אמנות מודפסת: חמישה כתבי עת מחיים את הסצנה המקומית

מ"טרמינל" הנגיש ועד "פרוגרמה" האינטלקטואלי - כתבי עת לאמנות מספקים מבט ביקורתי, מרענן וצבעוני על האמנות בארץ ובעולם. הכירו חמישה מגזינים שעדיין מאמינים בכוחו של הדפוס

יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר אונליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר אונליין

עזבו אתכם ממוזיאונים. בימינו, מי שרוצה לדעת מה קורה בעולם האמנות ממש לא חייב לצאת מהבית. חרף הספדת הדפוס, נדמה שבשנה החולפת צצו להם כמה כתבי עת מעניינים לאמנות, המציגים אג'נדה עכשווית ובועטת. רובם ככולם, מנסים לתרום לשיח האמנותי המקומי, שלעיתים תכופות לוקה בחסר. למי שרוצה להישאר בעניינים, וגם למי שמחפש דרך טובה להיכנס אליהם, סקרנו עבורכם את חמשת כתבי העת המודפסים המובילים בישראל. ארבעה מהם חדשים יחסית, ואחד ותיק שעושה גם הרבה כבוד בחו"ל.

אמנות זה לכולם: טרמינל

גליון ראשון: ינואר 1996תדירות: יוצא לאור שלוש פעמים בשנה.הנפשות הפועלות: פרופ' יורם אורון, ד"ר חיה פרידברג, פרופ' רבקה רז ורחל סוקמן (עורכת כתב העת למן הגיליון הראשון).קהל היעד: אספנים, אמנים וספריות בארץ ובחו"ל.מחיר: 45 ש"ח.איך נולד הרעיון:  כתב העת טרמינל החל את דרכו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, כתיעוד לפרויקט השאפתני "תחנה בתנועה", שיזמה רחל סוקמן. הפרויקט כלל 51 חנויות בקומה החמישית ונמשך כ-12 חודשים בין השנים 1996-7. הציגו בו 51 אמנים מישראל, אירופה וארצות הברית. בתחילת הדרך, היה שֶם העיתון "מסוף" בעברית ו- TERMINAL באנגלית. במשך ארבע שנים יצא בפורמט של מוסף הארץ דאז, כלומר על נייר עיתון דק, והודפס ברוטציה בדפוס "הארץ" ובתמיכת עמוס שוקן. ב-1999 זכתה סוקמן בפרס אוצרות יוצא דופן ונשלחה לארצות הברית לחודש לעבוד ולהכיר את שדה האמנות בשיקגו. כששבה לארץ הבינה כי כתב העת צריך להיות נוכח במדפי הספריות, ולכן החליטה לשנות את הפורמט ולעבור להדפסה על נייר כרומו מט ודפוס מלא בצבע, כריכה חמה וללא סיכות כמו שהיה קודם.

מבט מבפנים: 'טרמינל' הוא כתב עת דו-לשוני, המתפרסם בעברית ובאנגלית ומתמקד באמנות המאה ה-21. המגזין משמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם, תוך שהוא מבקש להיות ידידותי למשתמש. זאת על ידי הקפדה על עברית ברורה וניסוחים לא מכבידים. בנוסף בטרמינל מקפידים לכתוב על אמנים לא מוכרים או "מקובלים" על הממסד האוצרותי בארץ, ולהביא בכל פעם ניחוח רענן ובלתי מוכר. על ידי כך הם מקווים לדברי סוקמן "לעשות צדק היסטורי עם אמנים שמעולם לא זכו בישראל לכתבה בכתב עת". המגזין רבוי דימויים גדולים ונוכחותם חשובה לא פחות  מהמילה הכתובה. בין היתר מציע המגזין לקוראיו סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי, חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים שסומנו על ידם כהבטחה במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". בנוסף הגיליון מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר", ונותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" וראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות.  רוצים לשמור על שפה נגישה. שער מגזין "טרמינל"פנינו לאן: "טרמינל" הוא חלון ראווה מרכזי לאמנות ישראלית בחו"ל, והוא מקבל הכרה מצד טובי המוזיאונים בעולם. בשנת 2000, זכה המגזין להיות מוצג בתערוכה בינלאומית בטוקיו, בחברה אליטיסטית של 20 מטובי כתבי העת לאמנות בעולם.

מקורות השראה: "רעיונות שעולים מתוך תמונת המצב הנוכחית בגלריות, במוזיאונים ובביקורי הסטודיו שעורכים חברי המגזין", אומרת סוקמן ומוסיפה: "אנו נוהגים להקשיב לאמנים ולאורחים כמו אוצרים ואדריכלים, המספרים לנו על דברים חדשים שכדאי לנו לבדוק. נשארים פתוחים לכל רובדי האמנות. מפרסמים גם טקסטים, שירה, מחול, אופרה ותיאטרון".

איפה ניתן לרכוש: מופץ ברשת 'סטימצקי' ובחנויות מוזיאונים לאמנות בארץ ובחו"ל. בין השאר במוזיאון Tate Modern בלונדון, במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ה- MOMA, במוזיאון Watari-Um בטוקיו, במוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריז וכן נמצא בספריות לאמנות ברחבי אירופה, ארצות הברית ובריטניה. בנוסף, המגזין מצוי גם בספריות של האוניברסטאות המובילות ייל, הארוורד ופרינסטון, שהקפידו לרכוש את כל המגזינים מהראשון ועד האחרון.

רוצים להקשיב לאמנים ולשמור על ראש פתוח. שער מגזין "טרמינל"

מציגים תערוכה ללא קירות: פיקניק גליון ראשון: פברואר 2007תדירות: יוצא לאור בין פעם לפעמיים בשנה.הנפשות הפועלות: מאיר קורדבני (אדריכל, מעצב וצלם), טוני נבוק (אמנית, מעצבת וזמרת) ועדי אנגלמן (אוצרת וחוקרת אמנות).קהל היעד: כל מי שמחפש להתעדכן בחומרים מעניינים, יפים, מוזרים, מרגשים ולעיתים מצחיקים מהעולם.מחיר: 80 ש"חאיך נולד הרעיון: היוזמה להקמת המגזין נרקמה על ידי מאיר קורדבני ודן גבע (ממייסדי המגזין - כיום מתגורר ועובד בניו יורק) בשנת 2006. עדי אנגלמן חברה אליהם בשלבים הראשונים של גיבוש הרעיון, ומשם התקדמו השלושה לפסים של הפקה. הכוונה הראשונית של המגזין נשתמרה מאז ועד היום: בחירה, עריכה והפצה של דימויים בדפוס, בפורמט קלאסי של מגזין שמארח אמנים ויוצרים מכל העולם, ופונה אל קהל קוראים בינלאומי. "הרעיון של תערוכה ללא קירות, תערוכה ניידת שאפשר להתבונן בה/לקרוא בה בכל מקום ובכל עת - קסם לנו", מספרת אנגלמן. 

מבט מבפנים: פיקניק הוא מגזין מאוד צבעוני, עשיר ונגיש, ללא טקסט, אשר מנסח באמצעים חזותיים את הטעם האישי של עורכיו. כל גיליון כולל יצירות מקשת רחבה של תחומים שונים: אמנות פלסטית, עיצוב גרפי, איור, אמנות הבמה, קולנוע, אופנה ועוד. בעוד שהקונספט המרכזי של מגזין מבוסס-דימויים נשמר בכל הגיליונות, התכנים, הפורמט של המגזין (גודל, אופן כריכה, סוג נייר) וכן עיצוב הכריכה והלוגו, משתנים מגיליון לגיליון. פיקניק הוא למעשה קטלוג מתמשך של דימויים. הגיליון הראשון שיצא לאור נפתח בדימוי מספר 1 והגיליון הנוכחי שיצא החודש נחתם בדימויי מספר 800. הגיליון הבא ייפתח בדימוי מס. 801 וכך הלאה. יחדיו מייצרים הדימויים את השפה, הסגנון והאני-מאמין של מגזין פיקניק. בקרוב מתכוונים עורכיו להפיץ דימויים נבחרים גם בפורמט של פוסטרים - כלומר דימויים בודדים בהדפסה מוגדלת לשימושים פרטיים, מסחריים וציבוריים, במסגרת פרויקט חדש שנקרא picnic magazine posters.כמו קטלוג של דימויים. שער מגזין "פיקניק"

פנינו לאן: המשתתפים בגיליונות פיקניק מגיעים ממקומות שונים בעולם, מגילאים שונים ומאזורים שונים של אמנות ויצירה (לא בהכרח אמנות במובן הצר והמקובל של המילה). היעדר הטקסט בגיליונות מאפשר את התפוצה הבינלאומית. פיקניק מופץ במדינות שונות בארצות הברית, באירופה ובאסיה.

מקורות השראה: אינטרנט, קולנוע, טלויזיה, ספרים, ארכיונים, מפגשים עם אנשים וכל מה שנקרה בדרכם - אלה הם רק חלק ממקורות ההשראה של עורכי המגזין. גם מגזינים בכלל ומגזינים נטולי-טקסט בפרט (חלקם כבר לא קיימים היום), שראו אור בראשית שנות ה-2000, מהווים השראה.

איפה ניתן לרכוש: המגזין מופץ בלמעלה מ- 150 חנויות מובילות לאמנות, לספרות, לאופנה ולעיצוב ברחבי העולם. בין היתר במוזיאון טייט-מודרן וגלריה סרפנטיין בלונדון, מוזיאון פאלה-דה-טוקיו וחנות העיצוב קולט בפריז, החנות לספרי אמנות פרינטד-מטר, גלריה גגוזיאן בניו יורק וסניפים נבחרים של רשת האופנה העולמית אמריקן-אפרל. במחוזותינו המגזין מופץ בין השאר בחלק מהמוזיאונים, האוזן השלישית, תולעת ספרים, סיפור פשוט, ספרים בבזל וכמובן דרך האתר www.picnicmagazine.net.

היעדר הטקסט בגיליונות מאפשר את התפוצה הבינלאומית. שער גיליון "פיקניק"

חולמים על הניו-יורקר: פרוגרמה גיליון ראשון: ספטמבר 2009תדירות: יוצא לאור פעמיים בשנה.הנפשות הפועלות: רחלה זנדבנק (עורכת), להב הלוי (עורך גרפי ועורך שותף), דלית נמירובסקי (מפיקה), נועם סגל (יועצת תוכן) ומתי ברודו (מוציא לאור).קהל היעד:  "אני קהל היעד של פרוגרמה, ואני עושה אותו לי", אומר הלוי, "ואם אינני זומבי מושלם שמנותק מהמרחב בו הוא חי, אז אני מניח שיש עוד אלפים רבים של אנשים שנקודות מסוימות בחייהם משיקות לשלי ושהמגזין אמור לעניין גם אותם”. מחיר: 65 ש"ח

איך נולד הרעיון: הרעיון מאחורי המגזין היה לחקור את המרחב בו הן פועלות האמנות בכלל וזו הפלסטית בפרט. "האמת האנקדוטית היא מה שהנחתה את ההחלטה להוציא את המגזין הראשון", מספר להב הלוי, עורך גרפי ועורך שותף בפרוגרמה. "אנחנו מחפשים קצת אקשן, או כמו שאומרים במקרא - עניין לענות בו".

מבט מבפנים: מגזין לאמנות בשפה האנגלית, כשמהגיליון האחרון מכיל גם תרגום של הכתבות בו לעברית כנספח מצורף. במובן זה יש בו משהו פחות נגיש לקורא הממוצע. יחד עם זאת מי שיהיה מוכן להתאמץ מעט או להסתפק בנספח המתורגם (הפחות נוצץ במראהו), יחשף לכתב עת איכותי מאוד המוגש בצורה אסטטית ומאירת עיניים. לדברי הלוי, מטרת העורכים היא לתפוס את המציאות כיחידה קטנה הן במרחב והן בזמן, ולראות את מושאי הכתיבה שלו מתוך תפיסה זו. מחפשים אקשן, גם באמנות. שער מגזין "פרוגרמה"

פנינו לאן: בפרוגרמה רואים את המרחב המקומי כחלק מתוך המרחב הגלובלי, ובתוך כך רוצים להיתפס כחלק מהזירה הבינלאומית. השאיפה היא לאפשר לחוץ להיכנס למרחב המקומי ישראלי.

מקורות השראה: "כל עיתונות טובה" פוסק הלוי, "אישית, אני קורא קבוע של הניו יורקר כבר 15 שנה. לשם נישאות עיניי כשאני מחפש איכות, גם בתור קורא, גם בתור כותב או עורך. כמובן, שאין לנו שום יכולת או פרטנציה ואין שום מקום לאפס קצה של השוואה, אבל זה בהחלט אידיאל שנאה להתברך בו".

איפה ניתן לרכוש: ניתן לרכוש בחנויות הספרים העצמאיות, חנויות המוזיאונים ובאתר האינטרנט WWW.PROGRAMMA.CO.ILהמרחב המקומי כחלק מתוך המרחב הגלובלי. שער מגזין "פרוגרמה"

כשסקס ואמנות נפגשים: מיס.יוז גיליון ראשון: ינואר 2010תדירות: יוצא לאור פעמיים בשנה.הנפשות הפועלות: כולם אמנים - מרב מרודי (עורכת ראשית ומייסדת), טל שטרן (עורך גרפי), סיון שטאנג (עורכת תוכן), אנה ברשטנסקי (מפיקה).קהל היעד: כל מי שמתעניין במיניות וכמובן אנשים משדה האמנות.מחיר: 50 ש"ח

איך נולד הרעיון: מיס.יוז הוא פרי יוזמתה של מרב מרודי (צלמת, בוגרת בצלאל). לתחושתה, קיים דיסונאנס בין החיים בחברה ליברלית שבה המיניות מוחצנת, לבין מקורות המידע והשיח עליה, שנותרים מודחקים.

מבט מבפנים: מיס.יוז הוא מגזין עכשווי, עשיר וצבעוני, שעוסק במיניות ומשתמש בה על מנת לדון בנושאים חברתיים ופוליטיים. זאת, בין היתר, דרך מגוון טקסטים ויצירות, חזותיות ומילוליות. הקו המנחה את עורכיו הוא שאמנות וסקס יכולים לקדם האחד את השני. לטענתם, האמנות תרויח סקס אפיל ותצא מהגלריות המנוכרות אל דימויים סקסיים מעניינים ולא מתווכים. מצד שני, הדיון על המיניות יקבל אופי כנה, ויזואלי וגבוה. "הסתכלות על העולם סביבנו דרך הפילטר של מיניות נותן לנו רובד נוסף של מידע וכלי ביקורת", אומרת ברשטנסקי, מפיקת המגזין. גם אמנות יכולה להיות סקסית. שער מגזין "מיס.יוז"

פנינו לאן: בימים אלו המגזין במשא ומתן עם מספר חברות ואנשים פרטיים על מנת לתרגם ולמכור אותו גם בחו"ל. נכון להיום הוא מודפס רק בעברית (על אף שהאתר באנגלית), ומתמקד בהרחבת השיח האמנותי המקומי.מקורות השראה: "אינסופיים", מסבירים העורכים, "אנחנו מקבלים מאות מיילים של עבודות אמנות, חורשים את האינטרנט ומפעילים דיונים ברשתות החברתיות. כל נושא מכריח אותנו להתעמק ולחקור אותו מההתחלה. העבודה על המגזין היא תהליך ארוך של פגישות, דיונים ושיחות שמייצרות תהליך אוצרות קהילתי וקריאטיבי".

איפה ניתן לרכוש: מופץ ברשתות "צומת ספרים", "סטימצקי", בחלק מהמוזיאונים, בחנויות הספרים המובחרות, בחלק מהגלריות בתל אביב וכמובן דרך אתר המגזין  msuse.com

חיפוש אחר שפה אלטרנטיבית: מחול גיליון ראשון: ינואר 2010תדירות: יוצא לאור בין פעמיים לשלוש בשנה.הנפשות הפועלות: חברי המערכת הם יריב ספיבק, רועי אלטר, ג'סי לוקארד, תום קרסני. אמונים על עריכה ועיצוב: מעיין אליקים, רתם ליניאל ותומר רוזנטל. כולם אמנים.קהל היעד: אמנים, מעצבים, אנשי אקדמיה, סטודנטים וצרכני תרבות על כל סוגיהם.מחיר: 20 ש"ח.

איך נולד הרעיון: בעקבות תחושה משותפת של חברי המערכת, ששדה האמנות אינו מתקדם, שהשיח על אמנות בעיתונות הישראלית בקושי מתקיים ושבתי הספר הגבוהים כושלים בעידוד יצירתיות. חבריה, אמנים כולם, חשו שעליהם לקחת אחריות ולהציג אפשרות אחרת של שיח, כזו שתעצים את החוויה שבמפגש עם אמנות.מבט מבפנים: מגזין מחול מורכב מטקסטים מקוריים, מנוסחים באופן נגיש ובגובה העיניים, שנכתבים בפורמטים שונים על ידי אמנים פעילים. בכל גיליון מוצגות דעות, שיחות, ביקורות ורעיונות הקשורים להתרחשויות מרכזיות בעולם האמנות. בנוסף, בכל גיליון מובאים טקסטים מהעולם, שנראים לחברי המערכת חשובים וראויים לתרגום ראשון בעברית. את בחירת השם "מחול" מסביר מעיין אליקים כצורה אלטרנטיבית של תקשורת: "היא פיזית והיא ראשונית יותר, היא אולי ממוקמת שלב אחד קודם, לפני השפה", הוא אומר, "אנחנו (חברי המערכת) מרגישים שזה מקום שמאוד חשוב לכולנו באמנות, שלפחות המפגש הראשון עם אמנות יהיה ממקום כזה. במילים אחרות, שהדבר הראשון שחשוב במפגש עם אמנות, לפני הדיבור או כל דבר חיצוני, זה משהו פנימי יותר". מחפשים אלטרנטיבה לשפה הקיימת. שער מגזין "מחול"פנינו לאן: מגזין מחול יוצא לאור רק בישראל ורק בעברית, ומתמקד ביצירת שיח מפרה בזירה המקומית.

מקורות השראה: נובעים מתחושה פנימית משותפת של חברי המערכת.

איפה ניתן לרכוש: העיתון מופץ בתל אביב, ירושלים, באר שבע וחיפה. בתל אביב: הנסיך הקטן, סקצ'בוק, חותם, צומת ספרים (פרוזה, הספריה), האוזן השלישית, תולעת ספרים, מרכז הבאוהאוס, ארטורא, רוני בר, מאיה בש, בוטיק 5, קפה דינה, קפה אלכסנדריה, קפה יאפא, סלון ברלין, הצימר, סביח טשרנחובסקי. בירושלים: ספרים אדרבא, ספרים ברחביה, גלריה ברבור, צומת ספרים (מלחה), אוגנדה. ב: צומת ספרים (הספריה), בית קפה תיכון. בבאר שבע: עשן הזמן, צומת ספרים (אוניברסיטת בן גוריון). וכן דרך אתר האינטרנט www.bastarbut.com

יעל גוטרייך אורון www.facebook.com/gutiart

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ