות: אימוץ הצלב בצד המגן דוד, קבלה של דת משה וגם של ישו. "ישו זה יימח שמו וזכרו, אנחנו קוראים לו ישוע", מתקנת מוריאל לזרוס, שבאחד מערבי השבוע העבירה משמרת כנציגת קבלה במלונית. מוריאל היא סטודנטית לאמנות במכללת אבני שנמצאת מרחק יריקה מהמושבה האמריקאית, וגם בתו של דוד לזרוס, המשמש רועה הקהילה - משהו שבין רב לכומר.בית לכל דבר. בית עמנואל (צילום: אורן זיו)בני משפחת לזרוס מפעילים את בית עמנואל ביחד עם כעשרה חברים נוספים בקהילת היהודים המשיחיים. את המלונית, שכוללת 60 מיטות ב־22 חדרים, מאכלסים בעיקר יהודים משיחיים מ"סניפים" אחרים בארץ או מחו"ל ושאר תיירים מהסצנה הנוצרית, אבל היא כמובן פתוחה לכל המעוניין. מי שמגיע לספוג מהווי ישוע בהרצאות וכנסים ומוכן על הדרך להתלכלך בעבודות כפיים – מטבח, חדרנות – מקבל שהות בחינם במלונית (סידור לא רע בהתחשב באווירה ובמיקום האסטרטגי).מלונית בית עמנואל קיימת במתכונת הנוכחית מסוף שנות ה־70 ומופעלת באמצעות הסכם שכירות היסטורי בין היהודים המשיחיים ובין הכנסייה האנגליקנית שמחזיקה בבעלות על הנכס. מדי חודש מועבר לכנסייה האנגליקנית סכום קבוע תמורת השימוש במתקן. ההסדר הזה החזיק מעמד כ־30 שנה, אלא שאז הגיעה ההתעוררות הנדלנית ביפו עם שפע הפרויקטים המלוקקים שמציפים אותה באחרונה. המגמה הזו לא פסחה גם על המושבה האמריקאית, וההסכם בין היהודים המשיחיים לכנסייה האנגליקנית פסק מלהיות טריוויאלי. בעוד כשנה אמור הנכס לעבור שימור, שיפוץ והרחבה ולהפוך למלון שלושה כוכבים. עם הפיכת הקומפלקס לעסק כלכלי יותר, קהילת היהודים המשיחיים תפסיק להפעיל את המקום ותצטרך לחפש מרכז רוחני אלטרנטיבי באזור המרכז. לדברי לזרוס וחבריו לקהילה, הכנסייה האנגליקנית הבטיחה להם שאחרי השיפוץ יוקצה להם חדר כנסים במרתף המלון החדש, אך מבחינתם מדובר בפרס ניחומים. לזרוס אומר כי "כבר לא ננהל את המקום. העירייה מחייבת את בעלי הנכס לשפץ את החזית של המבנה הזה ששמרנו עליו במשך כל השנים. מאז שנות ה־80 זה הבית היחיד שנראה כאן כמו שצריך. התוכנית של הכנסייה היא לשפץ בחוץ ובפנים כדי למשוך יותר קהל, ונראה מה יהיה אחר כך". הכנסייה האנגליקנית לא מסרה תגובה אלא הפנתה בחזרה למלונית בית עמנואל.

כיפות וגוספל: חיי הקודש והחול של היהודים המשיחיים משפחת לזרוס מתגוררת בבית עץ סמוך למלונית, שנבנה בשנות ה־40 של המאה שעברה. האב דוד מקפיד לשדר שייכות מובהקת ללאום הישראלי, כולל חינוך לאהבת הארץ והתפארות בבן שמשרת בקבע כמ"פ. הוא נולד כיהודי למשפחה מסורתית בבוסטון ומספר שאת המהפך התיאולוגי החל כשעבר לגור בסיני באמצע שנות ה־70, מצויד באוהל ותו לא. שם הוא חי כמו היפי (כולל החיזוקים הנלווים), נחשף לברית החדשה וגילה בה משהו שחיפש תמיד. "היהדות פה בארץ לא נותנת מענה לחיפושים הרוחניים של הדור העכשווי, היא נשארה די מאובנת", הוא מסביר למה לא נשאר בחיק היהדות המיינסטרימית, "אני לא מתחבר לזה, יש לי שאלות: מי אני, מה אני, איך צריך לחיות. הלכתי לרבנים וטרחתי ללמוד יהדות אבל היה חסר משהו". אחרי החזרת סיני למצרים, עבד לזרוס כאח סיעודי בבית חולים אברבנאל, שם הכיר איש צוות נוסף שהאמין בישוע. מכאן הדרך היתה קצרה להקמת הקהילה המשיחית על גבול תל אביב־יפו. "ביהדות היה חסר משהו". חברי קהילת היהודים המשיחיים (צילום: אורן זיו)כ־150 איש הגיעו בערב שישי האחרון לקבלת שבת באולם בבית עמנואל, שהוא למעשה הלובי של המלונית. בצד המסורת הקבועה של הדלקת נרות ושירי הודיה למשיח, התקיים גם טקס חידוש נישואים. הזוג, שהתחתן בטקס אזרחי, בחר לחדש את נדריו באופן לא פורמלי בבית עמנואל. כמו 90 אחוז מהנוכחים באולם, גם הם היו ממוצא רוסי. חלקם הסבירו שכבר בארץ המוצא נעו בין הלאום היהודי לאמונה בישוע והכניסה לקהילת היהודים המשיחיים בישראל סייעה להם בתהליך הקליטה בארץ. האווירה חגיגית וכך גם הלבוש. מיעוט מהנוכחים חובשים כיפה, אבל טליתות אין בכלל. הקהל ישוב בכיסאות רוב הזמן, לא מחזיק בסידור ומתחבר לשירים בקצב הגוספל באמצעות מסך גדול שמקרין את המילים על הקיר. למרות הלהט הדתי והגאווה שבוודאי נלווית לו, רוב היהודים המשיחיים לא ששים להתראיין. הם מזכירים שמשרד הפנים נשלט כעת בידי ש"ס, וטוענים שהוא מחכה להם בכל פינה ביורוקרטית אפשרית. ההתנכלויות ליהודים המשיחיים בישראל קיבלו ביטוי נרחב בכתבה של יובל אזולאי ב"הארץ" מאוקטובר 2009, שבה תואר בין היתר כיצד אנשי משרד הפנים מזמינים את אנשי הקהילה לתשאולים חודרניים בדבר אמונתם ומערימים עליהם קשיים בהנפקת ויזות למאמינים, אף שהצהירו על רצונם להתגייר. כמו כן נטען בכתבה כי הארגון החרדי יד לאחים מקיים שיתוף פעולה הדוק עם משרד הפנים ומעודד אותו לרדוף את היהודים המשיחיים בגלל פעילותם המיסיונרית לכאורה. לזרוס מביע צער על כך ש"במדינה שלנו משרד הפנים שולל כל כך הרבה קבוצות, מטילים ספק ביהדות שלנו ולא נותנים זכויות". מוריאל, הבת שלו, מספרת שבעבר הגיעו למלונית גם מתנדבים ישראלים שביקשו לפתוח חלון לאופציה המשיחית, אבל כרגע מתאכסנים במלונית רק תושבי חוץ. בשלב זה נכנסות לחדר שלוש מתנדבות צעירות מפינלנד, הודו ואנגליה, שהגיעו לבית עמנואל כדי להתמקצע בתורתו של ישוע. הן עובדות במקום ומתוגמלות בלינה ובמזון חינם. האחרונה, שרלוט הולידיי בת ה־19, נראתה כאילו יצאה מדרמה תקופתית. פניה החיוורות והחרסיניות לא מסגירות את העובדה שמשש בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, שישה ימים בשבוע, היא עובדת בהסעדה ובחדרנות. שרלוט מספרת שהגיעה לכאן מלונדון דרך דודתה ששהתה במקום והמליצה לה לנסות. התוכנית שלה היא להישאר פה לפחות עד הקיץ. גם הבחורה מהודו, נייבו יהומה, בוגרת .B.A בהיסטוריה, הגיעה דרך חברה שהתנדבה פה פעם. "אני חשה זכות להיות כאן ולחוות את החיים היהודיים", היא אומרת.

קפסולה קוסמופוליטית: היהדות המשיחית בעולם של נדל"ן המצב המבולבל שבו מצויים כרגע היהודים המשיחיים ביפו והעתיד הלא ברור של המלונית שלהם משיקים להיסטוריה המורכבת של המושבה האמריקאית ולמגוון הבינלאומי של תושביו הנוכחיים. הסיפור של המתחם, המורכב בסך הכל משני רחובות - אוארבך הראשי ובר הופמן הצולב – מתחיל ב־1866, כאשר ממיין שבחוף המזרחי של ארצות הברית השתקעו באזור נוצרים אמריקאים אוהבי ישראל, הקימו בו בתים ובין היתר בנו את המלון שלימים יהפוך לבית עמנואל. העתיד לא ברור. חברי קהילת היהודים המשיחיים (צילום: אורן זיו)במהלך השנים אירח המלון לא מעט מדינאים ושועי עולם, ובהם הקייזר הגרמני וילהלם השני לקראת פגישה מתוכננת עם הרצל. הקייזר הורה להקים מול המלון כנסייה לותרנית בסגנון ניאו־גותי כדי שלמי שיבוא אחריו יהיה איפה להתפלל. גם לכנסייה זו, שממוקמת ממול למלונית, יש מורשת היסטורית מפוארת וכעת היא שייכת לכמורה הנורבגית. הכומר שלה הוא צעיר דני בשם כריסטיאן ראסמוסן שחי במתחם עם אשתו וארבעת ילדיו מזה שנתיים. העוגב הענק של הכנסייה משקיף על הקהל מלמעלה. בין היתר מנגן בו חואן אונסיס, יהודי מאורוגוואי שהוא גם צייר קיר בעל שם. אונסיס נעזר במקלות הליכה ואחראי על המוזיקה וההרצאות לאורחים. העיצוב מרשים, אפילו קצת מאיים, משום שפני הדמויות המופיעות על הוויטראז'ים העתיקים נעדרות חלקי פנים (עיניים, פה וכו') או זרועות. הידיים היחידות שכן מופיעות הן ידי אלוהים. בכנסייה אפשר להיתקל גם בבחורה פינית אדיבה בשם שרי יוהנה שמשמשת עוזרת לכומר בשירות הקהילה. מלבדה, יש עוד זוג מדנמרק שאחראי על התפעול השוטף של הכנסייה ואיש תחזוקה נורבגי בשם קנוט. ואם לא די בקפסולה הקוסמופוליטית המרוכזת הזו, לצד מלונית בית עמנואל והכנסייה הגותית השתמר במתחם גם בית הידידות מיין, שבו גרים זוג אמריקאים מבוגרים, ריד וג'ין הולמס, נצר למתיישבים המקוריים שהגיעו למושבה, שגם מפעילים בו מוזיאון למורשתם. בפינה אחרת של המושבה עומד נטוש וממתין לשיפוץ מבנה גדול שבעבר שימש בית חולים טמפלרי והיום בעיקר משמש מצע אמנותי למרססי גרפיטי ואמני רחוב לסוגם. כאילו כדי להשלים את התמונה המבולגנת אך המרתקת הזו, באחרונה אוכלס במושבה פרויקט הווילג' – קומפלקס יוקרתי של כ־30 יחידות דיור.

שיר ההודיה: האם תצליח הקהילה לשמור על שלמות? בחזרה לערב שישי בבית עמנואל. לצופה מן החוץ נראה שהטקס הוא הכלאה של קבלת שבת בבית כנסת עם "סנדיי סרוויס" כנסייתי בצהרי יום ראשון. אחרי הדלקת הנרות המסורתית בצירוף הברכה המוכרת ("בורא פרי הגפן", "המוציא לחם מן הארץ" וכו'), עולה לבמה להקה של מתופף, גיטריסטית, אורגניסטית ושתי בחורות על הכפיים והליווי. מוטיב ההודיה האינסופית לבן המועדף, הלא הוא ישו־ישוע, רץ חזק בכל השירים והקהל זוכה לתרגום סימולטני לרוסית ולאנגלית: "אנחנו מברכים את שמך שהבאת קורבן אל פי שפתנו (כיכר לחם עוברת בין הקהל) אז יאמרו בגויים אדוני הגדיל לעשות... תודה לאדון ישוע... אינני בוש בבשורת המשיח שנותן כוח לכל המאמין". מסרים ברוח דומה ניתן למצוא בספרוני החזרה בתשובה שמוצבים בגזוזטרה שבגינת המלונית ואפשר לקחת אותם חינם.סולדים מהערכים הרדודים של החברה המודרנית (צילום: אורן זיו)ניטשה אמר פעם שהנצרות היא הדת שהבטיחה הכי הרבה וקיימה הכי מעט. את היהודים המשיחיים הוא כנראה לא שיכנע, והם ישמחו לספר על נסים ונפלאות שהאמונה במשיח מרעיפה עליהם. אחד מהם הוא למשל נריה אראבוב, שמספר כיצד קיבל חיים חדשים, ובתוך כך נגלתה בפניו גדולתו של המשיח. "חזרתי לישראל מלימודי היסטוריה בפילדלפיה עם מחלה ומצאתי את עצמי בדיאליזה. אשה אמריקאית אחת קיבלה הודעה מהקב"ה שהיא צריכה לתת לי כליה – באה, נתנה והלכה. אני קראתי את בתי על שמה. היא אמרה שהכליה לא בשבילי אלא בשביל ישוע". מצעד מבקשי הישועה ממשיך כשלבמה עולה בחורה בשם ז'אנה ומבקשת רפואה שלמה לקרוביה: "תודה רבה עבור הדם שלך, ישוע. כל מה שיש בלבנו אנחנו מפקידים בלבך מכל הלב...". אחריה עולה בחור בשם איימן, שלפני 13 שנה הגיע לארץ ממצרים: "אין קשר בין העושר לאושר... מה שחשוב הוא הקרבה לאלוהים, בואו נהיה בטוחים בתרומה שלנו שתיתן פרי". נראה שדבריו מתואמים עם הסדרי המגבית מכיוון שבשלב זה מישהו עובר בקהל ואוסף תרומות לתוך כובע. לזרוס, רועה הקהילה, מספר שחבריה נותנים מעשר לעמותה שמפעילה את המלונית, בין היתר כדי לממן את שכרו. שאר הכסף מגיע מתפעול המלון. אחר כך מגיע גם תורו לשאת דרשה הכוללת מוטיבים סוציאליים מובהקים, לרבות עזרה לאמהות החד הוריות בקהילה, סלידה מערכי המודרניות הרדודה, המלצה להימנע מלהלך רכיל והרבה מחשבה חיובית. אלא שספק אם הערכים הללו יבלמו את המודרניות הרדודה, הקפיטליסטית, שכנראה תוביל לדחיקת הקהילה שלו משם, וספק אם בכוח המחשבה החיובית תשתכנע הכנסייה האנגליקנית לוותר על שדרוג הנכס ותאפשר לו ולחבריו המשיחיים להישאר שם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ