"זמן וודו": תערוכה שמערבבת בין הטמא והטהור

פסלי טוטם ענקיים, טליתות תלויות על עצים וחתיכות גדולות של שומן חזיר - התערוכה הקבוצתית בגלריה מנשר מנפצת את גבולות הטאבו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בין קהל לוגמי היין וגורסי הבייגלה בערב המיצג "בור של אור" שבגלריה מנשר, ישבה על כס עץ גדול ומלכותי "תופרת" לבושה לבן ולראשה טורבן. במהלך ארבע שעות המיצג לא יצרה התופרת קשר עם הסובבים, אלא התרכזה בתפירת שמלת שומן בשר חזיר. חתיכות ורודות וגדולות של שומן נערמו זו על גבי זו וחוברו בחוט ומחט. מדי פעם נדקרה אצבעה, והדם שזלג מאצבעותיה התערבב עם חוטי דם שומן החזיר. פעולת התפירה הרפיטטיבית יצרה אווירה טקסית, מעין ריטואל דתי, ועם זאת המעמד היה מגוחך ומגחיך. לא מדובר כאן בליידי גאגא אלא בפרפורמרית אחרת - מוראג רובננקו.זמן וודו - כל הפרטיםהמיצג של שמלת בשר שומן החזיר הנתפרת מגולל קשרים והקשרים טעונים ואסוציאטיביים. בשר החזיר ה"טמא" וכן הכיסא הגדול, פרפראזה על מוטיב הכיסא הריק הדתי שכה מוכר בתולדות האמנות ושמבטא את המהות הנעדרת־נוכחת של האל. שמלת הבשר מזכירה שמלת בשר מפורסמת אחרת, של אמנית המיצג יאנה סטארבק, אי שם בשנות ה־80 במיצג "ואניטס - שמלת בשר לאלבינו אנורקטי".רובננקו היא חלק מ"השילוש הקדוש", שלושת המציגים בתערוכה "זמן וודו" באצירת מיטל רז. "מאחורי המונח הפופולרי והמטעה למדי 'וודו'", כותבת רז, "עומדת פרקטיקה דתית מורכבת, שעטנז בין מונותיאיזם לפגניזם, שהשתרשה בעולם המערבי כסוג של מאגיה שחורה להמונים. דת הוודו אוצרת בתוכה את כל המרכיבים המאפיינים את האמונה ואת הזהות הדתית בחברה המערבית של ימינו - שילוב בין דת ממוסדת, רוחניות מעשית ומיסטיקה פופולרית. בשנים האחרונות נדמה כי הנהירה הרוחנית־דתית חדרה גם לעולם האמנות, תופעה שלכאורה מתנגשת עם האבולוציה של החילוניות, שהאמנות היתה מנושאות דגלה. אמנים רבים מרבים לעסוק בעשור האחרון בביטויים שונים של דתיות, במוטיבים ובסמלים תיאולוגיים ומיתיים, ובחקירת הגבול שבין הדתי לחילוני".כשהדת פוגשת את הטבע. עבודה של תם תומר גולדברגלצד רובבננקו מוצגת "חלקת האלוהים" של האמן אסי משולם, מקבץ עמודי טוטם עשויי שיש שבראשם פסלי כדים שעליהם מוטבעות אותיות עבריות, וכן פסלי ראשי תיישים וייצורי כלאיים אחרים, כמו היו מנחות קורבן המובאות בפני איזה אל. תערובת ויזואלית בין הנוצרי, היהודי והפגאני, שעטנז חברתי־תרבותי־דתי המנתץ כל אל ודת, מרתיע ועם זאת מעורר גיחוך. המיצב של משולם מתקשר ישירות לעבודותיו האחרונות ול"ספר רועכם", שנכתב על ידו, המציג תנ"ך חדש המגולל את קורותיו של רועכם, יציר כלאיים שנולד כתוצאה ממשכב בהמה, בין אביו האדם לאמו הכלבה. בעולם הדמיוני שיצר משולם המליך עצמו רועכם למנהיג "מסדר הטומאה", פולחן המבטא אידיאולוגיה פילוסופית מורכבת המלוּוה בסדרת ריטואלים. הפולחנים, הטקסים והרעיונות מאחורי מסדר הטומאה נולדו מתוך הספק החילוני בדת, אך תוך הכרה בכך שהאדם זקוק למערכת דתית. מי שמכיר את שפתו הייחודית של משולם לא יופתע מהמיצב. העיסוק בדת החדשה והדמויות ההיברידיות שלו יוצרים דיאלקטיקה בין תחושת איום אפוקליפטית ובין משיכה, סקרנות והומור.האמן השלישי ב"שילוש הקדוש" הוא תם תומר גולדברג, המציג מקבץ אובייקטים מעולם הדת היהודית. בחלק העיקרי של המיצב מוצגות טליתות קרועות ומרופטות התלויות על ענפי עץ, לצדן מצבת שיש מנותצת שנלקחה מבית העלמין, שעליה יצק גולדברג בעופרת אותיות עבריות ולמעשה יצר לוח סיאנס (וויג'י). עוד במיצב, יציקת עופרת של שופר, שנגנב מקיר שופרות משכונת פלורנטין והוחזר אל מקומו, וכן עבודת וידאו המגוללת את החזרת השופר הגנוב, כל זאת על רקע צלילי חזנות "נקי כפיים". נוסף על כך, ארון ספר תורה השכוב על הרצפה משמש כמערכת סאונד, מצדו מבצבץ זנב חתול שחור ומתוכו בוקעת יללת חתול.שעטנז שמנצפץ כל אל ודת. עבודה של אסי משולםקשה להישאר אדיש מול המיצב. נדמה כי גולדברג בחר יצירה פרובוקטיבית שתזעזע ותצעק, אך בשל העובדה שהגלריה אינה מרכזית ומקבלת בעיקר פני סטודנטים, הרי שהציבור נותר אדיש והפרובוקציה לא עוררה הדים. רז מספרת כי "מדובר בארון ספר תורה ובטליתות שנלקחו מגניזה. הטליתות נתלו על ענפי עץ בחצר ביתו והובאו לחלל הגלריה לאחר פגעי הטבע והזמן. העבודות נוגעות בספירות הגבוהות של הקיום וקשורות לחוויות אישיות שתם עבר. במקצועו תם הוא הילר ומתקשר, וכך הוא ניגש גם ליצירת האמנות. עם זאת, הספק שלו בעיסוק הרוחני וגם בדת מתבטא היטב בעבודות שלו, בעיקר באלו שהוא מציג בתערוכה".האם שימושים ציניים אלו, שלעתים נופלים לקלישאה, אינם פרובוקציה שמטרתה תשומת לב או שמא באמת מדובר באקט אמנותי הבוחן את המתרחש לסמלי הדת על רקע פגעי הזמן, המודרניזציה והחילוניות, ואולי אף מבקר את הפגיעה שאלו גורמים להם?  דת ואמנות, מתכון מומלץ משכבר הימים לסערת רוחות. ואכן התערוכה משיגה את שלה. והיא מצטרפת לתערוכות רבות ומגוונות שנוצרו בעשור האחרון העוסקות בחזרתה של האמנות אל חיק הדת באופנים ובהיבטים שונים. אמנים רבים מגלים עניין מחודש באיקונוגרפיה ובסמלים דתיים וכן בחקירות רוחניות ומיסטיות, תופעה המכונה "היקסמות מחודשת", שאינה חזרה מסורתית אל הדת אלא יצירת מערכת חדשה, פלורליסטית ומקבלת. עירוב איקונוגרפיה יהודית־נוצרית בסמלים פגאניים וברעיונות ניו אייג'. גוף העבודות והטקסט הנלווה לתערוכה מסקרנים ומומלצים, אך לא לבעלי זיקה דתית ולב חלש.

שם: זמן וודו איפה: גלריה מנשר לאמנות, רח' דוד חכמי 18 תל אביב.מתי: 30.12-3.2שעות פתיחה: א'-ה',  11:00-19:00.טלפון: 03-6887090

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ