חותמת מקועקעת ושמלה-כלוב: "שמ-לה" בבית האמנים

גילי אבישר, ראפת חטאב, דרורה דקל, תמר רבן ואיציק בדש משתתפים בתערוכה "שמ-לה: מחשבות על כסות" ומספרים על הדרך שעשו עד שהגיעו לעבודות המורכבות שהם מציגים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

כעשרים אמנים נאספו להשתתף בתערוכה שמ-לה - מחשבות על כסות. גברים ונשים כאחד ניגשים לעסוק בדימוי של השמלה, בנושא ההתכסות וההסתתרות. התוצאות מגוונות: אישיות לחלוטין או חברתיות במובהק, עוסקות במגדר, גיאוגרפיה, אקולוגיה. החפץ הפשוט והיומיומי נזרק לכיוונים פרועים ונקרא מחדש. חמישה מהאמנים המשתתפים בתערוכה מספקים הצצה לביוגרפיות שלהם, למה שעובר עליהם ולעבודות שהם יציגו.שמ-לה - מחשבות על כסות - כל הפרטיםראפת חטאב: קעקועים במעבר הגבול

גיל: 29מאיפה בארץ: יפומה אני עושה? אמן מיצג, וידאו וצילום. אני שואב את אמנותי מהיותי פלסטיני בישראל ופעיל חברתית ויוצר הקשרים בין מאבקים שונים כמגדר, מין, שפה ושייכות.מה אציג בתערוכה? לעבודה קוראים "מרסא" - "עוגן" בערבית. העבודה היא מיצב אשר בנוי מחלקים של עבודות קודמות שיצרתי לאורך השנים, יחד יצרתי מהם עבודה חדשה. בבסיס המיצגים שלי עומדת 'ערוס פלסטין' (כלת פלסטין), אשר לובשת שמלה בהקשר של כל תערוכה. במשך ארבע שנים, כלת פלסטין לבשה שמלה בצבע אחר, שיחד יצרו את הצבעים של הדגל הפלסטיני. עיקר המיצב-פסל בנוי מהשמלות מתוך עבודות קודמות. 

בנוסף למיצב, בפתיחה יהיה מיצג-פרפורמנס. המיצג מעביר תחושה של מעבר גבול. הכניסה לחלל איפה שעומד המיצב יהיו חסום, כל מי שירצה להיכנס לחלל יהיה חייב להיחתם. החותמת נושאת כליגרפיה בערבית (יפו כלת פלסטין) לקוח מתוך עבודת וידאו קודמת ומקועקע על החזה שלי. אותם אנשים שייחתמו יאושרו להכנס. המבקרים יעברו חוויה של אישור כניסה. כניסתם מותנית בחתימה, ברגע שאני מאשר את כניסתם הם הופכים לחלק מהמיצג, כצופים וכחלק פעיל במיצג/מיצב.דרורה דקל: שמלות קרינולינה מתות בסתר גיל :63. נולדתי שלושה ימים אחרי הכרזת המדינה.מאיפה בארץ: קיבוץ כברימה אני עושה? אני עוסקת באמנות שלי בהקשרים שונים לביוגרפיה שלי. אני יוצרת מפגשים עם מצבים קיומיים אוניברסאליים, מעלה שאלות לדיון על המתח שבין הפרטי לציבורי. במהלך השנים התמודדתי עם ילדותי הצעירה, עם גיל ההתבגרות, עם היותי אישה, עם הגוף כמצע לעבודה, עם סיפור השואה המשפחתי, עם הזיכרון הישראלי דרך אנדרטאות גבריות כשאני מציעה אנדרטה נשית.

היצירה האינטנסיבית שלי מאירה את היומיומי הסתמי וחושפת את האפל, הבנאלי והמופרע שבתוך מערכות היחסים בתוך הבית ובמציאות המקיפה אותו. אני משתמשת בהומור שחור, בדימויים ובמילים. אין לי אמת אחת שלמה. וגם לא סיפור אחד שלם. או יכולת מסירה שלמה.שריד קדוש בתוך אובייקט מעץ. "שמלתה" של דרורה דקל

מה אציג בתערוכה? בתערוכה אציג שלוש עבודות. פסל שמלה "מצב – קרינולינה". עשוי ברזל, צבוע באדום לכה מבריקה, ופס שחור של לכה מבריקה קשור בקישורי מחוך. הפסל בנוי ככלוב/תחתית שמלת קרינולינה, שבשוליו קרסים לתליית בשר, כתחליף לרקמת מלמלה. למעשה מדובר בחצי שמלה , שוכבת ומקורקעת כגוליבר מסורס. שמלת פטיש אלימה, מפתה, מינית.

עבודה בשם "שמלתה", נייר ממוחזר וקולאז'. העבודה היא חלק מסדרת רישומים גדולה, והיא מדברת על ילדה, בת משפחה שנרצחה בשואה. בניתי מעץ מעין אובייקט שבו נמצאת עבודת הנייר כשהיא מונחת כשריד קדוש.עבודה בשם "מיתה נכונה", עבודת נייר צרה ורחבה שיצרתי מנייר קוזו, משולבת ברישום, קולאז' וחוטים. דמות אישה כלואה בתוך שמלת קרינולינה, שוכבת מתה כמו באגדות על נסיכות שמתו בטרם עת.

גילי אבישר: תלת-פאזי

גיל: 31מאיפה בארץ: תל אביבמה אני עושה? בעבודתי אני עוסק בפיסול, וידאו ורישום, כאשר כל פעם אחד מהם תופס את עיקר העשייה או ששלושתם מתחברים ומתמזגים להם יחדיו. רישום יכול להיות מוצג גם כפסל ופסל יהיה מוצג באמצעות וידאו או להפך. החומרים שאני מוצא לנכון לעבוד איתם באים מסביבת הסטודיו או מהסטודיו עצמו, כאשר באופן קבוע נאספים הבדים והעצים אשר משתלבים אל תוך העבודות הישנות שהתפרקו או שנוצרים מהם אובייקטים חדשים.מה אציג בתערוכה? שתי עבודות: "ראש ניאון", המורכבת משלושה חלקים - ראש העבודה הוא למעשה בד קנבס שצידו השני שימש כמצע לציורי שמן משנת 2005. בסיס המנורה עליו מונח הראש, מאיר את חלקו הפנימי וחושף חלקים מהציורים לצידו השני של הבד. מנורת הניאון גם היא שארית. היא פורקה מתקרתו של הסטודיו, חושפת ונחשפת בעצמה באזור הפה והעיניים ויוצרת מעין צוואר מואר וארוך היוצא מתחתית הראש.מראה נשי חרף הסירבול והעציות. "אלמנה שחורה" של גילי אבישר

את שני האלמנטים הללו, אשר מתחברים לכדי ראש ניאון מואר, מקיפה שמלת בד הצבועה בצבע נפט שחור. בד זה נלקח ממוזיאון תל אביב, באחד מאירועיו, ונתפר על ידי בקיפולים לכדי צורה מעוגלת ואחר כך נצבע בצבעו הנוכחי. לאחר שהתנסיתי בהצגת הבד בצורתו הנוזלית, היה לי חשוב להקשותו, ולתת לו קיבעון סופי, הן מסקרנות חומרית והן מהצורך להנגידו לאופיו הרך התמידי. שלושת השאריות הללו התחברו לעבודה אחת במהלך ההכנות לתערוכה.

"אלמנה שחורה" נולדה - כמו העבודה הקודמת - מתוך מאגר של אובייקטים ושאריות שזכו לשימוש משני. חלקי העץ (כמו מנורת הניאון), הם שאריות שהצטברו מפירוק תקרת הסטודיו. אלה נוסרו וחוברו יחדיו למעין סולם, שמכוסה בשמלה שחורה אשר מכסה אותו בחציו ונותנת לו מעין מראה נשי, מעודן ומרוכך יותר, על אף שהיא כבדה ומוסרבלת בעצמה. אך בניגוד לחומריות הנוקשה נראה דווקא שהגעתה לרצפת החדר יוצרת תחושה של מעין דמות מרחפת עם תזוזה בלתי פוסקת, אשר נעה לה בחללי התצוגה.

איציק בדש: קינה צפון אפריקאית

גיל: 33מאיפה בארץ: נתניהמה אני עושה? סטילס ווידאו ארט. אני בעיקר עוסק בנשים מקוננות. "זאלה" (כינוי לובי עתיק לנשים מקוננות) הייתה בעצם העבודה האחרונה על הקינה וזאת גם הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשתי בקול שלהן  ובשואת יהדות צפון אפריקה. שואת יהדות צפון אפריקה היא ההשראה שלי, שם מונחים השורשים שלי.גלביה ומגן דוד צהוב, שילוב מנצח. "זאלה" של איציק בדש

מה אציג בתערוכה? צילום מתוך הסרט "זאלה" של נערה עם גלביה ומגן דוד צהוב. במשך שנה וחצי עשיתי מחקר על השואה וראיתי כי שואת יהודי צפון אפריקה כמעט ולא עולה. משם שאבתי את ההשראה לעבודה. העבודה מתקשרת לרעיון של התערוכה דרך הלבוש. טרם נעשה באמנות הישראלית גלביה עם מגן דוד צהוב.שמ-לה - מחשבות על כסות - כל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ