תערוכה סאטירית חדשה: עוז מלול הולך לאיבוד דרך מדפסת

בתערוכה של עוז מלול תמצאו מדפסות שהפכו למכונות משונות ומקרקשות המבצעות פעולות טיפשיות ומיותרות. האמנות שהופכת ליצרנות היא מטרת הלעג

הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר

שתי תערוכות מוצגות עתה במרכז לאמנות עכשווית, "עבודות על נייר" של סיל פלוייר ובפני עיוור לא תשים מכשול של עוז מלול. אף שמדובר בשתי תערוכות נפרדות לחלוטין, אפשר למצוא קשר סמוי, דימוי המצוי בליבת שתי התערוכות – הנייר. הקשר המינורי הזה מחדד את ההבדלים, ואפשר לומר כי שתי התערוכות הן כמעט פוזיטיב ונגטיב זו של זו, האחת מצמצמת, השנייה מגדילה. האחת מקדשת את המינימום, השנייה את העודפות. אך בסופו של דבר אפשר לומר שבאתי בגלל סיל ונשארתי בזכות עוז.

בפני עיוור לא תשים מכשול - כל הפרטיםהרהור מול פעולה, קונספט מול ביצוע, שני הניגודים הללו מייצגים את ההבדלים בין שתי התערוכות. שתיהן עושות שימוש ברדי מייד כנקודת מוצא, בחפצים בנאליים וביחסי הגומלין שלהם עם החברה והתרבות. אך בעוד אצל פלוייר החומר הולך ומצטמצם, אצל מלול הוא הולך ונערם, מצטבר וגודש, עד שהגולם קם על יוצרו. זו הנקודה שבה מתחיל מלול ליצור. בנקודת הקלקול והגודש, נקודת האל חזור של איבוד שליטה. פלוייר מציגה תערוכה מהורהרת, כבדת ראש, ואילו מלול מציג תערוכה מגושמת, מלאת חן והומור. זו התערוכה הטובה ביותר של מלול לדעתי, הממקסמת את העיסוק שלו בבניית מכשירים ומכונות מגושמות ומקרטעות, שככל שהן מורכבות יותר, כך הן הופכות חסרות שימוש וערך; כמה שהן גדולות ומרעישות, כך הן עושות פחות. בסופו של דבר, מה שנשאר מהן הוא מכשול, הפרעה, שהיא בעלת נוכחות טורדת ומעיקה.

בתערוכה הנוכחית מלול עושה שימוש משני באחד המכשירים המאוסים ביותר, זה שנתקע תמיד ברגע האמת, זה שאתם יכולים לסמוך עליו שכשתצטרכו אותו הוא ישבוק חיים (ולא, לא מדובר בממיר דיגיטלי בזמן שידור הפרק האחרון של מד מן) - המדפסת. מלול מציג בחלל עשר מדפסות שהפכו למכונות משונות. מקרקשות, מקרטעות, מהבהבות כאילו בעוד רגע ידפיסו מחדש את כל התנ"ך, עושות פעולות שונות ומשונות, ואף אחת מהן אינה מדפיסה. מלול משקיע מאמץ רב להפוך את המדפסת למכשיר אחר, ובסופו של דבר התערוכה כולה נוגעת בציפייה, בהשהיה, ברגע שלפני.סאטירה אנטי-טכנולוגית

העבודות בנויות ממדפסות שיצאו מכלל שימוש, מחוברות למכשירים שגם הם יצאו מזמן מכלל שימוש, ואמורים להפוך למשהו חדש, איזה מכשיר על שיפעיל מערכות, שיהיה בעל ערך מסוים. מלול יוצר מנגנונים מורכבים שכל אחד מפעיל מכניזם אחר שמצידו יוצר תגובת שרשרת, רק כדי לעשות פעולה פשוטה ולרוב טיפשית, כמו לפתוח מכסה של קסדה התלויה על צדה או להוציא מתוך מדפסת חוד של מקל, שמצדו אמור ללחוץ על פקק ספריי. בעולם של מסכי מגע, של דיגיטציה ותחכום, המכונות של מלול הן ההפך מכל מה שנחשק. חלקי המדפסות המוזרות מחוברים לבוכנות, לגלגלים, לצירים או למכשירי חשמל ביתיים, כולם ישנים ועלובים, כמו אוסף גרוטאות אנלוגיות שהאמן ניסה להציל אך בסופו של דבר קילקל עוד יותר.ההומור בתערוכה מאפיין את רוב העבודות של האמן, ולעתים עובד פחות טוב בתערוכות קבוצתיות. בתערוכה הנוכחית, ריבוי המדפסות מעניק להן עוצמה והקשר, ומעלה אותן מעבר להערה קומית. עוד מכונה ועוד מדפסת ועוד מכשיר חסר תכלית הופכים למיצב אחד גדול, והצופה עומד מול ערימת גרוטאות שהולכת וסוגרת, מרעישה ומקרקשת והופכת אותו חסר אונים. חלק מהמדפסות עובדות ללא הפסקה, נעות ודופקות, מפעילות ולוחצות, אחרות דוממות רוב הזמן. והצופה עומד דרוך לרגע הפעילות, לשעת השי"ן הגורלית שבה המדפסת תעשה משהו. ואז, כגודל הציפיות כך גודל האכזבה – דקות רבות של אורות מהבהבים בכפתור ה"הכנס דף", "הפעל" מסתיימות בתזוזה מינימלית כמו הרמת כוס מתוך דלי עם מים מלוכלכים, או הסטת קפיץ מיניאטורי שאינו משפיע על דבר.מהומה רבה על לא דבר. מהתערוכה של עוז מלול (צילום: יח"צ)

מה שבטוח, גם אם הן עושות משהו, זה לא הדבר שלשמו הן נוצרו, אין שום פעולת הדפסה. דפים חפשו בתערוכה של פלוייר, וגם שם לא תמצאו הרבה. כל מכונה עומדת בפני עצמה, אוטונומית, אין שום תיאום בצלילים, ברעש, בפעולות האובייקטים שיצר, ונדמה שגם כל מדפסת בפני עצמה פועלת באופן אקראי שאינו חוזר על עצמו.מדפסות פשוט לא מבינות מעין שלף, שאצרה את התערוכה, מציינת כי היא משקפת את התנגדות מלול לאמנות כאקט יצרני וליצרנות בכלל, "לצורת החשיבה הקפיטליסטית המצדדת בפעולה יצרנית ובתוצר ההופך לאובייקט סחיר. התערוכה מבטאת עמדת התנגדות לאסתטיקה של שלמות, למודל היופי המהוקצע, וכן להילה של עובדת האמנות כאובייקט של תשוקה שניתן לצרוך אותו".התנגדות לצריכת אובייקטים של תשוקה. מהתערוכה של עוז מלול (צילום: יח"צ)האובייקטים האוטיסטיים שיוצר מלול יוצאים כנגד אסתטיקה והתפעלות מחידושים טכנולוגיים, לצד בדיקת האובססיה לצרכנות מכשירים טכנולוגיים ודיגיטליים (ואף מילה על האייפד). מזל שאת הטור אני לא צריכה להדפיס – ותודה רבה לג'ימייל.בפני עיוור לא תשים מכשול - כל הפרטיםhila.brenner@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ