סיגלית לנדאו מחפשת הארה בדרך לונציה

האמנית, שתייצג את ישראל בביאנלה בונציה, הסכימה לספק רק פרטים בודדים על העבודה שתציג ביוני. בתכנון: גבישי מלח, מים ודו קיום

יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר אונליין

מפגש העיתונאים שנערך אתמול (שני) במשכנה של סיגלית לנדאו, היה אפוף חשאיות ומיסתורין. לכאורה, היה אמור הכינוס לספק פרטים על התערוכה של האמנית, שתוצג בביתן הישראלי, בביאנלה בונציה. זו, עתידה להיפתח בחודש יוני הקרוב, באצירתם של אילן ויזגן וז'אן דה לואזי. אבל במהרה התגלה שבשלב זה רב הנסתר על הגלוי. במילים אחרות, לנדאו, לא חשפה מידע ברור בנוגע למה שיוצג בסופו של דבר. האמנית, שנבחרה על ידי ועדה מטעם המועצה לתרבות ואמנות, תייצג את ישראל זו השנה השנייה. הפעם הראשונה הייתה ב-1997, במסגרת תערוכה קבוצתית (יחד עם מרים כבסה ואורי צייג). השנה, הנושא הכללי של הביאנלה הוא 'Illumination' ("הארה"). האמנים המציגים, התבקשו ליצור דיאלוג חדש ומאתגר עם הצופה, כשהם מחויבים לתמה המרכזית.אז מה בכל זאת תציג לנדאו? רמז ראשון על הפרויקט מצוי אולי בכותרתו:  "One Man's Floor Is Another Man's Feelings". מדובר בפראפרזה על הביטוי השגור (באנגלית ובאיטלקית) - "One Man's Floor Is Another Man's Celling". לנדאו מסבירה: "מה שלעיתים נראה כמובן מאליו, כמו הזכות הטבעית לעמוד על הרצפה, עשוי להיות דבר מאוד רגשי עבור הצד השני". ואכן, בהרבה מובנים נראה שהפרויקט של לנדאו מושתת על דו קיום, על חברה, קהילה או אפילו תרבות, שצריכות לחלוק יחד ולהשתתף במרחב אחד. במובן זה, פותח הפרויקט גם שאלות על גבולות. "מדובר בעוד צעד של סיגלית בחקר אחר המקום בו אנו חיים, תנאי הקיום שלנו", מסביר ויזגן, "עבודותיה הן תמיד פוליטיות באופן מסוים, אבל לא באמצעות נקיטת עמדה לכיוון צד כזה או אחר, אלא על ידי עצם עיסוק בנושאים הקיומיים הכי משמעותיים של חיינו". גם הפעם תשתמש לנדאו בגבישי מלח, מוטיב מרכזי שמעסיק אותה בשנים האחרונות. אבל בהגרסה הזו, ינתן דגש גם למים, חומר חדש שמעולם לא השתמשה בו קודם לכן, ויתפקד כאן כמטאפורה משמעותית. "במציאות של היום, או שאין לך מספיק מים או שיש לך יותר מידי מים", מסבירה נעמי גבעון, בעליה של גלריה גבעון ומי שמייצגת את לנדאו בישראל. "גם היותר מדי דורש התייחסות. כך שבכל מקרה הוא צריך להיות מווסת. זה מטאפורה ולא מטאפורה", היא מוסיפה. המים הם אם כן סמל לשיתוף, לתלות, ולאו דווקא לחוסר. בהחלט מעניין יהיה לראות את השימוש בחומר במקום כמו ונציה, שכל כך שופע מים ממילא.  חוקרת את המרחב בו אנחנו חיים. סיגלית לנדאו (צילום: יותם פרום)לנדאו מתייחסת בעבודתה לארכיטקטורה של מבנה אותו תכנן זאב רכטר בתחילת שנות ה-50. לדברי ויזגן, ההתייחסות למבנה היא נקודת המוצא של הפרויקט כולו. העבודה תתכתב עם ההיסטוריה של המבנה בפרט, ותתייחס לרעיון של הבניה בישראל בכלל. גם בעבר עסקה לנדאו בעבודותיה לא מעט, בתקופה שבין ההקמה של מדינת ישראל, ועד לסוף שנות ה-50. הפעם, היא מתכננת לשלב בין סוגי מדיום שונים, טכניקות שונות ושפות מגוונות. העבודה תהיה פרושה על פני כל שטח הביתן, הן מבפנים והן מבחוץ. היות שהיא תורכב, בין השאר, מחומרים מתכלים, בהחלט מסקרן לראות כיצד תשתנה במהלך חצי השנה בה תוצג. נכון לעכשיו, מתכוונת לנדאו לטוס לונציה בשבוע השני של מרץ, כדי להתחיל לעבוד על המיצב. לדבריה, גם שם דברים עוד צפוים להשתנות, כך שהפרויקט יקבל את צורתו גם בהתאם למציאות שתפגוש. "הפנטזיה שלי", אומרת לנדאו, "היא שיהיה משהו בתערוכה שיתפרש כהזמנה לדיאלוג מתמשך או רב שיח. דיאלוג כזה שיצליח להביא אנשים, גם כשנרגעות הרוחות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ