תעלומת בד: פרידה מאיוון שוובל

איוון שוובל, הצייר שהביא לתל אביב את הוליווד, נמצא מת בשבוע שעבר בבור ב"מקום הבטוח" בנחל שורק. חברו איתן ליפשיץ נפרד

איתן ליפשיץ, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן ליפשיץ, עכבר העיר

באוקטובר אמור היה איוון שוובל להיות בן 79. פתאום הוא קפץ ומת. סתם. לא מתוכנן. לא בזמן. באמצע החיים. בתחילתו של פרויקט גדול חדש. לדעתי הוא פשוט השתגע.ביום שני בשבוע שעבר טייל שוובל עם חבר. בכרמל, באזור נצרת, על התבור ובכפרי ואדי ערה. הוא רדף אחרי אליהו הנביא. טירופיו של אליהו בסוף ספר מלכים א' ובתחילת מלכים ב' גועשים אצל שוובל כבר עשרות שנים. הוא לא התפנה אליהם. עכשיו הגיע הזמן. הוא ישב על גג המנזר במוחרקה ודמיין לפרטי פרטים את מאבקו של אליהו בנביאי הבעל. איך ליגלג וצחק ובז ל־450 נביאי השקר שחשבו להביא אותות מהאלוהים שלהם. אחרי שגמר לצחוק וללגלג ולבוז להם הקים מזבח והוריד אש מן השמים, שגרמה לבני ישראל שמסביבם לקרוא בקול: "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים". שוובל ישב בשמש הקופחת והפנים את הסיפור התנ"כי המופלא הזה, שאותו התכוון לצייר על בדי קנווס גדולים מאוד. הוא תיכנן לנסוע בעקבות אליהו גם לאזור יריחו כדי לראות ולדמיין את פיו הפעור של אלישע מול אליהו העולה בסערה השמימה.אבל פתאום הוא ירד לנחל שורק, למקום שהוא חשב שהוא המקום הבטוח בעולם. הוא מעד (היו לו בעיות בשיווי המשקל בעת האחרונה), נפל בצד הדרך ושכב שם עד שיצאה נשמתו. לבד. בטבע. בודד כמו שבדידות מתוארת במילון.שוובל לא אהב את דמותו של אליהו הנביא. הוא אהב דווקא דמויות הפוכות מהקנאי הזה. הוא אהב את דוד המלך, את אהבת דוד ויונתן ואת אהבתה של מיכל בת שאול. הוא אהב את סיפורם הנורא של אמנון ותמר. את ספר מלכים הוא הביא לכיכר ציון המודרנית. בתחריטיו הוא העמיד את שמואל הנביא על גג בית החולים הדסה ואת הלוויית אבשלום הוא הוריד ברחוב בן יהודה. בפעם אחת דוד נלחם בגוליית במתחם האנטנות האדירות בעמק האלה, ובפעם אחרת הוא היה אורח קבוע בשוק מחנה יהודה.

לא אהב את אליהו הנביא, איוון שוובל:

כל ההיסטוריה היהודית היתה מתערבלת במוחו ללא הרף, ללא לוח זמנים. במחסן בניו יורק מונחים ציורי ענק של דוד המלך בלב השכונות היהודיות של הברונקס. בסטודיו בירושלים יש ציור של דוד המלך יחד עם ישו הנוצרי בין גדרות מחנה המוות באושוויץ.ציורי השואה שלו הם אפוס מעורר השתאות. ב־1992 הזמין מי שהזמין אצלו ציורים לציון 500 שנה לגירוש ספרד. הוא החל ללמוד את העניין באובססיביות אופיינית ופתאום אמר לעצמו - אם כבר שנאת יהודים, אז צריך ללכת לדבר האמיתי. הוא צלל בעזרתו של פרימו לוי לנבכי השואה, והוציא תחת ידיו כמה עשרות ציורים ותחריטים ורישומים שעניינם שואת יהודי אירופה, השזורים באירועים מתקופות אחרות לגמרי בהיסטוריה היהודית.בציור ענק אחד רכבת הגירוש פתוחת הדפנות ודחוסת היהודים נוסעת במורד רחוב בן יהודה בירושלים של ימינו, ובצדה של רכבת המוות דוד המלך מציץ אל עירומה של בת שבע, שמגולמת בדמותה של ונוס של ולאסקז. כל קו וכל נגיעת מברשת כל כך יצריים, כל כך גועשים, כל כך מלאי תשוקה. בתערוכות שלו אנשים לא התאפקו. תמיד ביקשו לגעת בבד. להעביר את היד על הרישום.לתל אביב הוא לא הביא את ההיסטוריה היהודית. לעיר ללא הפסקה היתה אצלו קד?שה מסוג אחר. קדושת החיים. לתל אביב הוא הביא את גיבורי הקולנוע. את הוליווד, את הגרנד הוטל. שוובל היה בן בית בתל אביב, הוא צייר עשרות פעמים את הבית ברחוב לבנדה ואת כיכר מגן דוד בקרן הרחובות אלנבי, שינקין וקינג' ג'ורג'. הוא צייר את יפו ואת דיזנגוף סנטר. בכולם הוא הציב דמויות קולנועיות, זוגות אוהבים וגם את עצמו. באלפים מציוריו הוא היה המודל. היו גם מודלים אחרים.כמו אמנים רבים אחרים הוא אף פעם לא היה שקט, אף פעם לא היה שבע רצון, אף פעם לא היה מרוצה. גם כשהיה מוקף בני אדם היה משדר בדידות נוראית, בלתי נסבלת. חברו דניאל מרום תיאר את בדידותו של שוובל כבור ענק שלעולם לא מתמלא, גם כשנדמה שהנה זה קורה. הבור של שוובל היה כל כך גדול עד שהכיל את העולם כולו. היה לו בור אחד קטן במורד נחל שורק שאליו היה נמלט כמה פעמים בשבוע. עשרות רישומים, ואולי אפילו מאות, עשה שוובל בבור הזה, שהוא קרא לו "המקום הבטוח" או "המקום שנחבא". רק את שוקי הכלב שלו הוא היה לוקח לשם. אחר כך היה עולה לביתו ומניח על הבדים ציורים מופלאים, המתארים את עצמו יחד עם המוזות של חייו. בחליפת מכתבים נשכחת בין פרנץ ליסט ושופן דובר בהרחבה על האמנים שהם הנביאים של ימינו. חלק מציוריו של שוובל מן "המקום הבטוח" מתארים באופן מדויק את שוובל מול המוזות של חייו, בתנוחה מדויקת של המצב שבו הוא נמצא חסר רוח חיים. הוכחה של ממש לרעיונותיהם של שופן וליסט. הוא פשוט ניבא את התנוחה שבה הוא ימות, מלא תוכניות לחמש שנים לפחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ