התערוכה "שבריר": היא רגע קטן של נחמה

<P>התערוכה של שגית זלוף נמיר בגלריה אינדי מצליחה להציג קוטביות בין חרדה ובדידות להגנה וחום</P>

הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר

לפני כחצי שנה גלריה D&A שינתה את פניה והפכה לגלריה אינדי, גלריה שיתופית לצילום. בחלל הקטן בלב יהודה הלוי פועלת קבוצה של עשרה אמנים המחזיקים את הגלריה באופן שיתופי, תוך דיאלוג מתמיד ביניהם, וכל אחד מחבריה מציג בה אחת לשנה. בין תערוכות אמני הקבוצה מוצגות תערוכות המכונות Push the Pins, תערוכות בזק, לסופשבוע בלבד, שאליהן מוזמנים צלמים שאינם חברי הקבוצה להציג עבודות התלויות בעזרת נעצים על הקירות (סיבה פרוזאית - כדי לחסוך את המסגור. בכל זאת, סופשבוע בלבד - שהפכה לאג'נדה), ולכן הן מכונות כך.

בשיחה עם איה ניצן, אחת מחברות הקבוצה, היא מספרת כי הרעיון העומד מאחורי אינדי הוא מקום שאפשר לקיים בו דיאלוג אמיתי על צילום. אין בגלריה עניין מסחרי, אלא רצון לקיים יצירה משמעותית של קבוצה, עם פגישות תוכן ופרויקטים שונים ברחבי הארץ ובחו"ל. לתערוכות הבזק, היא מספרת, פונים אמנים רבים שרוצים להשתתף, והקבוצה בוחרת את האמנים האיכותיים המתאימים לרוח המקום. החיפוש אחר האמנים, בחירת התערוכות, שיח גלריה המתקיים בכל תערוכה והפרויקטים הללו הם חלק מהקו של המקום, הפונה הן לעולם האמנות והן לקהל הרחב.

» שבריר - כל הפרטים

רוגעלך? לא בטוח

הסיבה העיקרית לביקור שלי במקום הוא התערוכה של שגית זלוף נמיר, אחת מחברות הקבוצה, שעבודותיה תמיד סיקרנו אותי כשנתקלתי בהן בתערוכות קבוצתיות. בתערוכתה שבריר היא בהחלט לא מאכזבת ומציגה אתיקה ואסתטיקה מובחנות, מדויקות, שיש בהן יותר מן הנראה לעין במבט ראשון. זלוף נמיר מצליחה להעניק לצופה משהו מעבר לחוויה המיידית, לצייד אותו בחוויה ובחומר למחשבה – גם אם טורדת.

שבע עבודות בלבד מוצגות בתערוכה. העבודות בפורמטים זהים, בכל אחת דימוי יחיד, דומם, קפוא, שהעין מופנית אליו. אין כמעט רקע בעבודות. התחושה היא דו ממדית, רישומית, של דימוי בודד, נטול הילה, שמצליח לחדור מבעד למעטה היומיומי. בעבר נהגה זלוף נמיר לצלם בסטודיו, ואילו בתערוכה זו היא מצלמת בחוץ, במציאות החיצונית, אך היא מביימת את הסצנות, והמראה התיעודי לכאורה הוא אשלייה בלבד. זלוף נמיר מתערבת בטבע, גם אם ההתערבות היא מינימלית וקשה לזהותה, אך היא רותמת אותה לרעיונות, לשפה ולחוויה שהיא מנסה ליצור. מיעוט הפרטים בכל עבודה מבודד את הדימוי ומציע לצופים חוויה של בדידות. השפה הצילומית של התערוכה המונוכרומטית יוצרת הזרה וניכור, אך מתוכם מבצבצים רעיונות של חמלה, ניסיון להגן, לשמור ולעטוף. העבודות סובבות סביב נושא העיטוף – תינוק, ילד יושב בחול, קליפת בננה או חממה ריקה שהיא העטיפה בלבד.

העבודה הבולטת ביותר בתערוכה היא "רוגעלך". תינוק שוכב על מזרן זוגי ללא סדין, עטוף בבד לבן. התינוק מסיט את ראשו לעבר קיר לבן שמצוי בחלל נטול סממנים אישיים, קר ומנוכר, ופעולת העיטוף שלו, המצויה פה באופן פיזי ומטאפורי, מקצינה את בדידותו. הוא אינו זוכה למגע יד אנושית, והעיטוף המגן הופך כמעט לתכריכים. הכל מאוד בודד בתערוכה. זלוף נמיר לכאורה מעניקה לדימויים שלה סוג של הגנה ומקלט בעיטוף, אך היא מותירה אותם להסתדר לבדם, בעולם נטול נוכחות אנושית חומלת. כך גם כשהיא יוצרת מקלט מזרדים לחיה קטנה - העבודה מציעה התבוננות קרובה על מבנה הזרדים, שהוא לכאורה מגן, אך הזרדים עצמם תלויים על בלימה, והמקלט הוא למעשה חור שחור ומאיים שלא ברור כלל אם יצליח להגן על החיה שבתוכו.

"שבריר" נקראת התערוכה, ואכן השבריריות והפגיעות מצויות פה באופן אינהרנטי, דווקא במקום המנסה להגן, לשמר ביטחון בכל מחיר, אך נכשל בכך שוב ושוב. שבריריות המבט, שבריר השנייה של הצילום, שבריריות הדימוי והפוקוס. זלוף נמיר יוצרת עולם פריך, תלוי על בלימה, עטוף בקליפות - שדווקא חושפות את הפגימות של הדימוי המצוי בתוכן. כך גם בעבודה שמציגה בננה זוגית, מוטציה שנחשפת בעת קילופה, שהיתה מוגנת כל עוד היתה עטופה.

ושוב התינוק - אני חוזרת לעבודה הזאת שוב ושוב. התינוק העטוף בתכריכי הבד הלבן מעורר אמוציות רבות: מצד אחד, הוא מוגן עד כדי חנק, ומצד אחר, הוא עזוב לבדו בעולם על מזרן בחדר ריק. העבודה המונוכרומטית מציגה לצופה דימוי קשה, מטריד ומאיים. זלוף נמיר, בגישתה הקלינית הקרה, יוצרת הזרה, וגם הכותרת המשועשעת שלה "רוגעלך" אינה מצליחה לייצר חיוך. הדמות האנושית השנייה בתערוכה היא זו של ילד שיושב על תלולית חול על חוף הים. הוא מפנה את גבו אל הצופה, מתבונן אל אופק שכמעט אינו נראה בשל הטכניקה הצילומית המשטיחה של העבודה. כאן עיטוף החול נעים ומגן הרבה יותר. החול החם נוגע בגופו הוורדרד של הילד ומעניק לצופים רגע של נחמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ