"Stop Motion" בגלריה דן: כשאמנות מקפיאה את הטבע

התערוכה הקבוצתית "Stop Motion" מקפיאה רגעים המציינים שינוי, התפרקות או היעלמות בטבע ובגוף האנושי

נורית טל טנא, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נורית טל טנא, עכבר העיר

גלריה דן ידועה כגלריה מסחרית מובהקת המתמחה באמנות ישראלית קלאסית מראשית המאה ה־20 ועד היום. הגלריה, שהוקמה ב־1986, מכריזה כעת על עצמה כחלל לאמנות עכשווית המציג לוח תערוכות מקצועי. רק לפני כשנתיים, בסוף 2008, עם חניכת מיקומה החדש, הכריזה כי היא "מתחדשת עם פיצ'חדזה וברגנר", וכבר היא מתחדשת שוב ומשנה פאזה. רגע לפני פתיחת התערוכה הקבוצתית Stop Motion נפגשתי עם אביר משה, בעל הגלריה. "עד היום זו היתה חנות, ומעכשיו זו תהיה גלריה עם אמירה. המגמה הכללית היא ללכת יותר ויותר לכיוון של אמנות עכשווית", הוא מספר, "אמשיך עם חלק מהאמנים שאיתם עבדתי עד כה, בצורה מינורית. שאיפתי היא לקחת את הלקוחות שלי, האספנים הקלאסיים, לכיוון של אמנות עכשוויות ולפתוח בפניהם אפיקים חדשים. האמנות העכשווית תהפוך בעוד כמה שנים לקלאסיקה". בתערוכה הנוכחית, באוצרות רווית הררי (מנהלת הגלריה), מציגים אמנים שאינם דווקא אמני הגלריה - בועז אהרונוביץ', אורלי הומל, הינדה וייס, רן זגורסקי, דנה לוי, טל פרנק וליהי תורג'מן - עבודות העוסקות במושג הקפאת תנועה, כלומר הנצחת רגע המציין שינוי, התפרקות או היעלמות. "התנועה המוקפאת הופכת למרכיב צורני המעיד על הלך רוח ועל מצב נפשי – רגע טעון המתאפיין באיזון עדין ושברירי בין תנופה לבין סטטיות, בין חיוניות מתפרצת לבין תחושת סכנה, בין שעשוע ועונג לבין איום וכאב", הם מסבירים. רוב העבודות עוסקות בטבע או בגוף האנושי ובמתח בין חיים ומוות. אף כי רובן נוטות לעסוק בהקפאה של רגעי שיא טעונים רוויי מתחים וסתירות, הן נעדרות פאתוס ואקספרסיביות מוחצנת, ודומה כי בכך מרמזות על רוח תרבותית תקופתית מסוימת. רוב העבודות עוסקות במתח שבין חיים ומוות. "Help" של הינדה וייסהעבודה המוצגת בכניסה לגלריה היא המיצב הפיסולי המהוקצע של האמנית טל פרנק (אמנית גלריה רוזנפלד) "ללא כותרת" (2007). פרנק, המתמחה ביצירת תעתוע וברמיית עין - טרומפ־ליי (Trompel'oeil) - מציגה אשליית חומר חושנית ומרהיבה באמצעות שימוש בחומרים פולימריים. באמבט מתכת המשמש לפיתוח צילום סטילס משייט לו ברבור לבן הנראה עשוי מקיפולי נייר מחברת (למעשה הוא עשוי מיציקת פוליאוריתן). הברבור צף על נהר שחור ההולך ואוזל - נוזל הזולג מתוך שוקת ברזל לכדי שלולית שחורה הנקווית על רצפת הגלריה. תנועת הנוזל וטפטופו מוקפאים, וכך מרמזים על הזמן הקצר שנותר עד שהנוזל יאזל. עבודה זו מצטרפת לעבודות של פרנק העוסקות בהשהיית הרגע שלפני אסון קרב ומייצרות מתח הנוגע במובהק בכליה ובמוות. העבודה מעלה על הדעת הקשרים אקולוגיים עכשוויים של אסונות דליפת נפט לים ופגיעה בבעלי החיים. הפיסול של פרנק נובע מחשיבה צילומית, מלכידת הרגע והמתתו, והדיאלקטיקה בין הצילום לפיסול יוצקת את מארג הרגע. העבודה של פרנק מתכתבת עם שתי העבודות הסמוכות של דנה לוי, שגם בהן הדגש הוא על הקפאת התנועה והרגע, עירוב החיים והמוות והתערבות האדם בעולם החי. בצילום "טבע דומם עם נחש" (2010) מציגה לוי הקפאת תהליך רישומי. נחשי צעצוע מונחים על גיליון ציור המצוי בתהליך עבודה, ומסביב צנצנת מים ופרחים נבולים. העבודה הנוספת היא עבודת הווידאו הקסומה "דוממים בינינו" (2008), המציגה להקת יונים לבנות עפות בתוך חלל מוזיאון לפוחלצים ומתמקמות על המאווררים ובין הוויטרינות של הציפורים המפוחלצות. המוות וההקפאה מעשי ידי אדם. ייצוג המציאות ומאמצי הארגון, הקטלוג והשימור מעסיקים את לוי, וכך היא מעמתת בין עולם הטבע ובין יד האדם, המשליטה בו סדר. עימות בין הטבע ובין יד האדם שעושה בו סדר. "דוממים בינינו" של דנה לוישתי עבודות נוספות שנותנות את הטון בתערוכה שייכות לאמנית ליה תורג'מן, ילידת 1985, בוגרת בצלאל, שזו לה תערוכה ראשונה במסגרת גלריה. תורג'מן מציגה שני ציורי שמן מונוכרומטיים מרשימים, שבהם גוף קפוא בתנועה, בשפה אקספרסיבית המתאפיינת במשיחות מכחול מטושטשות. בעבודה אחת מוצגת מכיוון הגב עלמה בתנועת מנוסה של הרמת עקב. הציור כאילו צולם בחשיפה אטית, והעבודה מקבלת נוכחות סטטית. במאפייניה היא עשויה להתכתב עם ציור בארוקי או כציטוט מעניין ל"עירום יורד במדרגות" של מרסל דושאן (1912). המשיחות הרבות יוצרות תנועה, שפה רוטטת, המייצרת היעלמות ומיזוג בין העלמה לרקע. בעבודת שמן נוספת מוצגת דמות גברית במרכז הבד באקט קפוא של קפיצה מטה בפוזה המאזכרת את צליבת ישו. לא ברור אם הדמות נופלת ומצויה בסכנה או קופצת לשם שעשוע. בשתי העבודות יש כבדות ונוכחות של אמן היודע מה הוא רוצה מהבד, תחושה כמעט נשגבת של רוחות רפאים מרחפות ומין אור פנימי שמקורו לא ברור. תורג'מן היא אמנית שכדאי לעקוב אחר התפתחותה. כיוון שהציור שלה סחיר, חסות נכונה של גלריה תאפשר לה לפרוח. אוצרות ממין זה, המאכלסת מקבץ אמנים ועבודות בנושא מסוים, מאלצת אותנו פעמים לפענח את היצירות בהתאם לנושא או לתיאוריה, וכך מתפספסת ההתייחסות האובייקטיבית לעבודות כפי שהן. גם במקרה זה אפשר להחליף ולשנות אמנים ועבודות תחת הכפפה לנושא, אך אם אסתפק בדברים אלו, הרי שביקורת כזו תחטא לתערוכה היפה הזו, שמצליחה לבצע היקשים, ליצור קשרים מעניינים בין העבודות ולייצר חוויית צפייה.

Stop Motion - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ